האומנית והציירת ורד גרנדיר פרוכטמן מציגה בימים אלו (מאי 2024) בספריית הטכניון בנווה שאנן בחיפה תערוכת יחיד ייחודית בשם "אימהות חובקות ילדים", שבה מופיעות יצירות עם שש נשים עטופות בצעיפים מרומזים, חובקות תינוקות וילדים, המסמלות אימהות מסוגים שונים.
האומנית והציירת ורד גרנדיר פרוכטמן מציגה בימים אלו בספריית הטכניון בנווה שאנן בחיפה תערוכת יחיד ייחודית בשם "אימהות חובקות ילדים". בתערוכה, שתוצג עד סוף חודש יוני (2024), מוצגות יצירות שבהן מופיעות שש נשים עטופות בצעיפים מרומזים, חובקות תינוקות וילדים, המסמלות אימהות מסוגים שונים. מקור ההשראה של האומנית לתערוכה הוא תמונתה של שירי ביבס חובקת את שני התינוקות שלה, כשהם עטופים בצעיף שבו יש הגנה סימבולית על עולליה. יצירה זו נקראת "שמיים שחורים", וזועקת את זעקת האימהות שגוננו על ילדיהן אך לא הצליחו בתוך השמיים שהשחירו.
ורד גרנדיר פרוכטמן:
בימים שלאחר השבעה באוקטובר הכאב היה כה עצום ומיד התחלתי לצייר. זו הייתה דרכי לזעוק את זעקתי ולמחות על הכאב ועל הזוועות העוסקות במלחמה, שמיום ליום התגלו במערומיהן. היצירה הראשונה 'נשיות מדממת' צוירה בעקבות דמותה של נעמה לוי המדממת וסימלה את האונס, השבי ואובדן החופש של הנשים הצעירות שנגזל מהן החופש וגופן הפך להפקר. את העבודה כרכתי בחבל המסמל את הכפייה ואת השבי. הציור זעק את זעקתן של כל הנשים ואת דמן הנשי הסימבולי. היצירה השנייה 'הכלה המחכה' היא עבודת אקריליק על קנבס בדמות כלה ססגונית המצפה לאהובה שלא ישוב. סמל לזעקת הנשים הצעירות הרבות שנותרו ללא החתנים העתידיים שלהן ועדיין לא הספיקו להינשא להם. בעבודה זו שולב טקסט מתוך השיר 'בשביל אל הבריכות', מילותיו של יורם טהרלב: 'והיא יודעת שהוא לא יחזור לנצח, והיא עוד מתפללת שהוא רק שכח'. יצירה זו מבטאת החמצה וכאב עז של נשים צעירות שלא הספיקו להינשא לאהוביהן וחלקם גורלם עדיין לא נודע. שתי יצירות אלו נשלחו לתערוכה חברתית של עמותת תומר בן חורין המקדמת אומנים בשם 'חרבות של תקווה' בעבודת אוצרות של שירה כוכבי והוצגו במשך חודשיים עם עבודות רבות אחרות של אומנים שהגיבו לאירועי הזוועה מהאבל והאובדן ועד לתקווה.
קצת על האומנית גרנדיר פרוכטמן
גרנדיר פרוכטמן עוסקת בהנחיית קבוצות, אימון מנטלי בגישה המשלבת NLP, גשטלט,
דמיון מודרך, ייעוץ ארגוני, גישור ומערכות יחסים. היא מפתחת מודל בשם ״מציאת היהלום הפנימי״ ומחברת הספר "מציאת היהלום הפנימי". היא אמא לתאומים בני 13.5 ונשואה לאיש חינוך בשם שי פרוכטמן. היא משלבת בין אומנות אנושית בועטת, עבודת טיפול והנחייה לבין השמעת קולם של אנשים מעוררי השראה, שצלחו משברים והותירו חותם בתחומים שונים של תרבות, חינוך, חברה ואקטואליה, מדי שבוע בפודקאסט שלה "ללטש את היהלום הפנימי".
גרנדיר פרוכטמן:
מאז ומתמיד חיה בתוכי חיה אומנית ומטפלת, וכיום אני משלבת בין השניים באמצעות סגנון ייחודי בשם SOUL PAINTING המשלב בין הנטייה שלי לאומנות ליכולתי לצפות ולהבין את נשמותיהם של אנשים. הייתי רוצה שתערוכה זו תטייל בעולם ותזכיר לעולם את הנשים, האימהות והפעוטות שהפכו לקורבנות של הסכסוך המתמשך בין העם הפלסטיני, שהשגרירים שלו הם ארגון טרור אכזר, לבין העם היהודי היושב בישראל. הלוואי והזעזוע יביא להידברות לקראת שלום בין העמים.
מעניין, זה נראה כמו וריאציה על שושקה אנגלמאייר
מעניין, האם תתקיים תערוכה הבאה של המייצרת בשם:"אבות חובקות ילדים", או ציירת נמצאת בצד פמיניסטיות רדיקליות – שונאות גברים?
חולה נפש
תערוכה מרשימה. שבוע טוב ומבורך