חיפה • שביל תל אהרון

אחד השבילים היפים בואדיות המערביים, אינו מוכר מספיק ולא בצדק. ההליכה על רום הכרמל בחורש טבעי מוצף מגוון פרחי בר מציעה גם אפשרות להעמיק ולהתבונן בעקבות היונקים שחיים במקום, להקשיב לשפת הציפורים, להביט על נוף הפתוח ולגלות את בור הסיד הקדום שהיה לאחת התעשיות המוקדמות על הכרמל.

מיזם סיורים 'בשבילי חיפה'

קבוצת ’בשבילי חיפה‘ הוקמה בשנת 2020 עם פרוץ מגיפת הקורונה, כיוזמה עצמאית שהזמינה חברים לצאת לטבע, לטייל ולשהות בו. היוזמה הפכה למיזם חברתי קהילתי מוביל בעיר אשר חברים בו עשרות תושבים המובילים בהתנדבות סיורים בואדיות חיפה ובשלוחותיהם, בנחלים ובמרחבי הטבע.
החודש (אפריל 2024) אנחנו מקיימים את המיזם השביעי של סיורים בואדיות, בצל המלחמה ובמטרה לחזק את החוסן הקהילתי של תושבי העיר בעת קשה זו. בכל שישי ושבת של חודש זה, מובילים תושבי העיר סיורים למגוון של מסלולים בואדיות ואתרי טבע, על כולם ניתן להתעדכן בלעדית בקבוצת הפייסבוק 'בשבילי חיפה'.

הסיור הראשון שפתח את חודש הסיורים התקיים ביום שישי 5.4.24 בשביל תל אהרון, את הסיור הוביל אהוד סבירסקי, תושב שכונת אחוזה, מורה לביולוגיה מוכשר ומדריך בהתנדבות שכל סיור איתו הוא חוויה לימודית רב חושית והוא גם כתב את הכתבה לשבוע זה.

התחלת המסלול

הסמטה שקרויה על שם אהרון, ראשון הכוהנים ואחיו הגדול של משה רבנו שהוציאנו מארץ מצריים, הסמטה אינה מוכרת לצבור הרחב על אף מיקומה המרכזי בסמוך לבית החולים 'כרמל'. כשם שאהרון שימש כדוברו של משה כבד הפה, כך אנחנו נדברר את השביל היפה שנותר בצילם של המסלולים הקלאסיים היורדים מהכרמל למרות אופיו הייחודי.

האנדרטה לבני אחוזה

מומלץ להתחיל את המסלול באנדרטה ל"בני אחוזה" שנפלו במערכות ישראל, בצומת הרחובות מאפו-מיכ"ל ותל מאנה. זו אנדרטה "בגובה העיניים". פסל מחלקי מתכת, המוצב על בסיס של שיש. הצורה מלבנית מפורקת, מזכירה גל אבנים כמו שיטת הקבורה הקדומה של הנוודים או אולי צורת סרקופג ("אוכל הבשר"). בתוך יציקת המתכת שוכב מצד אחד חייל עם קסדה וראשו מוטה לאחור ומצידה השני של האנדרטה, נופלת האם על פניה, מבכה את בנה המת.

את האנדרטה פסל האמן גרשון קניספל ז"ל אשר שימש יועץ אומנותי לעירית חיפה בשנים 1964-1989 ורבות מיצירותיו נמצאות במרחב הציבורי המקומי שלנו. כדאי לקרוא על האנדרטה ושיחה עם הפסל גרשון קניספל, בבלוג המצוין של מיכאל יעקובסון "חלון אחורי".

סמטה ללא מוצא

סמטת תל אהרון היא רחוב ללא מוצא שבמוצאו גרם מדרגות קצר המוליך אותך אל השקט והקרירות של החורש. קוצים וגללים אופייניים מעידים שיש כאן פעילות רבה של דורבנים. הם מחבבים במיוחד את הפקעות והבצלים של הגיאופיטים (צמחי הבצל והפקעת) שמשגשגים בחורש המוצל. בצל חורשת האורנים אפשר לראות פעילות רבה של חולדת עליות (מה שנוהגים לכנות "עכברוש"). מרבדים של אצטרובלי אורן מכורסמים ביסודיות, מעידים כי יש כאן אוכלוסיה גדולה ומכובדת של חולדות, חלק בלתי נפרד מהטבע העירוני.

כבשן הסיד הקדום

ממש ביציאה מהחורשה מסתתר מימין לשביל בור סיד קדום. כל מה שנותר ממנו הם הקירות המדופנים באבן של תא ההסקה לתוכו היו דוחסים שיחי סירה קוצנית שהזינה את האש. מעל לתא ההסקה ערמו הקדמונים אבני שדה, גיר וקירטון, וכיסו באבנים גדולות. לאחר "אפיה" של כשבוע בטמפרטורה של כ-900 מעלות, האבנים התפוררו ל"סיד חי" שהופך בהרטבה לחומר איטום וטיוח למבנים ולבורות מים. ואין מי שאינו מכיר את הביטוי על התלמיד שאינו שוכח מאומה מתלמודו "בור סוד שאינו מאבד טיפה", כלומר – כמו הבור המטויח בסיד שאינו מאבד אף טיפה.

זהבית השלוחות

בהמשך משתרע "אחו" פורח, שבכל עונה משתנים בו הרכב המינים, הצבעים והריחות. אם הגעת בסוף החורף תפגוש מרבדים של מרווה דגולה (מלשון דגל, ולא מעיד על אופיו של הצמח), צמח חד-שנתי צנוע שגובהו לא עולה על 15-30 ס"מ, אך מבין משהו בשיווק ובפרסום.
מעל לעמוד הפריחה שלו (עם פרחים סטנדרטיים בצבע לבן עם כובע סגלגל) מתנוסס "דגל" סגול גדול, שמורכב למעשה משרידים של פרחים שהתנוונו, ומטרתו למשוך מאביקים.
ממשיכים לרדת לאורך השלוחה ועם היציאה מהחורשה לשטח הפתוח מצאנו את זהבית השלוחות, כשמה כן היא: שישה עלי כותרת בצבע זהב, עם פס ירקרק בצידם החיצוני. זהו גיאופיט, כלומר צמח בצל/פקעת, שמהבצל שלה נוצרות שלוחות עם בצלצולים, שמאפשרות לה ריבוי וגטטיבי (א-מיני).

לשון – פר מצרית

פרח נוסף, צנוע ונחבא אל הכלים, הוא לשון-פר מצרית, בעלת העלים המחוספסים שמכוסים בנקודות בהירות. הפרח קטן, בצבע קרם, עם שערות שסוגרות את צינור הכותרת. מטרת השערות הוא למנוע מגנבי צוף קטנים להכנס והוא מאפשר רק לחרקים בעלי חדק לקבל צוף תוך כדי שהם מבצעים שירותי האבקה לצמח. תצורת הנוף נקראת בשפה המדעית: "גריגה", והיא מורכבת משיחים ובני שיח כמו למשל: קידה שעירה, לוטם מרווני ושעיר, אשחר ארץ-ישראלי.

בטבע ישנו תהליך התפתחותי שנקרא סוקסציה (מעקובת בעברית), שבו – לאחר הפרעה בשטח (שריפה, התפרצות געשית) הצמחייה מתאוששת בשלבים שמחליפים (עוקבים) זה את זה. הגריגה היא שלב בסוקסציה, לפני חברת השיא-החורש הים-תיכוני. כפי הנראה, במדרון בו אנחנו צועדים היתה שריפה והצומח התאושש בהדרגה, כאשר אם התנאים יאפשרו הוא יגיע לחברת השיא או ישאר בשלב בו הוא נמצא כעת.

פיגם מצוי

בין הסלעים מביט אלינו בן שיח פשוט למראה, לא מרשים בעליל, אך למי שמקרב את היד וממולל את עליו אי-אפשר לטעות בזיהוי : פיגם מצוי. בערבית רודה או פיג'(י)ן (כלומר, יש בתוכו ג'ין, שד). הפיגם הוא אחד מהצמחים הפונדקאים עליהם מטיל זנב-סנונית נאה (יחד עם שׁוּמַר פשוט, כֶּלָךְ, ובחוף הים קריתמון ימי). באביב יעופפו מעלינו פרפרי זנב סנונית, מחכים שנסתלק על מנת שיוכלו להטיל על הפיגם.

שפרירה קשקשנית

אם נגיע בסוף מרץ ותחילת אפריל, השלוחה הסלעית שופעת בפריחה של קידה שעירה, רתמה קוצנית והמון שיחי לוטם ורודים ולבנים. אבל, אם נביט לכיוון העשבוניים נוכל לראות פרח צנוע, השייך לסוככיים, לבן עם קשקש שחור במרכזו. רובנו קוראים לכל סוכך עם נקודה "גזר", אבל הפעם זוהי שַׁפְרִירָה קַשְׂקְשָׂנִית (מלשון קַשְׂקַשׂ ולא קשקשת ברשת). הפירות שלה יוצרים מעגל מושלם בתפרחת, כמו דפים עדינים, וכשהם מתייבשים הם יפים להפליא.

בהמשך פגשנו גם שלושה מיני פשתה: פשתה שעירה (הורודה והמוכרת), פשתה מצויה (צהובה, עלי כותרת עדינים) ופשתה אשונה (צהובה, עם גבעול קשיח עם עלים קטנים צמודים אליו לאורכו)

בין השיחים מסתתרים חגבים, ואחד מהם מוסווה בצורה מדהימה אחז בחוזקה בענף ואיפשר לנו לעשות לו "בוק" מרשים. הוא זוהה ע"י עמיר ויינשטיין המומחה לחרקים כ-כרבולתן סלעים, נקבה שמנמנה בוגרת. ממש על החולצה קיפץ לו עוד חגב "פיצפון" ומסתבר שזהו הזכר של אותה גברת. אין להם כנפיים כלל, בשונה מחגבים רבים. לאחר ההזדווגות, הנקבה מטילה בקרקע והביצים בוקעות רק אחרי הגשמים.

סיומו של המסלול

בשמיים מלווה אותנו דורס גדול, שגחונו בהיר ומנומר בפסי רוחב חומים: זה חיויאי הנחשים. "חיויא" בארמית משמעותו: נחש, וזו ההתמחות של החיויאי, ציד נחשים. בימים אלה רוב העופות הנודדים עוברים מעלינו בדרכם חזרה לאירופה, ודווקא החיויאי הגיע במיוחד עכשיו מאפריקה, והוא יבלה כאן את הקיץ ("מין מקייץ"). המדרון חשוף לשמש, סלעי הגיר מאפשרים רק למי שמתאים לשרוד ולא מפתיע היה לפגוש בתחתית המדרון מרבדים של חצבים ו"איים" של קורנית מקורקפת. הקורנית היא בן-שיח עם עלים קטנים בעלי ארומה עוצמתית של זעתר. הוא יותר חריף מהאזוב, המרכיב העיקרי ב"זעתר". במקטע האחרון של המסלול, בין הפתח המערבי של "מנהרות הכרמל", צלחות הלויין של "הוט" וקניון עזריאלי-חיפה נפגוש מערות ומתקנים חקלאיים שהיו חלק מן העיר המפוארת קסטרא, ועל כך במאמר נפרד.