בהשראת הסרט אופנהיימר • סיפור על כוח רצון והתמדה • סיני גרוסמן

השבוע זכיתי לראות ב APPLE TV את הקרנת הסרט 'אופנהיימר' בגרסתו האנגלית, במילה – מדהים! שלוש שעות רצופות של היסטוריה על המוח המבריק שהוליד את פצצת האטום, שינה את מהלך ההיסטוריה ונאלץ להיאבק ולהתמודד עם ההשלכות. ליבת הסיפור היא ההבחנה הרדיקלית בין ידע מדעי טכני לדאגות מוסריות של בן אנוש בו תמותה מן השורה.

סרט זה ראוי לראות פעמיים – את הגוטה, גוטה הזה, בעל ארבעת פרסי האוסקר, אלך לראות בפעם נוספת, במסך ענק, באולם קולנוע ובטוחני שהחוויה תהיה מהממת פי שבעתיים מהפעם הראשונה.

הסיפור מעורר ההשראה מטה נוגע רק בקצה כנפו האחת של נושא הכישרון ועל כוח רצון והתמדה השזורים יחד. אירוע קטן אך אמתי עם השלכות על חיינו גם כיום. הדבר קרה בשנת 1939, אוניברסיטת קולומביה, מנהטן, ניו יורק, והתיעוד לכך נמצא במסמכי האוניברסיטה וגם מוזכר בוויקיפדיה.

ג'ון פון נוימן נולד בבודפשט הונגריה, באימפריה האוסטרו הונגרית, בן למשפחה יהודית חילונית, עשירה ומפורסמת. ב- 1913, כאות תודה על שירותו הנאמן של האב לאימפריה האוסטרו-הונגרית, בנקאי עם תואר דוקטור במשפטים, הוא הועלה לדרגת אצולה תורשתית על ידי הקיסר פרנץ יוזף ושם המשפחה הוחלף מנוימן לפון נוימן, שם אצולה. כבר בגיל (6) הוכר ג'ון (יוחנן) לואיס פון נוימן הקטן כילד פלא המוכשר במתמטיקה ובהגות יוונית עתיקה שמסוגל היה לחלק שני מספרים בני שמונה ספרות ולשוחח ולקרוא יוונית עתיקה (דבר שהעסיק אותו כל חייו).

כולם ניבאו לו גדולות: "הקטן הזה עוד גדול יהיה", אמרו המורים, צדקו וכך בדיוק היה. האב, קנאי לידיעת שפות, האמין שידע שפות (בנוסף להונגרית, שפת האם) הוא חיוני מאוד לארבעת בניו ולכן דאג לשליטתם המלאה באנגלית, צרפתית, גרמנית ואיטלקית ולשם השגת מטרתו הסב והקדיש את אחד החדרים בבית לספרייה וחדר קריאה.

למרות הבית החילוני, הייתה ליוחנן הצעיר אהבה עזה נוספת לשפה היהודית. השפה האהובה עליו ביותר הייתה שפת היידיש, דבר שעזר לו בבגרותו, הרבה שנים אחר כך, בלתקשר ולהתבדח בעזרת ה'מאמע לושן' (שפת האם) עם מתמטיקאים ופיזיקאים, יהודים ידועים אחרים כמו אדוארד טלר, אלברט איינשטיין ורוברט אופנהיימר, הכל במהלך עבודתם המשותפת על פרויקט האטום האמריקאי 'מנהטן' שהיה הסוד הגדול ביותר של מלחמת העולם השנייה.

כבר לפני היותו בן (8) הכיר ג'ון לואיס הקטן את החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי ובהיותו בן (12) קרא את La Théorie des Fonctions (תאוריית הפונקציות של בורל, ספר המתמטיקה המתקדם לאותה תקופה). הוא גם התעניין בהיסטוריה כללית וקרא את כל סדרת ההיסטוריה העולמית בת (46) הכרכים של וילהלם אונקן, (היסטוריה כללית מונוגרפית – Allgemeine Geschichte in Einzeldarstellungen).

לפי בקשת אשתו הראשונה, נוצרייה קתולית, ממנה התגרש לאחר (4) שנות נישואים, התנצר ג'ון פון נוימן לפני שעלה לארה"ב, מקום שם התפרסם כגאון מתמטיקאי קוסמופוליטי, פיזיקאי, מדען מחשבים, מהנדס ופולימת – איש אשכולות, שותף לשני ההישגים הטכנולוגיים הבולטים ביותר של המאה ה 20', פיתוח פצצת האטום ופתוח המחשב האלקטרוני.

בנוסף לאלו הפך ג'ון לואיס ליוצר שותף חשוב לתורת המשחקים, מבנה ה-DNA, מכניקת הקוונטים, תורת הקבוצות וכן ענפי מתמטיקה רבים נוספים אחרים. פרופסור פון נוימן לימד שנים רבות מתמטיקה מתקדמת באוניברסיטת פרינסטון, ניו ג'רסי, ושימש כמרצה אורח באוניברסיטאות חשובות אחרות, כולל בקולומביה, ניו יורק.

היכולת האנליטית שלו הייתה בשיאה כשקם מוקדם, השכם מאוד בבוקר, לכן בחר ללמד מתמטיקה מתקדמת כבר החל בשבע בבוקר ומגיע היה בדייקנות אוסטרו-הונגרית לכיתה. זמן קריאת שכוי מוקדמת כזו הייתה מותרת לפי זמני המוסד אבל יצרה כאביי ראש לתלמידים שחלקם היו מועמדים לדוקטורט. באותו בוקר, הפרופסור המכובד פתח את הרצאתו בכתיבת שתי בעיות מתמטיות מאתגרות מאוד בחלקו העליון של הלוח והגדיר אותן מיד בפני הכיתה כבעיות שלא ניתנות לפתרון: "עד היום איש לא הצליח להגיע לפתרון", הדגיש בהנאה.

התלמיד ג'ורג' דנציג הגיע לשיעור באיחור מה וגם מיושן. הוא התיישב על מקומו, הציץ על רשומות הלוח והניח מיד שמדובר בשיעורי בית שהוקצו לשיעור הבא, דבר שהפרופסור נהג לעשות בעבר.

הוא העביר מיד את שתי הבעיות למחברת לפתרון בית. הפרופסור כבר היה באמצע הרצאתו המסובכת כאשר ג'ורג', חסר השינה, נרדם לגמרי מרוב עייפות והעומס המוחי שנדרש להקשבה כאשר ראשו שמוט על הספרים – דבר שקרה גם לי לא פעם. כשהתעורר הבחור כבר רעשה סביבו המולת קולות הסטודנטים התשושים והסחוטים שקמו בגמר ההרצאה.

לאחר יום לימודים עמוס השלים ג’ורג’ תחילה את שנתו החסרה והתפנה לבעיות המתמטיות שחיכו לו במחברת לפתרון. האתגר היה גדול, כמה שהשתדל, והשתדל, הוא נוכח מהרה כי הבעיות המתמטיות היו קשות במיוחד ובלתי ניתנות לפתרון, אבל ג’ורג’ היה עקשן מועד מטבעו המסרב להתייאש. "אם יש שיעורי בית אז חייב להיות פתרון ואני חייב להגיע אליו", קבע בעקשנות לעצמו. "אני לא מוותר", והמשיך לעבוד ולנסות, שוב ושוב.

כשלא הצליח החליט ללכת לספרייה לקבלת כל עזרה והפנייה מהספרנים. הוא נימק והפך ספרים, חוברות, מאמרים ומחקרים שהתפרסמו לאחרונה. למרות הקשיים, לאחר השקעת זמן רב הוא התחיל להרגיש אט, אט התקדמות והסיק שאולי בכל זאת הוא בדרך לפתרון אפשרי ויצליח לפתור את אחת הבעיות כנדרש. הבעיה השנייה הטרידה והעסיקה אותו כל אותו לילה וגם אז הוא לא היה בטוח האם הוא בדרך לפתרון הסופי למרות שעשה את מיטבו ואת כל שביכולתו.

בהגיעו לשיעור הבא באיחור כהרגלו, הוא נוכח שהפרופסור ממשיך הלאה באותו הנושא וטרם גמר את השיעור הקודם וזאת מבלי לבקש לאסוף את שיעורי הבית לבדיקת תוצאות המשימה שהטיל על התלמידים בשיעור הקודם. הוא הרים את ידו, קם כמקובל ושאל בהיסוס: "אדוני הפרופסור, מה עם שיעורי הבית שלנו? האין חובתך ורצונך לבדוק את תוצאות הפתרונות שלנו?

• "חובה?… איזו חובה? הלא ציינתי במפורש בפניכם שאני רושם על הלוח דוגמאות לבעיות מתמטיות בלתי פתירות, בעיות שהמדע והמדענים טרם הצליחו לפתור עד עצם היום הזה", ענה לקונית. ג’ורג’ הנדהם הוסיף, "לקח לי יום ולילה אבל נראה לי שפתרתי את אחת הבעיות בעזרת מאמרים וחומר שקראתי בספרייה, ולגבי הבעיה השנייה טרם סיימתי ואינני לגמרי בטוח.
• "אנא, העבר אלי את ניירת הפתרונות שלך", ביקש הפרופסור. הוא הציץ על ארבעת הדפים ביעף מעל משקפיו והגיב: "תלמידי היקר, אתה הצלחת כאן היום בגדול, הפתרון שלך לבעיה הראשונה ממש מצוין ומקובל עלי. גם הגישה שלך לבעיה השנייה נראית לי נכונה – כמוך, גם אני לא השלמתי לסוף הפתרון, חשבתי באותו כיוון אבל טרם השלמתי את עבודתי. אגב, לפי שם משפחתך האם יש אולי סיכוי שאתה שולט ביידיש?
• "כן, אכן אני שולט, הכל תודות לזייידע ולבובע שלי".
• מיינע טייערע קינד, פון אלע מיינע לערערס האב איך געבילדעט אבער מיינע סטודענטן האב איך געבילדעט מער (ילדי היקר, מכל מלמדי השכלתי אבל מתלמידי השכלתי יותר).
• "בבקשה, ספר כאן לתלמידי הכיתה כיצד הצלחת להגיע לפתרון?"
• " צלחתי משני סיבות: לא שמעתי את דבריך שטרם הצליח איש להגיע לפתרון ולכן לא היו לי שום השפעות של תסכול ולכן התעקשתי, עבדתי קשה ושכנעתי את עצמי שניתן ואפשר לפתור את שיעורי הבית שנתת לנו. אילו שמעתי דבריך, סיכוי

רב מאוד שלא הייתי אפילו מנסה. הסיבה השנייה הנוספת היא פשוטה: אני אדם עקשן מטבעי, עבדתי קשה בעקשנות כי אתגרים תמיד מעוררים אותי והם הופכים אותי לעקשן עוד יותר גדול". כל הכיתה קמה על רגליה ופרצה במחיאות כפיים סוערות שנמשכו כנצח לג'ורג והוא הסמיק במבוכה ובהנאה.

שם התלמיד וארבעת הגיליונות לפתרון שתי הבעיות מתועדים ומוצגים בפקולטה למתמטיקה באוניברסיטת קולומביה. העצה לכולנו פשוטה: לעולם אל תקשיבו לאלה האומרים לכם שדבר זה או אחר אינו אפשרי, שאינכם יכולים, שאינכם מסוגלים… והכל מבלי התכוון לרעה. תופי התראה והרתעה רועמים ורוויים באנרגיות שליליות ובכך הם זורעים נזק, כישלון ותסכול על בני נוער ועל מבוגרים. תמיד תנסו להקשיב לתרועות החצוצרות המעודדות ולמנגינות הכינורות החיוביים כי אלו מעודדים בכם פעולה וביטחון. תמיד בטחו והאמינו בעצמכם.

האמונה שאתה יכול ומסוגל להגשים את החלומות שלך תביא לך פתרונות. קשיים לפתרון קיימים ועליך לנסות ולחזור על ניסיונותיך שוב ושוב עד שתגיע ליעדך. לעולם אסור להתייאש כי לכוח הרצון וההתמדה אין גבולות.