ביום ג׳ ה 12.12.23 ביקרתי בכיכר החטופים שברחבת מוזיאון תל אביב. הביקור ממחיש את גודל הארוע הטרגי של ה-7 באוקטובר וגם את עוצמת הרוח האזרחית שפרצה בעקבותיו. השונות הרבה של המבקרים, ילדים ומבוגרים, חילונים ובעלי כיפות מכל הסוגים, ממחיש את אחדות העם שהלוואי ותתמיד ותתקיים גם לאחר שהמלחמה תסתיים.
“שולחן השבת של החטופים”
במרכז הכיכר, ניצב “שולחן השבת של החטופים” הממחיש בצורה מצמררת את הכמות הבלתי נתפסת של אנשים, מבוגרים וילדים שנחטפו באותו בוקר ארור.
״דרום אדום״
בין הביתנים של ישובי העוטף שנפגעו בהתקפת החמס, צד את עיני הביתן של קיבוץ נחל עוז שבחזיתו מוצבת תמונה המציגה את הרעיון של ”דרום אדום”.
האפליקציה של חי פֹּה…
אף אחד לא יישכח
בפינה אחרת ניצב מיצג שבמרכזו תמונתו של אברה מנגיסטו ומסביבו תמונות חטופים נוספים- אף אחד לא יישכח!
״לא תנצחו אותי…”
בסמיכות, על פסנתר מקושט בצבע צהוב, הצבע המסמל את התקווה לחזרת החטופים, בחור מהקהל מנגן את “לא תנצחו אותי…”- ביטוי כנה הן לעצב העמוק והן לתקווה הגדולה השורה מעל הכיכר.
האפליקציה של חי פֹּה…
ל- אורי שרון:
תודה רבה על תגובתך.
דוד, גם כול הכבוד וגם קול הכבוד