סליחה היא מהאתגרים המורכבים ביותר בחיים, בין אם לבקש סליחה ובין אם להעניקה. הדרך לסליחה לוקחת זמן- לעיתים חיים שלמים, ומחייבת נכונות לחשבון נפש ושינוי, תרגול, התגברות על קשיים ופעולות לתיקון.
נראה שהסליחה עד כדי כך קשה, שנדרשים מועדים בשנה, מסורות ומנהגים, על מנת לסייע לנו להתמודד עמה.
מה כל כך קשה בסליחה?
סליחה ונקמה
כאשר אנו מרגישים שנעשה לנו עוול, יש לנו צורך להחזיר למי שפגע בנו כגמולו ולהשיב את הצדק על כנו. סליחה עומדת לעיתים בסתירה לתחושת הצדק, שכן אנו נדרשים לסלוח על פעולה, שאנו תופסים כפוגענית, ומציעים לאלה שפגעו בנו יחס נדיב, שהם אינם זכאים לו. לחילופין, כאשר אנו אלה שמבקשים סליחה, עלינו להתגבר על הקושי לבקש ממי שפגענו בו לחמול עלינו ולוותר על זכאותו לנהוג בנו כדין.
סליחה ופחד
ג'ימס בולדווין:
אני מתאר לעצמי שאחת הסיבות בגללן אנשים נאחזים בשנאות שלהם בעקשנות כה רבה – היא משום שהם חשים שברגע שהשנאה תיעלם, הם ייאלצו להתמודד עם הכאב.
פחד להודות בטעות ולהיחשף בחולשתנו- בקשת סליחה כרוכה בהכרה כי המעשה הפוגעני שעשינו טיפשי, אכזרי, נמהר, עלוב, ילדותי- כלומר כזה שמציג אותנו באור מביך ואולי אף מביש, בעיני עצמנו ובעיני זולתנו.
פחד מכאב- כעס מגן עלינו מכאב ותחושת פגיעות. כשאנו בוחרים בנתיב של סליחה, אנחנו מתמודדים עם הפחד לחשוף את עצמנו מחדש לכאב הפגיעה: לעלבון, להשפלה, לבושה ולאשמה, לאכזבה, לבגידה, לשימוש ולניצול, להקטנה ולמחיקה.
פחד לשכוח- לפעמים אנו פוחדים שאם נסלח, או נבקש סליחה- נשכח, ואם לא נזכור את העוולה, לא נוכל ללמוד ממנה ולא נדע לשמור על עצמנו מפני פגיעות חוזרות ונשנות בנו או באחרים.
פחד לאבד כוח– תחושה של זעם מוצדק היא כוח מניע חיוני כאשר נדרשות מחאה והוקעה. אנו חוששים שסליחה תוציא לנו את הרוח מהמפרשים ותחליש את תנופת ההתנגדות.
פחד לנטוש- לפעמים אנחנו מרגישים שאם נסלח, או נבקש סליחה- נבגוד בנאמנותנו ונכשיר את הפגיעה באנשים אחרים, בחלקים בתוכנו, או בערכים שאנו מחשיבים.
מה יכול לעזור לנו להתגבר על הקשיים וללכת בדרך הסליחה?
ההבנה שסליחה איננה בהכרח הכרעה בין צדדים מנוגדים ושאפשר לעבור מעולם של 'או–או', לעולם של 'גם וגם': שלסלוח לא אומר לשכוח; שסליחה לא פוטרת מתיקון ופיצוי; שכולנו טועים וכולנו פוגעים; שסליחה משחררת אותנו משעבוד למי שפגע בנו ולרגשות שקושרים אותנו אליו.
כעס וטינה פוגעים ברווחתנו, ביחסים עם זולתנו ואף בבריאותנו. לפי מחקרים, נטירת טינה מחלישה את המערכת החיסונית, מגבירה את הסיכון לחלות ומעכבת את ההחלמה. ואכן- 'טיפול בסליחה' (forgiveness therapy) הוא חלק בלתי נפרד מפרוטוקול הטיפול בסרטן.
וברמה החברתית- לפי מהאטמה גנדי לסליחה חשיבות קיומית, כי "אם ניישם את האמרה 'עין תחת עין שן תחת שן', רוב העולם יהיה עיוור וחסר שיניים".
כשפוגשים דבר שמתחפש לסליחה- מתי לא נכון לסלוח או לבקש סליחה?
רנדי פאוש:
כשמתנצלים לא בלב שלם ובחוסר כנות עדיף לא לעשות את זה בכלל. התנצלות מהסוג הזה גרועה יותר מכיוון שהיא מעליבה את האדם שנפגע. אם עשיתם משהו רע ופגעתם באדם אחר, הפגיעה הזו נשארת שם כמו דלקת. התנצלות טובה פועלת כמו אנטיביוטיקה והתנצלות גרועה היא כמו מלח על הפצעים.
במילים אחרות- אל תמהרו לסלוח או לבקש סליחה בטרם עת, לפני שאתם מרגישים שזה נכון לכם, כי סליחה כוזבת עשויה להזיק לא פחות ואולי אף יותר, למבקש הסליחה ולמעניק הסליחה כאחד.
וכשהגיעה העת לסליחה
איך לבקש סליחה?
רוי לוויצקי- פרופ' לניהול ומשאבי אנוש מאוניברסיטת אוהיו מצא שישה מרכיבים שהופכים התנצלות ליעילה: הבעת צער וחרטה על המעשה, הסבר (ולא תירוץ או האשמה) על מה שהוביל לפגיעה, לקיחת אחריות, הבטחה לא לחזור על המעשה, הצעה של תיקון או פיצוי ובקשת סליחה מעומק הלב.
ככל שההתנצלות כוללת יותר מרכיבים, כך היא אפקטיבית יותר.
איך להעניק סליחה?
אם אתם סולחים- שחררו בלב שלם. נסו לא להחזיק את הפגיעה ולהשתמש בה כנגד הפוגע, אל תתחשבנו איתו שוב ושוב בפניו, או שלא בפניו, תנו לו הזדמנות אמיתית לתקן, להיטיב את דרכיו ולשקם את האמון.
בברכת דרך סלחה,
תמר וענת
מעניין, חשוב ומעורר מחשבה. תודה על עוד כתבה נהדרת.
מעניין ומקיף. הצילומים מעוררי השראה. תודה ושבת שלום
מאמר מעולה שעושה חשק לסלוח ולביסלח. לא לשכוח גם סליחה עצמית, לפעמים הכי קשה.
תודה, ושנה טובה לכולנו.
כתבה מעולה. עושה סדר במורכבות הרגשית, וגם מניחה אדני דרך המסייעים לחצות את נחל הסליחה.
מקסים, גם מסדר מחשבות וגם מעורר מחשבה.