כולם היו בני (שירות)
הם משרתים קרוב לבית, לובשים חלוקים לבנים בתור מדים ומדברים בעיקר ערבית. 30 בני שירות מהמגזר הערבי פועלים כיום ברמב"ם, הקבוצה הגדולה ביותר שפועלת בביה"ח בארץ.
השבוע, ישראל מצדיעה להם ולאחיהם היהודים לשירות
בחמש השנים האחרונות, חלה עליה של מאות אחוזים בכמות המתנדבים לשירות לאומי, המגיעים מהמגזר הערבי, ולעומת 2005 נמדדה עליה של 600% בכמות המתנדבים לשנת 2010. הצעירים, ובעיקר הצעירות מהמגזר (המהוות 92% ממספר המתנדבים המגיעים מהמגזר הערבי), בוחרים יותר ויותר בשירות הלאומי כדרך להשתלב בחברה הישראלית, במקביל למתגייסים לצה"ל. השבוע, יום ד', ה-29.12, מוקירה המדינה את פועלם, עם ציון יום ההצדעה הראשון בישראל לשירות האזרחי-לאומי, בטכס במעמד נשיא המדינה, שר המדע, יו"ר המועצה הציבורית למנהלת, אלוף (מיל') דוד עברי, חברי כנסת, מנהלים כללים של משרדי ממשלה ואנשי ציבור רבים.
אולי זה הצורך לתרום למדינה, אולי מדובר בהזדמנות לשוויון בזכויות ובהטבות השמורות למתגייסים ואולי מדובר בתחושת ההגשמה העצמית וההתפתחות האישית. כך או כך, בני הנוער הללו מצליחים להתמודד עם לא מעט מכשולים וביקורת סביבתית ולבסס תופעה חיובית שהולכת ומתרחבת.
בני השירות הלאומי מתנדבים במסגרות שונות בתחומי החינוך, הרווחה והבריאות. בקריה הרפואית רמב"ם פועלים כבר כמה שנים בני שירות לא יהודים, ולמעשה בית החולים החיפאי מפעיל את קבוצת בני השירות הלא יהודיים הגדולה במדינה-30 במספר, והיא במגמת עלייה. קבוצת המתנדבים הזו היא מגוונת ועל חבריה נמנים מוסלמים, נוצרים, דרוזים, שני צד"לניקים ואפילו נערה בדואית.
עם נתון מספרי כזה, כנראה שמדובר במודל שעובד. לפני כשבוע הגיע לרמב"ם מנכ"ל מנהלת השירות האזרח-לאומי, שר-שלום ג'רבי, כדי לפגוש את קבוצת בני השירות הלא יהודים הפועלים בביה"ח. אל מר ג'רבי התלוו גם נציגי עמותת שלומית והאגודה להתנדבות בעם-שני גופים העוסקים בהפעלת מתנדבים ומתנדבות במסגרת השירות הלאומי, ונציגי עירית חיפה.
אולם, למרות העלייה המרשימה במספר המתנדבים הלא יהודיים, מסתבר כי הבעיות המלוות להחלטה הזו לא נעלמו. במהלך המפגש הציגו בני השירות את הסיבות, הדילמות והקשיים שהיו כרוכים בהחלטתם לפעול במסגרת השירות הלאומי. בתשובה לשאלותיו של מר ג'רבי, סיפרו המתנדבים כי עדיין קיימת התנגדות בסביבתם למהלך הזה. "יש כאלה ויש כאלה", אמרה אחת המשתתפות במפגש, "ככה אני יכולה לדעת מי חבר שלי ומי לא. החברים שלי מבינים את חשיבות העניין ולא מתנגדים להחלטה שלי". משתתף אחר ציין כי שלמות עם ההחלטה, היא הדרך לשנות את התפיסה הסביבתית: "הביטחון הזה", כך הם אומר, "גורם לסביבה לקבל את ההחלטה שלנו". בהשראת הביטחון הקבוצתי, הפכו בני השירות את המפגש הזה למעין יום גיבוש ליחידה הייחודית שלהם. בני הקבוצה ניצלו את ההזדמנות להכיר אחד את השני, לצמצם את הפערים בין הותיקים לחדשים, ולדבר על המכנה המשותף שהביא את כולם לרמב"ם. אחד מרגע השיא של ההתכנסות, היה מפגש בין שתי בנות שירות דרוזיות שהיו בטוחות כי כל אחת מהן היא הדרוזית היחידה המתנדבת בביה"ח.
לדבריה של שלומית קציר, האחראית על בני השירות הלאומי ברמב"ם, העובדה שמדובר בתופעה מורכבת, לא סותרת את הצלחתה: "חלק מבני השירות אומרים שהם "עובדים" ברמב"ם. חלק אומרים שהם מחזירים למדינה, וחלק מתייחסים להטבות שמגיעות עם המהלך הזה. בסופו של דבר, בסיפור הזה כולם יוצאים מורווחים-בני השירות, בית החולים, והחברה הישראלית כולה. במחלקות של ביה"ח, הפוליטיקה לא משחקת תפקיד. אתה רואה את בני הנוער הללו ואת העבודה שהם עושים וזו תחושה שמחממת את הלב".
קבוצת בני השירות ברמב"ם וקבוצת המכובדים שהגיעה למפגש. (באמצע, בחליפה עם עניבה אפורה וחולצה לבנה – שר-שלום ג'רבי – מנכ"ל המנהלת לשרות אזרחי לאומי. לידו עם חולצה אפורה ועניבת פסים – שי בלומנטל, חבר מועצת עיריית חיפה. משמאלו – יצחק לנגה – סגן יו"ר אגודה להתנדבות בעם. ראשון משמאל- אשר ליכטנבאון, מנהל מחוז חיפה, האגודה להתנדבות בעם. מימינו-בסווצ'ר אפור – אלעד שמיר – ממונה על האוכלוסייה הערבית באגודה להתנדבות בעם.
שרות לאומי דה לוקס –
בודאי שהם עובדים ברמב"ם – הם מקבלים משכורת. זה לא שרות לאומי, זה נקרא מקום עבודה.
כשהם יקבלו משכורת כמו חיל סדיר על עבודתם, ישרתו שם 3 שנים – נוכל לומר שהם מתנדבים בשרות הלאומי.