"איך הפכתי להומו מקצועי" • סיפורו של מיכאל רוס מחיפה

(חי פה) – אומנם חודש הגאווה חלף, אבל אצל הלהט"בים חודש הגאווה נמשך כל החיים. לכן, החלטתי לשוחח עם מיכאל רוס הצעיר מחיפה, שעבר לא מעט בחייו וסביר להניח שעוד יעבור מעצם היותו גיי.

סיפורו של מיכאל רוס מחיפה

רוס נולד בנהריה בשנת 1991, חצי שנה לאחר שהוריו עלו לישראל מברית המועצות. לאחר העלייה, המשפחה התגוררה בשכונה שמרנית למדי. בנוסף, הוריו לא קיבלו את התארים המקצועיים שלהם בארץ והם עבדו קשה מאוד כדי להשתלב בעבודה ובכלל בחברה הישראלית.

כבר מגיל 4 מיכאל ידע שהוא ״שונה״

כאשר שוחחנו, מיכאל סיפר שכבר בגיל 4 הוא ידע שהוא "שונה":

אני זוכר, למשל, שכשהייתי משחק עם ילדה, חברה, ההורים והמבוגרים מסביב היו אומרים, בצחוק כזה, שאנחנו עוד נתחתן, וכבר אז משהו שם הרגיש לי מאוד לא נכון או הגיוני עבורי.

מיכאל הרחיב וסיפר שכבר בבית הספר היסודי הוא התאהב באחד הילדים בכיתה, וזה הרגיש לו מוזר. כך הוא מתאר: ״הייתי עושה הכל רק כדי לפגוש אותו. כמובן שלא היה משהו מיני, אבל בהחלט היו משיכה ואהבה. היתה לי הרגשה ברורה שמשהו אצלי שונה מהאחרים".

ביקורו של מיכאל בתל אביב

האסימון שהוא גיי נפל למיכאל בגיל מבוגר יותר, כשביקר בתל אביב וראה בפעם הראשונה זוג גאה הולך ברחוב עם ילדיהם ומחזיק יד ביד. למרות זאת, בגיל 18 הוא עוד לא ״יצא מהארון״ באופן פומבי, ובחר לשתף רק את חבריו הקרובים.

הגיוס לצבא

מיכאל סיפר שבצבא שירת בתפקיד נבחר ביחידת האו״ם, אליה ניסה להתקבל בשל משיכתו לתרבויות אשר החלה כבר בילדותו בנהריה, בה מתגוררות אוכלוסיות שונות כגון יפנים, קוריאנים, נורבגים, וכיו"ב. בצבא, מיכאל נהנה מכל רגע ולמרות שהרגיש שונה משאר החיילים ביחידה, הוא הרגיש שהגשים חלום והגיע לאן שרצה.

״כך יצאתי מהארון, מבלי שהתכוונתי״

בתקופת הצבא למיכאל היה בן זוג ראשון ואת הזוגיות הם שמרו בסוד. בתקופה זו, אחד הקצינים בבסיס, אשר גם הוא היה גיי, זיהה שמיכאל גיי וניסה לחזר אחריו. כאשר מיכאל סירב, הקצין סיפר למפקדיו שהוא גיי. מיכאל מתאר את הפחד וההיסטריה אותם הרגיש מכך שהמפקדים יפיצו שהוא גיי, ובמיוחד מכך שיספרו לאביו.

מיכל סיפר:

כך יצאתי מהארון, מבלי שהתכוונתי. אחרי 10 שנים המפקד התנצל בפניי.

המפקדים אומנם לא סיפרו להוריו, אך מיכאל החליט בתקופה זו ״לצאת מהארון״ בפניי אמו. לאביו נודע בשלב מאוחר יותר.

אופיו החזק של מיכאל

מיכאל מספר שתמיד היה בעל אופי חזק וכי ביחס לחיילים להטב״ים אחרים להם קרו מקרים דומים שחלקם אף התאבדו, הוא החליט להמשיך לשרת בצבא ולעבור לבסיס בראש הנקרה, שם הוא התעסק בדיפלומטיה סביב מעבר הגבול בין ישראל ללבנון. השירות היה משמעותי מאוד עבורו ובסיומו הוא קיבל תעודת הוקרה מהאו״ם.

מיכאל תמיד אהב לפעול ״לתיקון עולם״ ומספר:

היה לי חניך פעם באחת המסגרות בהן פעלתי שביקש שנפנה אליו בלשון נקבה. בהתחלה היה לי מאוד קשה עם זה. לאחר מכן התחלתי לחקור ולהבין את התהליך המורכב שעוברים טרנסים. בהמשך, ממש הערצתי את השינוי שהוא עשה והיא (שבעבר הייתה הוא) אפילו הפכה לחניכה האהובה עלי.

לאחר הצבא מיכאל החליט לספר לאביו שהוא גיי, אך יום לפני אבא שלו עבר אירוע מוחי והפך לנכה. בהמשך, כאשר אביו הבין שבנו גיי, מיכאל נאלץ לעזוב את נהריה וכך הגיע לחיפה. זו הייתה תקופה מאוד קשה עבורו.

התגלגלותו של מיכאל רוס

מיכאל הכיר את החבר הלהט"ב הראשון שלו שהיה ערבי ולו היה בן זוגו יהודי בשכונת הדר בחיפה. הוא מתאר שכך התאהב בשכונת הדר ושם הרגיש בבית. עד אז, היה בטוח שחיפה היא רק עד מרכז הכרמל. באותה תקופה התחיל גם להתעניין בסכסוך היהודי-ערבי. הוא סיפר שבהמשך חברו עזב את הארץ, בדומה ללהט״בים רבים נוספים, ושזוהי תופעה שכיחה ביותר.

מיכאל מספר על הפרידה מחברו שעזב את הארץ:

הפרידה ממנו הייתה לי קשה מאוד. הייתי שבור.

כאשר נשאל מה קרה בהמשך, מיכאל ענה: ״נסעתי לניו יורק שם למדתי יחסים בינלאומיים וחינוך רב תרבותי. נושא הלהט"ב עניין אותי מאוד והתחלתי ללמוד ולקרוא עליו. כשחזרתי מניורק התגוררתי בתל אביב 4 שנים, אבל התגעגעתי לחיפה. ב 01.07.21 חזרתי לחיפה והקמתי קבוצת "ספורט גאה". העירייה לא עזרה לי כלל בכך. למרות זאת, זאת קבוצה חזקה ביותר שמצליחה מאוד״.

הקושי ליזום עבור להט״ב בחיפה

מיכאל מספר שכיום אין עמותה בחיפה שעובדת עם להט״ב למרות הצורך בארגון שיעזור לאוכלוסייה. מסיבה זו, קשה מאוד להקים מיזמים בנושא. מיכאל תיאר שניסה ליזום ליין מסיבות להט״ב אך לא הצליח. הוא הוסיף שבחיפה הארנונה גבוהה מאוד, גורם נוסף שמקשה על היכולת של צעירים ליזום פרויקטים. כך, לעומת חיפה, כאשר הקים את המיזם ״סטרייט פרנדלי״ בתל אביב, העירייה נתנה לו מקום ללא עלות. בחיפה הוא לא קיבל שום עזרה.

המיזם הגלובלי ״סטרייט פרנדלי״ של מיכאל

״סטרייט פרנדלי״ הוא מיזם ייחודי שמטרתו להנגיש את נושא הלהט״ב ללהט״בים עצמם ולסובבים אותם. קהל היעד שלו הוא אנשים שרוצים לדעת להסביר לאחרים מה זה בכלל לה"טב, על צרכיהם ועל דרך חייהם.

מיכאל, איפה תרצה להיות בעוד חמש שנים?

מיכאל ענה: ״הורות ומשפחה חשובים לי, כמו גם להנגיש את כל נושא הלהט"ב באמצעות טכנולוגיה שתציל נפשות. אני רוצה לפנות לנושא ממקום של עוצמה ולא של קורבנות, להנגיש לאנשים מידע על הנושא שלי היה חסר״.

על הבחירה לצרף את תידי פרנק למיזם ״סטרייט פרינדלי״

מיכאל מספר על הבחירה לצרף אותי, תידי פרנק, סטרייטית בת 60+ למיזם: ״בגיל 17, כאשר הייתי שותף להקמת מפלגת הירוקים בנהריה, רובם המוחלט של אנשי המפלגה היו מבוגרים מייסדי העיר, בני 60+. למדתי מהם ומהניסיון שלהם המון, והרגשתי שהם מכבדים אותי, בלי קשר לגיל שלי. בתקופה זו למדתי כמה חשוב ללמוד מנסיונם של מבוגרים.״

״את הלמידה הזאת היה לי חשוב ליישם במיזם, ולייצר מגוון גילאי בקרב השותפים בו. למרות שתידי סטרייטית, הרגשתי שאשה בת 60+ תוכל לתרום למיזם ביותר. בפועל, כך בדיוק קרה, רק היה צריך לעזור לה קצת עם הטכנולוגיה. היום, אחרי הלמידה וההשקעה, היא אחת משלנו למרות שהיא סטרייטית ואפילו הטכנולוגיה כבר לא מפחידה אותה. היא אפילו נעשית מומחית לAI (בינה מלאכותית).״

ספר לנו איזה פרט מעניין שלא יודעים עליך

מיכאל חשב לרגע וענה: ״בלימודים בניו יורק הכרתי את בית הכנסת הלהט"בי הקונסרבטיבי ומאז יש לי זיקה ליהדות. אפילו היה לי הכבוד לשוחח עם הרבה של סן פרנסיסקו ועם הרבה של ניו יורק, שייעצה לביידן בענייני דת. לדעתי, היהדות יכולה להועיל לקהילת הלהט״ב. כיום, אני שומר שבת בדרכי הליברלית והחילונית.״

החיים כסטודנט בטכניון חיפה

כיום, מיכאל לומד תואר שני במינהל עסקים במסלול של יזמים בטכניון. הוא מספר כי באופן אישי אינו חש באפליה כלשהי כסטודנט בטכניון והוסיף שהוא מקדם בגלוי בשיעורים ובפלטפורמות שונות בטכניון את המיזם שלו ״סטרייט פרנדלי״.

כמה מילים של מיכאל סיכום:

הבחירה של להט״ב לחיות עם האמת גוררת מחיר כבד בארץ ואני מעריץ כל אחד שבוחר בכך ומזדהה עם הכאב שלו. אני מקווה שמישהו ״ירים את הכפפה״ ויבנה הנהגה להט"בית בחיפה ובפרט בטכניון.

כמה מילים שלי, תידי פרנק, כשותפה למיזם ״סטרייט פרינדלי״

בתחילה הייתי מבוהלת מהנושא ומהעיסוק בו במיזם ״סטרייט פרינדלי״, ממה אנשים יגידו, מהטכנולוגיה ומהיבטים שונים הנוגעים לסוגיה ולמיזם. כיום, התגברתי על הפחד ולא נותנת לגיל לעצור אותי. ככל שאני עובדת ועוזרת לקבוצה הנפלאה הזאת, אני מכירה את הלהט״בים ויודעת להבחין בצרכיהם.