אהובה שרמן, מהאומניות הבולטות בישראל ויקירת העיר חיפה, שהתגוררה ויצרה בעיר הכרמל במשך מרבית חייה, נפטרה אמש בגיל 96 (א' 5/3/23) והובאה למנוחות בבית העלמין בעיר.
אהובה שרמן נולדה ב-1926 בתל אביב ובנעוריה עברה עם משפחתה לחיפה. מאז חיה בעיר ויצרה מהסטודיו שלה שעל הכרמל, כשאת השראתה קיבלה מהנופים ההרריים ומהים של חיפה. בעבודותיה של שרמן השתקפו נופי הארץ הארצישראליים – ים תיכוניים, תוך שעולה בהם שבין הנוף החיצוני לזה הפנימי.
בשנים האחרונות התגוררה שרמן בדיור המוגן "דור כרמל", המשיכה בפעילויותיה וביצירה, ואף הציגה בלובי שבמקום תערוכה מרשימה מציוריה רק לפני פחות משנתיים.
עבודותיה של שרמן מפארות מבני ציבור רבים בכל רחבי הארץ, ביניהם מוצג בכנסת ישראל ציורה "ירושלים". בחיפה מוצגים אוספיה במוזיאון ההעפלה וחיל הים ובמוזיאון הכט. כך תלויות יצירותיה במרכזים הרפואיים כרמל, בני ציון ופלימן, וכן בבניין רבין בקריית הממשלה בעיר. עבודות של שרמן מוצגות גם בבית הלוחם בעיר, בכניסה ללשכת ראש העיר בעיריית חיפה, בנמל חיפה ובשדה התעופה בעיר.
שרמן הציגה את עבודותיהכאמור, בתערוכות רבות בחיפה, בין השאר במרכז קסטרא, בגלריה לאמנות בית נגלר בקריית חיים, באודיטוריום, בתיאטרון העירוני, בבית האומנים ע"ש מארק שאגאל ועוד.
בין הפרסים הרבים בהם זכתה שרמן – פרס האומנות ע"ש הרמן שטרוק מטעם עיריית חיפה ופרס יקירת העיר חיפה, אותו קיבלה גם בזכות היותה אומנית מובילה, אך גם בשל פעילותה עבור הקהילה. שרמן סייעה רבות לעולים חדשים בתהליך קליטתם, ובנוסף, תרמה מיצירותיה לנזקקים, כאשר כספים ממכירת עבודותיה הוענקו על ידה לעמותות העוסקות בסיוע לקהילה.
פרופ' עליזה שנהר (שקיבלה את פרס יקירת העיר חיפה אותה שנה – 2013):
הייתה לי היכרות רבת שנים עם הציירת המחוננת אהובה שרמן ובעבר אף פתחתי תערוכת ציורים שלה בבית האומנים על שם שאגאל. קודם לכן נפגשנו בביתה ושוחחנו על עולמה ועל אומנותה. אהבתי את אישיותה הצבעונית ואת ציוריה הצבעוניים. היא יצרה שטיחי קיר נהדרים, קולאג'ים, ציירה ציורי שמן ופסטל ולא היססה לתרום מעבודותיה. את ההשראה קיבלה אהובה מנופי הארץ בכלל ומהעיר חיפה – ההר והים – בפרט. אהובה הייתה אומנית חשובה אשר ב-96 שנות חייה גילתה מקוריות, נועזות ויצירתיות רבה.
אמש כאמור, הלכה אהובה שרמן לעולמה ונטמנה בבית העלמין כפר סמיר בחיפה.
יהי זכרה ברוך.
אוצרת האמנות והיוצרת תמי סינר, אמרה:
בראשון, 5.3.2023 הלכה לעולמה אחת מהאמניות המפורסמות בישראל, אהובה שרמן. את עיקר פרסומה עשתה בתחום שטיחי הקיר המיוחדים במינם בגודלם ובצבעוניותם אשר הוצגו גם במוזיאון חיפה וברחבי הארץ והעולם. אהובה, זכתה להכרה רבה גם בזכות ציוריה רחבי המימדים שהציגו גם בסגנון ריאלי ובאבסטרקט, את נופיה המיוחדים של מדינתנו. זכיתי להכיר אותה לאורך שנים, יחד יצרנו ספר אשר סיכם מעל 60 שנות יצירה ותלינו תערוכות רבות במיטב הגלריות.
אין ספק שהיא תחסר לכולנו. יהי זכרה ברוך".
אמנים בחיפה לא מקבלים את ההכרה המגיעה להם מהעירייה.
לכן גם קשה לצמוח כאמן בינלאומי מחיפה וחייבים לעזוב כדי להתפרסם.
ואז צריך להביא אמנים נחשבים להציג כאן, חלקם חיפאים לשעבר שנאלצו להתפרסם במקומות אחרים.
השאלה היא תמיד איך מעודדים אמנים מקומיים איך העיר מסייעת להם להציג בתוכה ובעולם.
נראה שעיריית חיפה זנחה את הרעיון להיות עיר אמנות ותרבות מובילה ברמה בינלאומית.
הרעיון הזה אצל אבא חושי הביא אנשי תרבות מובילים לחיפה, נתן מלגות אמנים והקימו מוזיאונים.
יודעים לטפח היי טק עם קרנות מהמדען הראשי. יודעים לטפח רפואה עם קניית מכשור מתקדם.
אבל המדינה והעירייה הפסיקו לרצות לטפח אמנים ותרבות מקומית ומעדיפה לייבא אותה לבמות ביום העצמאות
במאות אלפי שקלים במקום לתת מלגות לאמנים מקומיים במאות אלפי שקלים ליצור בחיפה.
זו בעיה קריטית שהופכת את חיפה לעיר לווין של תל אביב שבה הגלריות ואליה צריך לעבור להיות האמנים 'שמצליחים'.
אם ניקח את המוזיאונים נראה שבנייתם העיקרית הייתה בשנות 60-70 ורואים שהם במבנים מיושנים.
היום בכל העולם משקיעים מליארדים בתרבות ואמנות. דובאי ואבו דאבי השקיעו עשרות מליארדי שקלים במבנים.
לא אומר להשקיע ככה אבל מאז שנות ה-70 לא נבנה בחיפה אף מבנה תרבות ואמנות גדול.
את בית אבא חושי, בית נגלר, מוזיאוני חיפה, בית האמנים שאגאל הקטן בנו לפני 50-60 שנה וחלקם לא שופצו מאז
ולא הורחבו וההשקעה באמנים תושבי חיפה בעידוד עירוני היא אפסית.
חלק מהמלגות והפרסים שמוזכרים ששרמן זכתה בהם כבר לא מחולקים יותר לאמנים.
מיותר לציין שיש גבעת זמר אבל אין גבעת אמנים וחלק גדול מאמני חיפה כולל בינלאומיים נשכח.
חלק גדול מהפריפריאליות של חיפה נגרם מחוסר השקעה במבני תרבות ובאמני חיפה.
תנחומים למשפחתה
יהי זכרה ברוך לעד של אהובה שרמן בעזרת הקדוש ברוך היושב בשמיים .אפילו אתמול סיפר לי השיח' מופאק טריף , המנהיג הרוחני של העדה הדרוזית בישראל סיפר לי עליה של אהובה במשרדו בכפר יאסיף.. לילה טוב
אישה מקסימה. עצובה לשמוע. נפגשנו בפעם האחרונה לפני כשנה כשהופעתי בדור כרמל. היתה מאושרת לפגוש אותי ולא הפסיקה להחמיא ולפרגן. יהי זכרה ברוך