"אדוני השוטר אז-אולי…" – כל מה שהנהג/ת הישראלי/ת צריך לדעת כדי לשמור על החוק ועל שלום כולנו • פרק 21
אירוע מהסוג המסופר בהמשך אמנם איננו נפוץ במיוחד, אבל גם הוא מתרחש מדי פעם והוא חלק מהווייתו של שוטר התנועה.
אתה רציני?
"אתה רציני?" שאל פוקס את פליקס, מפקד המשמרת.
"רציני באבוה!" התקבלה התשובה.
"אתה מתכוון לפָּרוֹת משה-רבנו או לְפָּרוֹת שעושות מוּ?", שאל פוקס.
"פרות שמעלות גירה!" ענה פליקס בחוסר סבלנות, "אירוע אמיתי! עדר פרות מטייל לו על הכביש מנשר לעוספיה ומסכן את התנועה. טוסו לשם ותטפלו בבעיה!"
"איך אנחנו אמורים לטפל בפרות?" היקשה פוקס, "אין לנו הכשרה ולא עברנו במשטרת ישראל קורס שלב א' לקאובויים."
"מצחיק מאוד", ענה פליקס, "אין זמן לבדיחות. תגיעו לשם לפני שתהיה תאונת דרכים חזית-ישבן", השתלב המפקד באווירה המבודחת.
"לפחות תציידו אותנו באביזרים מתאימים," דרש חיים.
"אילו אביזרים?" שאל פליקס.
"פלצור למשל?" הציע חיים.
גש לאפסנאות לחתום
"אין בעיה," אמר פליקס, "גש לאפסנאות לחתום על לאסו ועל כלב רועים, אבל רק בתנאי שתספיקו להגיע לפני שיקרה אסון."
"אוקיי המפקד. נוותר על האביזרים," נכנע חיים, "אנחנו בדרך לשם."
למרות הגיחוך שבאירוע, פליקס צדק. בכביש המפותל היורד מהכרמל לנשר, פרות יכולות להוות מפגע בהחלט מסוכן. לכן, מיד עם קבלת הקריאה, לחצתי על הגז וטסנו לכיוון.
התנועה בכביש המפותל היתה דלילה. טיפסנו במעלה הדרך הצרה אבל לא הבחנו באף מכונית שבאה מולנו.
"או שיש לנו סתם מזל או שכבר קרתה תאונה," אמר פוקס תוך שהוא יושב דרוך ומסתכל קדימה בחרדה.
לפני כל עיקול, האטנו וצפרנו, אבל שום פרה, פר או עגל, לא נראה צועד על הכביש.
עוד עיקול ועוד עיקול והינה הן: שלוש פרות נאות מראה התגלו לעינינו כשהן צועדות לאיטן במעלה הכביש, מתעלמות לחלוטין מחוקי התנועה. זוהי סכנה של ממש לכלי רכב שיגיע מעבר לעיקול .
התגובה האינסטינקטיבית המיידית שלנו הייתה לצפור. אולי הצופר המשטרתי יבהיל את מעלות הגירה הללו ויגרום להם לסור מהדרך ולחפש עשבים שוטים במורדות ההר.
פרות אדישות
קדחת! אנחנו צופרים והפרות בשלהן. הן אפילו לא טרחו להסב ראש לעברנו. הן המשיכו להדס לאיטן ולהעלות גירה, כאילו שוטרי משטרת ישראל הם זבובים טורדניים.
"מה אתה רוצה מהפרות?" שאלתי את פוקס," לאן אתה רוצה שהן ירדו כשאין כאן שוליים?"
פוקס שלח אלי מבט מתוסכל, נטל את פומית מערכת הכריזה והחל מדבר אליהן.
"בנות, זה מסוכן ללכת באמצע הכביש. אנא רדו לשול," קרא בנימוס.
כשזה לא עזר, עבר לתחנונים:
"נו, מה קורה בנות? רדו בבקשה מהכביש, זה מסוכן!".
כשגם זה לא עזר, איבד את סבלנותו ופנה אליהן בצורה לא כל כך מנומסת.
"תזיזו את התחת שלכן!" קרא.
דיבור שוביניסטי
סגנון הדיבור השוביניסטי הזה ממש לא מצא חן בעיני הפרות ונראה היה שהן נעלבו. הן הפנו לעברינו מבט אדיש וכדי להכעיס, התפרשו לרוחב הכביש וחסמו אותו.
עכשיו המצב הפך באמת למסוכן. העיקול הבא היה במרחק של כעשרים מטר מהפרות ורכב שיגיח מעברו עלול לפגוע בהן. זה כבר ממש לא צחוק.
עצרתי את הניידת, קפצתי מתוכה ורצתי במהירות לעבר הפרות.
מאחר וגדלתי במושב, המגע עם בהמות מהסוג הזה לא היה לי זר במיוחד.
התוכנית שלי הייתה לחלוף על פניהן במהירות, לחסום את דרכן ולהתריע בפני הנהגים שיגיעו על המכשול הבלתי צפוי שיש בדרך.
אולם, ברגע שהתקרבתי אל הפרות, הן סוף סוף יצאו מאדישותן והראו סימני התרגשות. זה קרה ככל הנראה משום שנראיתי מפחיד, סמכותי, או אולי הפרות הרגישו שמולן עומד מושבניק לשעבר.
איך שלא יהיה, כשהתחלתי להתקרב אליהן, ירדה אחת הפרות לשול הצר בצד התהום, דילגה מעל מעקה הבטון הנמוך שהיה שם וירדה מטה בקלילות מפתיעה. שתי הפרות האחרות מיהרו אחריה, קפצו מעל גדר האבן ונעלמו בסבך החורש שכיסה את המדרון התלול.
תעודת הצטיינות
נשמנו לרווחה.
הכביש היה פנוי ואנחנו דיווחנו שהמשימה הושלמה בהצלחה.
"אני הולך להמליץ שיתנו לך תעודת הצטיינות על אומץ לב." אמר פוקס.
"ומה יהיה כתוב בתעודת ההצטיינות הזאת?" הסתקרנתי.
"ראוי לשבח על חירוף נפשו בעת הגנה על בטיחות התנועה בכבישים ובכך שעמד נכוחה מול עדר פרות סוררות, אל אף הסכנה ולמרות הצחנה!"
כתבה חשובה ידידי יוסי ברגר. שבת שלום
נו, לפחות עכשיו אתה יודע איך זה נראה מהצד של השוטרים 🙂
שבת שלום.
זה לא פעם ראשונה, הם היו כמה פעמים גם על הכביש שעולה לכיוון הפניה לגבעת נשר.
אני בעצמי דיווחתי על זה למשטרה שהן מטיילות על הכביש…..