(חי פה בחברה ובקהילה) – בוני ופרופ' אמציה ברעם פתחו את ביתם בפני אנשי אגודת החירשים חיפה – את המפגש האנושי המרגש הזה, כך אני מרשה לעצמי להניח, איש מהמשתתפים לא ישכח.
לא "עוד פגישה"
ולכאורה, הפגישה שהתקיימה השבוע היתה "עוד פגישה" של קבוצה שהגיעו לביקור, סיור ולמידה של אור וטוב בביתם המכיל של בני הזוג ברעם שעל הכרמל. אלא שבפעם זו, יום שלישי השבוע ("פעמיים כי טוב") ההתרגשות, ההתפעמות והקירבה שנרקמה בין הנפשות הפועלות עלתה וגעשה.
בוני ברעם מדגימה את אחד מקסמי האחסון שיצרה ◄ צפו
על ביתם יוצא הדופן של בני הזוג פרופ' אמציה ברעם ורעייתו בוני, פרסמנו כתבה נרחבת במסגרת המדור "גם אני חי פה" – בקישור:
מחול פרוע ומפתיע
על אף שהמפגש נקבע מראש לתחילת חודש נובמבר – איש לא ציפה למחול העננים הפרוע שפרץ בספונטניות וליווה אותו לכל אורכו, יחד עם בוהק הברקים, רעשי הרעמים (לשומעים) ורעידות בלתי פוסקות (לחירשים) בצורה כה מיוחדת וכמעט אפשר לומר מוגזמת…
ירושות
מעונם המופלא של בני הזוג בוני (מדריכת טיולי ומומחית לנושאי ירושלים) ופרופ' אמציה ברעם (פרופ' אמריטוס של אוניברסיטת חיפה, בהתמחות של "לאומיות ערבית מקומית מול לאומיות כלל ערבית במשטר הבעת' בעיראק בעידן סדאם חוסיין") – החלה בקבלת ירושות.
גשרים של תקווה
פעמיים בחודש עורכים בוני ואמציה סיורים במעונם (אנא – בתאום מראש רק איתם! ניתן למצוא מידע באינטרנט). במהלך 9 השנים האחרונות, החל משנת 2013 ועד היום, ביקרו בבית ברעם 208 קבוצות – 1976 אורחים. ראוי לציין שכול התקבולים שניתנים ע"י האורחים השונים (כולל סיורי קבוצות תיירים המגיעים באוניות הקרוזים לחיפה) – נתרמים ישירות לעמותת "גשרים לתקווה", בה מתנדבת בוני.
נתינה עצומה
במסגרת פעילותם החברתית וכחלק מהנתינה העצומה של בני הזוג ברעם, ביקשו השניים לארח במעונם את קבוצת פעילי "בית בורלא – אח"א חיפה", בסיור מיוחד עבורם. המפגש, אשר התנהל בשפת הסימנים, עם "אנשי האור האופטימיות" היה מרגש ומפעים מעין כמוהו.
אוספים
בשנת 2007, סמוך לכך שקיבלו בירושה אוספים מיוחדים משתי משפחותיהם, עברו בני הזוג ברעם אל מעונם הנוכחי. כשהוחלט בקיבוץ "כפר מנחם", שם גדל אמציה ושם התגוררו הוריו, לסגור את מוזיאון "חנוכיות גבריאל", קיבל אמציה מחצית מהאוסף (את המחצית השנייה קיבלה אחותו כוכבית), באותה התקופה קיבלה בוני רעייתו את האוסף המיוחד והמרשים של אביה האומן, שפיסל דמויות מיוחדות מחמר (חומר קרמי).
גבריאל
בנוסף לאחות כוכבית, היה לאמציה אח שהיה צעיר ממנו ב-16 שנים – גבריאל. במהלך הלילה הראשון של מלחמת יום הכיפורים, "נעלם" אחיו גבריאל. לא היה כול מידע אודותיו: "לא שהוא חי, לא שהוא מת, לא שבוי, כלום".
גבריאל נולד בכפר מנחם בנר שמיני של חנוכה (26/12/1954). לימים נודע כי נהרג בקרב קשה ביותר, כעשר שעות בלבד מרגע פרוץ מלחמת יום הכיפורים. בתחילה נחשב כנעדר, אולם לאחר זמן מה הוכרז כחלל שמקום קבורתו לא נודע. רק לאחר כשישה חודשים נמצאה גופתו בשטח הארמיה המצרית השנייה.
חנוכיות
מתוך טרגדיה זו ומתוך הקושי בעיבוד האבל, החלה יצירת החנוכיות של אבי המשפחה, שהיה מסגר בקיבוץ. בצר לו החל האב ליצור דווקא חנוכיות, זאת לזכר גבריאל בנו שנהרג, אשר נולד, כאמור, בחנוכה. האב החליט גם שהחנוכיות כולן תהיינה עשויות ממתכות שאינן מתכלות. ברזל מחליד, אבל נחושת וברונזה אינן מתכלות. לכן יצר ממתכות אלה את חנוכיותיו – על כל אחת מהן מתנוססת הקדשה כתובה, לזכרו של גבריאל בנו.
התרגשות אדירה ◄ צפו
פרקטיקה של אסתטיקה וכבוד
פתרון לאכסון הירושות המיוחדות והמרשימות כל כך, מכילים בתוכם את המחשבה ליצור אלמנטים של בנייה אסתטית מחד, ומאידך, מקום הנותן את הכבוד לתכולה הייחודית כולה. על כל זאת מנצחת ביד רמה בוני ברעם, בעזרתו של נגר עמו היא עובדת. עד היום יצרו עיצובי נגרות ייחודית ל-51 פתרונות מוצלחים לאכסון פריטים רבים ושונים, המצויים בכל רחבי המעון המרהיב.
הביקור במעונם של הזוג ברעם הוקדש כהוקרה לפעילי סניף מועדון חירשים חיפה, בסיומו הוכתר כמכיל, מרגש ובונה גשרים של נתינה וכבוד.
הלן קלר בישראל
ובמבט נוסף: הלן קלר ביקרה בישראל בחודש מאי 1952, במסגרת סיור מטעם "הקרן האמריקנית למען העיוורים". היה זה ביקור שנועד לא רק למפגשים עם פוליטיקאים בכנסת, או עם רוה"מ, דוד בן-גוריון בביתו, אלא שקלר יצאה גם לסיורים בשטח, במגמה לפגוש מקרוב את חברי קהילתה בישראל, ואף לפלס דרך לתעסוקתם של בעלי צרכים מיוחדים.
שתיים גם יחד
כידוע, הלן קלר הייתה נודעה ברחבי העולם בזכות התמודדותה עם עיוורון וחירשות יחדיו. היא הפכה לפעילה חברתית, החלה לקדם את המודעות בנושא ונרתמה לשילוב שוויוני של אנשים עם מוגבלות בחברה.
מה שאלה גולדה?
מסופר שבמסגרת ביקורה זה, נפגשה קלר גם עם גולדה מאיר, שכיהנה באותה העת כשרת העבודה. בעזרת מתורגמנית מיוחדת לשפת העיוורים והחרשים (במגע של יד אל יד) נשאלה קלר ע"י מאיר שאלה קשה ביותר: "אילו הייתי פיה טובה, אשר יכולה להשאירך רק עם מוגבלות אחת. מה הייתי מעדיפה: להיות חירשת או עיוורת?"
תשובתה של הלן
חישבו לרגע… רוב האנשים יבחרו ב… אך קלר בחרה את אשר על היה ליבה שלה, אמרה ואף נמקה את תשובתה במסר: "עיוורון – זהו אי קשר עם חפצים, אך חירשות מהותה אי קשר עם אנשים" (והרי רוב החברה בעולם: אנשים שומעים).
משוועים לקשר
אנשי "בית בורלא – אגודת החירשים חיפה" – אינם זקוקים לתרומות כספיות, אלא משוועים לקשר עם העולם השומע.
נתינה מייצרת קירבה
מי מכם היכול לתרום הרצאה מעניינת, סיפור חיים אחר ושונה או סיור מעניין במקום ייחודי ומעוניין/ת להיכנס למאגר המתנדבים להנ"ל, מוזמן/ת להציע ולתרום מעצמו/ה.
לתיאום ניתן לפנות אל – אורבך רחלי, דוא"ל: [email protected]
האם הכתבה עניינה אותך?