מה בוער? יומנו של תל אביבי בחיפה • על בחירות ופטריוטיות חיפאית ○ חיים קפון

• מוקדש לחברי האהוב, שלום זמירין ז"ל, מעמודי התווך של העיתונות המקומית בחיפה. מאז לכתו, תשעה קבין של חכמה ושנינות נלקחו מהעולם.

לקראת בחירות  

בירכתי תודעתי אני זוכר איזה סרט ישן, קומדיה במשקל נוצה, העוסקת בעולם ההולך והופך להיות מטופש יותר ויותר, עד כדי כך שמתאבק עילג, שלא היה נבחר אפילו להיות בוועד הבית בבניין נידח בעיירה שכוחת אל, אותו מתאבק עולה בחוכמתו על כולם ונבחר להיות נשיא ארצות הברית…

את מפלס הטיפשות הכללי הגואה מיום ליום בארצנו (פרט לחיפה, כמובן), ניתן לראות היטב בתוכניות האקטואליה. כולן, ללא הבדל דת גזע ומין, מוצפות במומחים מוכשרים המגלים בקיאות בכל נושא אפשרי. אותו מומחה מנתח את יחסי ישראל – ארה"ב, מביע דעה מוצקה על משבר האקלים, ואפילו על המגמות האחרונות בעיצוב הבית יש לו מה לומר. לעיתים, יש ויוסיף קריצה שובבה וישגר עקיצה לזמר המפורסם שהתגרש זה עתה… הוא ושכמותו הרי מבינים בהכל. אוי למי ששומע אותם, ואוי גדול שבעתיים למי שמקשיב להם.

עולים עליהם מאה מונים ואולי יותר, אותם פוליטיקאים מימין ומשמאל, דתיים וחילונים, ערבים וחרדים – תמונה מדויקת למדי של ישראל לקראת סוף שנת 2022 – המציפים את האולפנים השונים ומכבדים אותנו בתבונתם כי רבה. העובדה שרבים מהם אינם אלא אווילים מוחלטים לא מונעת מהם לעטות הבעה רצינית ועניבה צבעונית ולספר לנו כמה הם טובים מוכשרים ויפי עיניים, ואילו יריביהם אינם אלא שוטים מוחלטים החפצים להחריב את מדינתנו.

אין לי בדל ספק שתושבי חיפה אינם נופלים בפח שכזה. שכן מן המפורסמות היא שהחיפאיות והחיפאים ניחנו באינטליגנציה גבוהה בהרבה וידחו מכל וכל את ההבלים המוטחים בהם.
ביום הבוחר יבחרו תושבי עירנו רק באנשים ישרים שלא דבק בהם רבב.

גאווה מקומית

לפני כמה שבועות הזכרתי, לאו דווקא באופן אוהד במיוחד, את נטורי קרתא של חיפה העומדים כחומה בצורה ומגינים בכל מאודם על כבודה של העיר. לאחרונה, מלאכתם הפכה קלה בהרבה כיוון שרבים מתושבי חיפה הפכו להיות לוקאל-פטריוטים במידה המסכנת את בריאותם.

חיפאים רבים סובבים בעיר (ברחובות שאינם תלולים במיוחד, כמובן) וסומק נעורים מעטר את הלחיים האפרפרות רוב הזמן – מכבי חיפה! גם אנשים שכדורגל מעניין אותם בדיוק כמו מחיר העגבניות בקונגו, אפילו הם מתמלאים גאווה, דנים בכובד ראש בקורותיהם של אצילי ושות'. ואף אינם נמנעים להשיא עצה או שתיים למאמן, משל היו פרשנים בערוץ הספורט.

עם כל הכבוד למכבי חיפה, פסטיבל הסרטים שהסתיים זה עתה בעירנו, הוא זה שהזניק את הלוקאל פטריוטיות לגבהים שלא נודעו בעבר. סבתות חביבות שבפעם האחרונה שתו משקה אלכוהולי בשנת 85 בחתונה של הקוזינה, גם הן גאות במיוחד בתור הארוך המשתרך מחוץ לעיזה בר בעיר התחתית. "נהייה פה יותר גרוע מאשר בתל אביב" הן שחות זו לזו בטרוניה מעושה, שאינה מצליחה להסתיר את קורת רוחן מהעובדה שהילה של כרך נפלה על חיפה, ולו לרגע.

ההצלחה המבורכת של פסטיבל הסרטים בסוכות והתופעות הנלוות כמו פקקי התנועה, דוחק, בעיות חניה, מסעדות מלאות, תורים מחוץ למקומות הבילוי – סממנים של כרך תוסס בהם ממהרים הפטריוטים לנופף, אך בסתר ליבם הם מייחלים לתום המהומה ולרגע בו יוכלו לשוב לשלוותם המנומנמת ולטבול איזה ביסקוויט בקפה של אחר הצהרים, כמו כל חיפאי טוב.

כמה מילים על מילים

יש כמה מילים שיכולות לעורר בי חמת זעם של ממש. רק העובדה שהרופא אסר עלי להתאמץ מונעת ממני לצרוח בקולי קולות כשמישהו מכנה אותי "אבאל'ה", מרתיח שבעתיים שאותו אחד שכינה אותי כך, הוא לפחות בגילי, אם לא יותר. לאותו "אבאל'ה" יש קרובי משפחה מעצבנים לא פחות. מי מאיתנו לא נתקל בכינויים "אחי" או גרוע יותר "אח שלי" שנאמרים לו על ידי זרים מוחלטים? מתי יבינו אותם אנשים שאני לא אח שלהם ולא אבא שלהם? שפתנו מתמלאת בביטויים ובמילים שיכולות לגרום לטהרני השפה, או אפילו סתם למי שהעברית יקרה לליבו, להתפלץ: שמעתם את הביטוי המזעזע "עושה שכל" שרבים מהפוליטיקאים ומקשקשני האולפנים מרבים להשתמש בו? מה גורם להם להשתמש בביטוי שתורגם ישירות מאנגלית (makes sense) במקום להשתמש במילים עבריות כמו "הגיוני" למשל?

בל יובן בטעות שאני מתנגד לדינמיות של השפה או שאינני מחבב סלנג, לא ולא. אולם כשאני שומע ביטויים שגויים, קל וחומר כאלו שתורגמו מאנגלית, אני פשוט מזיע מעצבים וחייב לקחת מקלחת. לאחר מכן, אולי גם אקח תנומה.