סמל אור בן ארוש מחיפה: “ניצלתי בנס”

אור משחזר את פיגוע הדריסה


001_סמל_בן_ארוש.JPG

שנת תשע”ו נפתחה בצורה לא פשוטה בשביל סמל אור בן ארוש (21), תושב נווה שאנן בחיפה.
ברביעי בדצמבר 2015, אור וחברי הצוות שלו שמרו בכניסה לכפר סילוואד, באזור יישוב עופרה, ” זה היה ביום שישי בכפר סילאווד. תפסנו שם קו וכמו כל שישי יש הפרות סדר. הפלסטינים זרקו אבנים ובקבוקי תבערה.
זה כפר מסוכן, כבר היו כמה ניסיונות של פיגועים. פרקנו מהפילבוקס כי התחילו לזרוק אבנים על ציר 60 והתחלנו להתקדם לעבר הפרת הסדר, כוח של עשרה אנשים” מספר אור. הכוח אפילו לא הספיק להגיע ועוד לא לבטונדות והם ראו רכב מתקדם לעברם, “הייתה לו אפשרות לצאת מהכפר או להמשיך לעברנו ולצאת בכביש, ראינו שהוא נוסע בכוונה לדרוס אותנו. הוא נסע לקראתנו במהירות של כ- 70 קמ”ש” אומר אור ונזכר, “יש את השוק של ההתחלה שבו אתה אומר לעצמך ‘מה קורה פה בעצם?’. לוקח זמן עד שיש איזושהי תגובה ולפני שהוא דרס אותנו ירינו וחיסלנו את המחבל. מהעוצמה של הרכב אני ועוד שני חיילים נפגענו מהרכב. בנס, נפגענו באורח קל. ולי היה רק שבר בקרסול” מספר אור על הפציעה. “אני מרגיש שה’ שמר עלינו ובאמת כולנו נפצענו באורח קל”. אור מספר כי גילה בדיעבד שהמחבל היה הבן של ראש החמאס בכפר ולאחר שדרס את החיילים תכנן לדקור אותנו, הייתה לו סכין ברכב.

אור נולד ב-26 בדצמבר 1995, “גדלתי בחיפה, למדתי בבית ספר עירוני ג’. בגיל 15 וחצי אני וחבר טוב שלי התחלנו לשמור שבת ולהתחזק, וכשהגענו לצבא, אני התגייסתי בנובמבר 2014 לגדוד אריות ירדן. אבל הגדוד לא התאים לי ואחרי כחצי שנה עברתי ל’נצח יהודה’. הייתי בגדוד שמונה חודשים עד שנפצעתי” מספר.
“אחרי פיגוע הדריסה הזמינו אמבולנס שיפנה אותנו ואני הייתי באשפוז במשך שלושה או ארבעה ימים בבית חולים ‘שערי צדק’ בירושלים ואחרי זה הייתי בשיקום במשך חצי שנה. בטיפולי פיזיותרפיה וגם אצל הקב”ן (פסיכולוג צבאי) מאוד רציתי לחזור לשטח, לחברים, לחזור להיות לוחם” מספר אור על תחושותיו אחרי הפיגוע. אור ידע שהוא חייב לחזור לגדוד, “לפני הגיוס רציתי מאוד להגיע לסיירת אבל מסיבות כאלה ואחרות לא עשיתי גיבושים. ובכל זאת היה לי מאוד חשוב להגיע להיות לוחם” מספר אור. אור הצליח לחזור לגדוד, “עכשיו אני בגדוד והרגל במצב הרבה יותר טוב. עדיין יש טיפולים של פיוזתרפיה אבל אני מרגיש יותר טוב. כמובן שבהתחלה לא עשיתי את כל המשימות. היו לי הקלות ופטורים מריצה ומשקלים כבדים בגלל הרגל. אבל לאט לאט החלמתי והרגל התחזקה, ועכשיו אני עושה את כל המשימות” אומר אור בגאווה. כשאמא ואבא של אור שמעו הם לקחו את זה קשה בהתחלה, “כשהייתי באמבולנס אמרו לי להתקשר אליהם בעצמי ושלא הרופא או המפקד יתקשר. הם נבהלו קצת אבל אחרי שראו אותי והבינו שאני בסדר אז הם נרגעו”.

סמל_אור_בן_ארוש.jpg_3.png

חוזר לזירת האירוע


עכשיו בפתח של שנה חדשה הגדוד חזר לקו בו אור וחבריו נדרסו, “חזרנו לקו בעופרה כ חודש וחצי. יצא לי לעבור במקום שבו היה המקרה, וזה מפחיד. אני זוכר הכל, זה מחזיר אותי אחורה” מספר אור. את החג השנה אור סוגר בבסיס עם חבריו אבל הוא לא מיואש מכך בכלל, “אני סוגר את ראש השנה בבסיס אבל נשאר עם חברים, אנחנו אמנם סוגרים את החג אבל אנחנו שומרים ומאחלים לכולם שנה חדשה מוצלחת ורק טוב ושנה מלאה בבשורות טובות” מאחל אור.

סמל_אור_בן_ארוש.png

הגב לכתבה

אורח: כתובת האימייל שלך לא תפורסם • ניתן להירשם לאתר כאן למעלה ואז התגובה מאושרת באופן מיידי.