האם תזכה משפחת אלון להשתקם והאוהל בצומת מקסים בחיפה יתפנה?

(חי פה בצומת) – חבר מועצת העיר ניר שובר העלה בישיבת מועצת העיר האחרונה הצעה לקדם את נושא משפחת אלון שיושבת בכניסה לצומת מקסים, מעל 15 שנה. הצעה שעברה פה אחד.

יושבים באוהל כבר שנים ארוכות

המקרה של שי אל אלון ומשפחתו מוכר לרבים מהחיפאים. בני המשפחה יושבים באוהל כבר שנים ארוכות, סמוך לצומת מקסים. הרקע לכך הוא שבשנת 2001, בעת שירותו הצבאי, נתקל שי אל, אחד הבנים, בשלושה מחבלים מג'נין בשכונת הדר, אשר ניסו לחטוף ממנו את נשקו. שי אל התנגד ונדקר בצווארו, מרחק קטן מהעורק הראשי. מאז הוא סובל מאז מפוסט טראומה ואף ניסה לשים קץ לחייו מספר פעמים.

לטענת המשפחה, כשפנה שי אל למשרד הביטחון זכה להתעלמות בכל הקשור לזכויותיו ולא קיבל סיוע מתאים, על כן החליט לשבת באוהל ולמחות נגד התנהלות המשרד כלפיו, כאשר משפחתו לצדו, תומכת ולא עוזבת אותו לרגע.

חבר מועצת העיר ניר שובר כתב בהצעתו:
ברצוני להעלות ולקדם את נושא משפחת אלון בפני חברי מועצת העיר. כמו שכולם כבר יודעים, יושבת משפחה בכניסה לצומת מקסים, כבר מעל 15 שנה, כשהם מוחים נגד העוולות שנעשו להם ע"י משרד הביטחון. המשפחה נמצאת במצב נפשי וכלכלי קשה בעקבות המקרה הידוע שהיה עם האח שי אל, נכה צה"ל, שנלחם במחבל בשכונת הדר בשנת 2001, ומיום זה חייהם אינם חיים, המשפחה עברה טלטלה קשה ביותר, וכך הם כתבו לי:

"פונים אליך בבקשה לעזרה בהולה ביותר. שמי אלון ואני אח של שי אל אלון, אני כותב בעקבות מצבו של אחי, נכה צה"ל שמוחה עם משפחתו כבר 15 שנים בצומת מקסים שבחיפה. בשנת 2001 בשכונת הדר שבחיפה נתקל אחי בשלושה מחבלים מג'נין שניסו לחטוף ממנו את נשקו. הוא התנגד כדי למנוע אסון רב נפגעים ולמעשה הקריב את עצמו ונדקר בצווארו מרחק קטן מהעורק הראשי, למזלו או לו למזלו. מאז, לאחר שפנה למשרד הביטחון, התעלמו מזכויותיו ורק מיהרו לפוצץ אותו בכדורים פסיכיאטריים. עשהוא החל להרגיש שהוא רדום ואינו יכול לתפקד הבין שזו לא הדרך, אבל החל לסבול מפוסט טראומה וכל מה שהמחלה נושאת עמה, חרדות, דיכאון, מה שהוביל לשלושה ניסיונות התאבדות. הוא החליט לשבת באוהל ולמחות נגד התנהלות המשרד כשמשפחתו לצדו תומכת ולא עוזבת. ככה, בתקווה שהסיפור ייפתר ויהיה לצד הצדק, חלפו להם שנים, אבל בסבל מתמיד, הן בצד הכלכלי שגם כך לא היטיב והן מצד החום הנורא בקיץ והקור והגשם בחורף, כל הזמן בידיעתם של משרד הביטחון שחולפים שם ואף אחד אינו מואיל בטובו להתעניין או לנסות להגיע להידברות, פשוט מתעלמים.

בהמשך הזמן החלו פקחי העירייה בחסות ראש העיר אז בזמנו, היו מגיעים ומעיפים והורסים כל מה שבא ליד. אוהל, מזרנים וכל מה ששימש את המשפחה למחייה בסיסית. אז גם החלה המשטרה להגיע וממש להטריד, לפגוע ולזלזל, כאילו שהם היו אחרוני העבריינים. מאז ועד היום הם מונים 13 שנים של ייסורים רצופי כאב, עלבון וחוסר כבוד, והמערכת שאותם אנשים שיושבים בה והיו אמורים להיות אמונים ואלו שצריכים לדאוג ולסייע לשלומו של מי ששירת בצבא והגן בגופו כדי למנוע אסון. אני כותב כאח שרואה איך משפחה נרמסת. דועכת ומתפרקת, נפשית ופיזית כאחד, המצב הוא בלתי אפשרי ואינו הגיוני במדינה מתוקנת, שכן כפי שציינתי המדינה אחראית לבניה, קולטים אותם בגיל 18, מחיילים אותם ומנתקים אותם מההורים והופכים להיות בעצם אחראים עליהם, אבל כשצריך ליפול עליהם הנטל הם מתעלמים וכבר אינם אחראים, זה לא אמור להיות ככה, מה גם שאמי, מאז ששהתה שם בחוסר תנאים הגייניים לאישה, בחום ובקור, שהדירה שינה מעיניה, עם הרבה עצבים וכאב שנשאה עמה, מה שהוביל אותה לחלות. אני פונה לכל מי שבידו נשארה טיפת חמלה להביא סוף לסבל של משפחה שלמה".

לאור הסיפור החריג והנדיר וההתעללות הרבה שעברה המשפחה מצד משרד הביטחון ועיריית חיפה בעבר, ההצעה של שובר לשיקומם היא כדלקמן:

1. מועצת העיר תנחה את חברת שקמונה לאתר דירה מתאימה להורים שגרים בדיור ציבורי, בדירה ישנה מאד שנמצאת במצב קשה, בכניסה לשכונת וואדי נסנאס, דירה שפחות מתאימה למשפחה ונמצאת במצב רע מאד וממוקמת בקומה השלישית, מה שמכביד על ההורים הלא בריאים ועל אם המשפחה שחולה בסרטן.
   
2. מועצת העיר חיפה תנחה את אגף הנכסים ומנהל הנדסה לאתר שטח עירוני בסמיכות למקום המחאה ככל האפשר ובמידה ולא נציגי מנהל הנדסה יאתרו שטח כחלופה ראויה או חנות שממנה המשפחה תוכל להביא את פרנסתה עד שימצא הפתרון מול משרד הביטחון ובכך להתחיל את שיקומה של המשפחה שהפכה לנוף ול"בעיה" של כולנו, חשוב לציין שהבקשה שלי אליכם היא הומניטרית וחשובה, אנו חברי מועצת העיר צריכים להיכנס בנעליים איפה שמשרד הביטחון נכשל. זה תפקידנו כנבחרי ציבור. היו תקדימים עירוניים רבים להקצאה של נכסים עירוניים (קיוסק)(דוכן בשוק)(חנות)(גזלן) וכך בשנות ה70-80 שיקמו משפחות עם מקרי רווחה קשים, אסירים משוחררים, פגועי נפש, אנשים עם מוגבלויות.

היועצת המשפטית, עו"ד ימית קליין, הסבירה כי את הסעיף הראשון ניתן להשאיר כפי שהוא ולהנחות את חברת שקמונה במציאת דירה מתאימה למשפחה. אך לגבי סעיף 2 ישנה בעיתיות, כי מדובר בנושא פרטני וכי הדבר יעבור לאגף הרווחה וההחלטה שתתקבל תהיה בכפוף להמלצת מנהל הרווחה.

חבר מועצת העיר ניר שובר מסר לחי פה:

בטוח שזאת רק יריית הפתיחה לתחילת השיקום של משפחת אלון, המחאה שלהם היא נגד משרד הביטחון. שמחתי שסוף סוף, אחרי 15 שנה באוהל בכניסה לנווה דוד ושאף אחד לא מתייחס אליהם, המשפחה תתחיל בשיקום. אני מקווה שעכשיו כשראש העיר התערבה מול בני גנץ שר הביטחון, ויחד עם ההצעה שלי לסדר שעברה במועצת העיר, העתיד שלהם יהיה טוב יותר. אמשיך להיות עם היד על הדופק ולעזור למשפחה היקרה הזאת ולשי אל גיבור ישראל בפרט. אני כאן מעורב אישית בסיפור ולא אעזוב את המשפחה עד לשיקום מלא.

שלומי אלון, אחיו של שי אל, מסר לחי פה:

אנחנו מודים לחבר מועצת העיר ניר שובר על האכפתיות ועל הניסיון לעזור לנו לשקם את המשפחה, ובכל מי שתמך בנו, ואנחנו מחכים לבשורות טובות. אבל אנחנו עדיין דורשים ורוצים שיגיע אלינו בכיר ממשרד הביטחון ויחתום על המסמכים שהיו צריכים לחתום עליהם מזמן. משרד הביטחון הפקיר אותנו שנים וממשיך להפקיר אותנו. הם מתעללים בנו ומוסיפים טראומה לטראומה הקיימת.

ממשרד הביטחון נמסר לחי פה:
מר אלון מוכר ע"י אגף השיקום מאז פציעתו לפני כ-20 שנים. במסגרת המענה הטיפולי הוצעו למר אלון, בשיתוף המשפחה, מסגרות שיקומיות שונות לאורך השנים. בימים הקרובים תתקיים פגישה נוספת עם משפחת אלון על מנת לבחון אפשרויות נוספות למענים מתאימים עבור שי אל ומשפחתו. מפאת צנעת הפרט לא נרחיב מעבר לאמור.