"הדגל הזה הוא גם שלך", הטיח באואר כלפי ח"כ עודה ○ "הדברים אקטואליים גם היום" • צפו

באואר עם דגל ישראל - מתוך הסרטון (צילום מסך)

עימות בין ח"כ איימן עודה לבין דרור צבי באואר, נערך כבר לפני 5 שנים, אך סרטון ממנו, בו נשמע באואר מטיח דברים קשים בח"כ עודה, תפס תאוצה מחודשת בימים האחרונים, כשהופץ ברשתות החברתיות.

דרור צבי באואר וח"כ עודה בסרטון המפגש • צפו


העימות נערך בבית הקפה "היינה" גן שמואל, מעט לאחר מותו של מי שהיה נשיא המדינה וראש הממשלה, שמעון פרס. כזכור, ח"כ עודה לא הלך ללווייתו של פרס. ביוזמתו של חבר מועצת העיר ניר שובר, הוזמן עודה לשיחה בנושא עם תושבים מחיפה.

מלחמת השחרור

באואר, בן 32, מתגורר בימים אלה בתל אביב, הגיע למפגש ההוא בחיפה, על אף שבאותה תקופה היה סטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא נולד וגדל בחיפה ועזב אותה לאחר השירות הצבאי. באותו היום, כאמור, הגיע לביקור בעיר.

במהלך המפגש קם באואר והחל לדבר על היחסים בין יהודים וערבים בחיפה ובמדינה בכלל, אז פנה ישירות לח"כ עודה והטיח כלפיו דברים קשים. בין השאר אמר לעודה כי הערבים מציינים את הנכבה ואת יום האדמה ומזכירים את מה שהם רואים כאסון – מלחמת השחרור.

דרור צבי באואר (אלבום פרטי)

ניסיון להשמיד אותנו

לטענת באואר, מלחמת השחרור הייתה ניסיון של מדינות ערב להשמיד את מדינת ישראל, שהוקמה מספר ימים לפני כן, ניסיון הסתיים בכישלון. יותר מכך, בסרטון אומר באואר שהערבים ניסו לתקוף את מדינת ישראל לא רק ב-48', אלא גם בשנים 56', 67' ו-73' וכל אחת מהמלחמות האלה הסתיימה בניצחונה של מדינת ישראל.

באואר נשמע בסרטון כשהוא שואל את ח"כ עודה כיצד הוא מגדיר את עצמו: האם הוא ערבי-ישראלי או ערבי-פלסטינאי. תגובתו של עודה לא נשמעת. באואר ממשיך כשהוא אומר כי דגל מדינת ישראל אמור להיות גם דגלו של עודה, כיוון שהוא תושב מדינת ישראל. הוא שואל את עודה מה יעשה אם יהיה שלום בינינו לבין הפלסטינאים, האם ימשיך להיות תושב חיפה, או יעבור לגור בפלסטין. עודה בוחר לא להשיב לשאלתו של באואר ומבקש לעבור לשאלה הבאה, וכך היה.

אקטואלי גם לימינו

היום, 5 שנים לאחר האירוע, הסרטון החל לצבור תאוצה שוב, ברחבי הרשתות החברתיות. באואר טוען כי אינו מופתע: "אני חושב שהדברים שנאמרו בסרטון מאוד אקטואליים לימינו. כשמסתכלים לעומק על הדברים, רואים שגם ח"כ עודה וגם ח"כ מנסור עבאס מתחבקים עם השייח ריאד סלאח. השייחים האלה מלבים את האש. חברי הכנסת הערביים הם אנשים מלומדים, הם יודעים לדבר, והם הבעיה הקיומית של מדינת ישראל ולא כמו שאוהבים להגיד לציבור פה, שהבעיה היא איראן או מדינות ערב אחרות. ח"כ אחמד טיבי מדבר עברית טובה יותר מחלק מחברי הכנסת היהודיים", הוא אומר.

"אין ריבונות"

"אני אוהב לטייל בעולם, וישראל היא המקום הכי לא בטוח בעיניי. אם מקימים עסק בדרום, עוד לפני שמתחילים לעבוד, כבר דואגים להבהיר לך מי מנהל את השטח. גם בדרום תל אביב אין ריבונות ישראלית".

יש אוכלוסיה שלא מקבלת אותנו

הוא ממשיך: "יש פה עניין שורשי, יש כאן אוכלוסיה שלא מקבלת אותנו. הם לא מסכימים לגבולות, ליהודים יש מדינה בכל השטח. הערבים רוצים 'לחזור' כפי שהם נוהגים לכנות זאת, לכל השטח – חדרה, חיפה, יפו תל-אביב. זה מה שאנשים שמאמינים בדו קיום לא מבינים".

"הערבים הכי לאומניים שפגשתי חיים בחיפה. הם שמים שלטים רק בערבית. אם נוסעים בכפרים ערביים, אפשר לראות שהשלטים הם גם בעברית וגם בערבית, בחיפה זה לא ככה. בחיפה חיים בלה לה לנד, אוהבים את הדו קיום ללא סיבה. יש לי הרבה חברים בחיפה שמאוד מאמינים בחיים משותפים בין ערבים ויהודים. אני שואל אותם אם יש להם חברים ערביים. המקסימום שיש להם זה המוסכניק שלהם".

להסתכל לבעיה בעיניים

"צריך להסתכל לבעיה בעיניים ולהתמודד איתה", אומר באואר. "עכשיו מדברים על להחזיר את השקט. פעם היו מדברים על לחסל את הטרור, עכשיו מדברים על להכיל אותו. גם אם היה לנו שלום, הערבים בחיפה היו נשארים פה והם לא מקבלים את המדינה. דגל פלסטין, המפה, הוא כל המדינה. יש הרבה ערבים שרוצים לעשות פיגועים. שומעים שאין אפילו תכניות מגירה ואין אנשים שיצאו וילחמו. המשטרה התכווצה עוד יותר בשנה האחרונה. אזרחים לא צריכים לקחת אחריות עצומה ולהסתובב עם נשק. זו לא אחריות של אנשים, זו אחריות הצבא והמשטרה".

"תפיסת הביטחון פה מתחת לכל ביקורת"

"במרכז אמריקה לא הרגשתי שאני צריך נשק. תפיסת הביטחון פה, שמבוססת על מצלמות, היא לא רצינית. בחודשים האחרונים הייתי ב-4 בירות באירופה ובכל מקום יש שוטרים. בישראל אין, ואם יש, עומד שוטר אחד ומה בדיוק הוא יכול לעשות? הביטחון במדינת ישראל הוא מתחת לכל ביקורת. אתה לא יכול להחנות קורקינט כי עובד זר יגנוב לך אותו. 5 חיילים קרביים יכולים לנסוע ברכב ומה הם יכולים לעשות מול מטען חבלה או תקיפה של מחבלים?"

אלה שרוצים שותפות

"המצב פה הוא מאוד מאוד חמור. אני חושב שאחוז מאוד גבוה מהערבים לא מכירים בנו, אבל יש ערבים שכן רואים את דגל ישראל כדגל שלהם. השותפות הזו צריכה להיות לא רק כשהם מתים, אלא גם בעודם בחיים. צריך להתייחס למי שרוצה שותפות איתנו, גם אם זה מעטים. מי שלא רוצה שותפות איתנו, צריך לגדוע את זה לפני שזה יתפוצץ עלינו".

הגיבו כאן לכתבה

6 תגובות
  1. לין אמר/ה

    כל מילה בסלע!! מלח הארץ!! גאווה גדולה

  2. אישה אמר/ה

    אין כתבים? מתעצלים לנעשהחפש ידיעות בחיפה? בואו ניתן במה לגזענים תל אביביים במקום!

  3. מסכים ורובנו יודעים שזה לצערנו נכון ואמיתי אמר/ה

    יש הרבה דברים נכונים אבל נוכחתי לדעת שבעוד שהצד הערבי די מאוחד בדעותיו – דו קיום תוך חתירה מקבילה להרס המדינה מבפנים פוליטית, משפטית, כלכלית ואזרחית בשימוש בדמוקרטיה המופרזת בישראל, הרי שהצד הישראלי תמיד זה שמפוצל. הגענו למצב, שברגע שאתה רק מדבר על הנושא התגובה הפבלובית בשמאל היא או "גזען" או "לאומן קיצוני". מעניין – בצד הערבי לאומן קיצוני שלנו נחשב אצלם למתון, ובשמאל הישראלי יש מקום רק לנרטיב הלאומני הערבי והם גם מפמפמים אותו עוד יותר מהציבור הערבי. עמי איילון הוא דוגמה מצוינת לתירוצים מפה ועד הודעה חדשה על המסכנות של הצד הערבי – גמל השמאל לא רואה את דבשתו, כשהעולם מערער על זכותו לגור בכל שטחי ארץ ישראל אך לא על זכותם של הערבים לעשות זאת.
    אינני בא בטענות לעודה, בקרב חברי הכנסת הערבים יש תחרות מי קיצוני יותר. אין דו-קיום כי איננו רוצים את קיומם בישראל והם לא רוצים את קיומנו בפלשתין. החיים אינם זה עם זה אלא זה לצד זה בחוסר ברירה, והתלקחויות מכוונות של הפגנות התרסה וארועים אלימים כדי לפרוק את השנאה הקבועה כלפנו, שצריכה להתפרץ בין במגרש כדורגל, בהפגנה בעד חמאס, או במאמרי הסתה המנוסחת תמיד ככתב אשמה על אפליות ואי שוויון ובעצם באה ואומרת: "תנו לנו בלי שנידרש לתת דבר, מעצם הסכמתנו לגור לצידכם".
    במדינות אירופה, אין מערכת חינוך נפרדת למיעוטים. כולם לומדים בצרפתית, ואם היינו צרפת ולא ישראל, לא היתה כאן מערכת חינוך נפרדת, או בתי ספר נפרדים. היו מאלצים אותם להיות צרפתים, ללמוד בצרפתית. גם בפריז היו מהומות מהגרים. שרפו רכבים, חנויות, ניסו לעשות מה שניסו לעשות כאן לפני שנה. הם אינם רוצים להיות צרפתים, הם תלושים. גם הצעירים הערבים כאן תלושים. אינם רוצים להיות ישראלים, ואינם רוצים לתרום לישראל אלא רואים בהשתלבות כחלק מהמאבק – החלפת ידיים יהודיות בערביות, התגייסות מתכנתים הלומדים בישראל לפעול כנגד המדינה ברשת ועוד.
    הבנתי זאת היטב בתקופת לימודיי. בפקולטה למחשבים ישבו צעירים ערבים שקיבלו כרטיס כניסה חלומי להיי טק הישראלי, יכלו להקים את אותם סטארט-אפים ולנסות להתגייס לפתרונות רפואה מרחוק, או פינטק. אבל ראיתי אותם משקיעים באתרי עמותות פוליטיות.
    נכון, חיפה הנסתרת מעיננו היא מעוז של קיצוניות. פה אין מתונים, ממש לא. וגם לא דו קיום אמיתי אלא מוסכמה של המתנה לצידנו לשעת כושר. זה יכול לקחת עשרים שנה או מאה, הם לא יוותרו על השאיפה להרוס את מדינת ישראל מבפנים ומבחוץ.
    כל התקשורת הערבית מגוייסת לנרטיב הזה. כל האמנות והתרבות הערבית בישראל היא פוליטית ומגוייסת. אפילו את הנושאים החברתיים הקשים בחברה הערבית מציגים כבעיות שנוצרו בגלל המדינה, לא בגלל הפערים בכל העולם הערבי והמוסלמי בין המסורת למודרניזם. מבחינתם כל החיצים מובילים לאותה מטרה לפגוע במדינה.

  4. אלי דבי אמר/ה

    כל הכבוד לבאואר.גאה בו

  5. זכאי אמר/ה

    ראיון עם כל הרבה שטויות! לא יאומן, מאיפה הביאו את הגזעני הזה?

  6. רם אמר/ה

    קצת נדהמתי מהנושא הסימבולי שבאואר הזכיר – שהשלטים בחנויות הערבים בחיפה רק בערבית… ולא בכדי. וזה באמת אומר דרשני.
    אולי באמת אנו חיים בלה לה לנד וחושבים שיש פה דו קיום אמיתי, כשבפועל זה שקר…
    ללא ספק צריך לפקוח עיניים… ולא לשקר לעצמנו!

הגיבו כאן לכתבה