משפחות ערביות בשכונות יהודיות ◄ תופעה הולכת ומתרחבת בחיפה

עוד ועוד משפחות ערביות רוכשות בשנים האחרונות דירות מיהודים, ונכנסות לגור בשכונות שבעבר הייתה בהן אוכלוסייה יהודית בלבד. "מדובר בנושא מאוד רגיש", אומר קבלן חיפאי ותיק.

"אני בונה בחיפה כבר מעל 20 שנה" מספר קבלן חיפאי, "ולכן אני מעדיף להתראיין בלי שהשם שלי יוזכר. "אני עושה תמ"אות ופרויקטים חדשים בכל העיר, בכרמל, בבת גלים ובעוד שכונות. בעשור האחרון בהרבה מאוד מהפרויקטים שלי יש גם משפחה ערבית אחת או שתיים. הרבה פעמים מדובר במשפחות צעירות, כשבני הזוג עוסקים במקצועות חופשיים, והם מגיעים מחוץ לחיפה, כי הם רוצים לגור כאן ולגדל פה את הילדים".

"זה כבר הפך לנורמטיבי"

"לפעמים הדירות עולות מעל 2 מיליון ש"ח, והם משלמים בלי שום קושי, למרות שכמו הרבה יהודים, גם אצלם בדרך כלל חלק מגיע ממשכנתא. באמת שאני לא זוכר מקרה אחד לאורך השנים, שהייתה איזו בעיה עם משפחה כזו באחד הבניינים שלי. אני גם לא זוכר הרמת גבה חלילה מצד משפחות יהודיות. זה בפירוש הפך להיות דבר נורמטיבי, וערבים היום גרים בכל אחת מהשכונות בעיר וטוב שכך".

"לגבי מגמה הפוכה, אני פחות יודע כי אני לא בונה בשכונות עם רוב ערבי, אבל ממה שאני מכיר יש יהודים בוואדי ניסנאס, למשל, וזה הפך להיות טרנדי לגור שם. הבעיה היחידה שאני נתקל בה כשמשפחה ערבית צעירה מתעניינת בקניית דירה בכרמל, הם מיד שואלים איפה יש גני ילדים או בתי ספר לאוכלוסייה הערבית ובשכונות עם רוב יהודי אין מוסדות חינוך לערבים. זה דורש מהם כל בוקר להסיע לשכונה אחרת וחלק מהם נרתעים מזה".

הביטחון האישי בחיפה, לעומת היישובים הערביים

"אני גרה בישוב ערבי, ואני מאוד מרוצה פה, כי אני גרה בצמוד לחמי וחמותי. חמי בנה לנו כאן בית פרטי ומאוד נוח לנו", מספרת נ'. "בעלי גם עובד לפעמים משמרות לילה ונוח לי שהחמים שלי צמודים אליי. אח שלי, לעומת זאת, גר ברחוב איינשטיין בחיפה, וכשאנחנו מבקרים אותו, באמת אני חושבת שאולי כדאי גם לי לעבור ולגור לידו. מה שמאוד מעסיק אותי ואת החברות שלי שגרות כאן וגם בישובים אחרים בסביבה, הוא הביטחון האישי שלנו ושל הילדים. לא מזמן הייתה נערה צעירה שהייתה בחדר שלה וקליע פגע בה והרג אותה. אחרי מקרים כאלה אני שואלת את עצמי האם אני מגדלת את הבן שלי במקום מספיק בטוח? אני מרגישה שהחברה הישראלית לא מתעניינת בכלל במה שקורה בישובים הערביים. כמות הנשק הלא חוקי אצלנו היא מטורפת. כשמישהו חף מפשע נרצח, לרגע כל יפי הנפש מצטערים מאוד, אבל בפועל אף אחד לא יוצא ומפגין ודורש מהמשטרה להיכנס לישובים הערביים ולנקות פה את התושבים מכל הנשק שלהם. למה אנחנו צריכים לסבול את זה? אני בהחלט מבינה את אח שלי ועוד הרבה כמוהו, שקנו דירות ב-1.5 מיליון ש"ח ולפעמים גם פחות, ולפחות הם יודעים שאין להם מה לדאוג מירי באמצע הרחוב".

יש בעלי דירות שנרתעים

אבל לא הכול ורוד. "בעלי ואני גרנו ביחידת דיור קטנה בכרמל, כשהבן שלנו נולד", מספרת תושבת העיר בשנות ה-30 לחייה. "אחרי שהילד נולד, הדירה נהייתה קטנה לנו מדי וחיפשנו דירה יותר גדולה. אני נולדתי בחיפה והעברית שלי מאוד טובה, אבל כשהתקשרתי לברר לגבי דירה, שמעו את המבטא שלי ואת השם שלי והרגשתי היסוס מצד בעלי הדירות. מה שהכי פגע בי הוא שבאחת הדירות שבעלי ואני באנו לראות ומאוד התלהבנו, אמרו לנו שבעצם זה לא אקטואלי. אחרי כמה זמן ראינו שוב, שמפרסמים את הדירה והרמנו טלפון. אמרנו שבשמחה ניתן את כל השיקים וכל מה שצריך, אין לנו שום בעיה, אבל בכל זאת אמרו לנו שהדירה לא עומדת להשכרה. ביקשתי מחברה שלי לבדוק בשבילי האם באמת אי אפשר להשכיר את הדירה, והתברר שרק לנו אמרו את זה. בסופו של דבר מצאנו דירה הרבה יותר טובה במרכז הכרמל, משופצת עם רהיטים חדשים והשכירו לנו בשמחה. עדיין זה מאוד פוגע, שיש כאלה שלא רוצים להשכיר לערבים. אני אזרחית מדינת ישראל בדיוק כמו כל אחד אחר, אין לי בעיה לשלם, אני לא מרעישה או משהו, זו גזענות מכוערת לא להשכיר לי דירה".

פתרונות דיור לזוגות חדשים

רג'א זעאתרה, יו"ר חד"ש במועצת העיר: "כבר יותר מעשרים שנה שהתושבים הערבים בחיפה אינם מתגוררים רק בשכונות הערביות ההיסטוריות כמו ואדי ניסנאס, עבאס, ואדי ג'מאל-עין הים או חליסה. השכונות האלה כבר צפופות ואינן מציעות פתרונות דיור לזוגות חדשים. לכן עוברים לשכונות קרובות יחסית למרכז ההיסטורי, כמו הכרמל הצרפתי והדר עליון. וגם לשכונות חדשות כמו נאות פרס ורמת הנשיא. המגמה הזו מתחזקת ויש גם זוגות שגרים גם בשכונות הרכס היוקרתיות.

"חיפה היא תל אביב של החברה הערבית"

"בדרך כלל מדובר באקדמאים ממעמד ביניים, רופאים, מהנדסים וכיו"ב, עם הכנסה מעל לממוצע שיכולים להרשות לעצמם. חלקם משפרי דיור מהשכונות הוותיקות אבל גם תושבים חדשים שמגיעים ומשתקעים בעיר בגלל העבודה או הלימודים. יש הגירה חיובית גם כתוצאה ממצב היישובים הערבים וחוסר השוויון במשאבים ובפיתוח באותם יישובים. חיפה היא גם מוקד של פעילות תרבותית עם אופי חילוני וזה מושך לא מעט צעירים. אפשר לומר בהקשר הזה שחיפה היא התל אביב של החברה הערבית".

"בשכונות המעורבות אין שירותים לתושבים הערבים"

"אני חושב שלרוב יחסי השכנות בין יהודים לערבים הם די טובים", אומר זעאתרא. "אלא שעיקר הבעיה נמצאת אצל העירייה: בשכונות האלה אין שירותי תרבות, חינוך וקהילה לתושבים הערבים, ולכן רובם ככולם שולחים את ילדיהם לבתי הספר הוותיקים בעבאס ובוואדי ניסנאס. העירייה, כשהיא מתכננת, חושבת על יהודים בלבד ולא חושבים למשל על גני ילדים או מעונות יום לילדים ערבים. ראינו את זה בשכונות הדרומיות החדשות, וגם לאחרונה בפרויקט של סטלה מאריס במליאת הוועדה המקומית לתכנון ובניה. המתכננים מדברים על בית כנסת, על בית ספר יהודי אבל אין שום מחשבה ולתכנון על תושבים ערבים. למרות שבמקרה הזה מדובר באדמה שהיתה של המנזר וממוקמת באזור רלוונטי לערבים כי הוא קרוב לשכונת עבאס ולכרמל הצרפתי.

כחלק מהפעילות שלנו במועצת העיר, אנחנו דורשים למשל הקמת בי"ס ממלכתי ערבי במערב העיר, שישרת את תושבי הכרמל הצרפתי וואדי ג'מאל-עין הים. אנחנו דורשים לדאוג לשירותי הקהילה והתרבות באזורים כאלה. התושבים משלמים ארנונה מלאה אבל מקבלים שירותים חלקיים בלבד. לצערי קליש פיזרה לא מעט הבטחות בכיוון הזה אבל במבחן התוצאה כלום לא נעשה".

מוכרים למי שמשלם יותר

"כשאנחנו מכרנו את הדירה שלנו ברוממה החדשה", מספרת שרון, בשנות ה-40 המוקדמות לחייה, "הגיעו אלינו הרבה מאוד זוגות, הרוב יהודים אבל היו גם לא מעט ערבים. לנו זה ממש לא משנה. כשהעמדנו את הדירה למכירה כבר היה שכן אחד ערבי. מבחינתנו רצינו למכור למי שישלם הכי הרבה, מה זה משנה לי אם אני מוכרת ליהודי או מוסלמי? בסופו של דבר, מכרנו לזוג מוסלמי צעיר שרצו לגור בחיפה כדי שהילדים ילמדו בבית הספר של הנזירות. זוג מקסים, לא היתה לנו שום בעיה למכור להם את הדירה. לעומת זאת את הדירה קנינו בעצמנו מזוג יהודים שעשו לנו המון בעיות ובסוף נאלצנו לתבוע אותם. צריך למכור דירה לאנשים הגונים, יהודים או מוסלמים זה באמת לא משנה".

הצביון היהודי נשמר

חשוב להדגיש שגם בשכונות בהן מתגוררות יחסית הרבה משפחות ערביות, כמו כרמל צרפתי, הדר ושדרות הנשיא, נשמר הצביון היהודי. החגים היהודיים נשמרים, אם זה השקט של יום כיפור או בחג סוכות, שסוכות נראות ברחבי השכונה. סכסוכי שכנים גם כן ישנם, לא פעם עד כדי התעללות הדדית או אלימות ולפעמים גם מגיעים לבתי משפט, אבל זה לאו דווקא קשור ליהדוים וערבים ורובם דווקא בין שכנים יהודים שלא יכולים לסבול את המגורים זה לצד זה. המקום היחיד, או לפחות העיקרי, בו נרשמת מתיחות בין יהודים לערבים הוא המושבה הגרמנית. שם נערכות פעמים רבות הפגנות פרו פלסטיניות, מונפים דגלי פלסטין ולא פעם נשמעות קריאות קשות לשמיעה ולהכלה, מה שמביא גם לעיתים לתגובות מצד קבוצות נגדיות שבאות להשיב ולהשמיע את קולן מול ההפגנות הללו.

"מעשה מתוכנן מראש"

אושר טקאטש, עו״ד מהליכוד בחיפה: "אין המדובר ביד המקרה, אלא במעשה מתוכנן מראש שאני מכנה בשם 'הכיבוש השקט'. ערבים המגדירים עצמם כפלסטינים שמו את חיפה כיעד לכיבוש, הגשמה הלכה למעשה של טענת השיבה. הם רוכשים כאן דירות בכוונה בשכונות יהודיות כדי להפר את האיזון והחלוקה ששררה בעיר מזה שנים. המדינה והעירייה ויתרו על חיפה. במקום לנסות לחזק את העיר בעיקר מבחינה כלכלית, החליטו להקים קואליציית ״שינוי״ – בכנסת עם עבאס ובחיפה עם זעתרה. במקום עשרות אלפי תושבים צעירים שגדלו בעיר ועוזבים למרכז, לקריות ולטירת הכרמל, אנו מקבלים ערבים מהגליל שמטרתם לכבוש ולהשתלט על העיר. יותר מוזר לשמוע שאת הבתים הם קונים במזומן בזמן שהצעירים שלנו צריכים לחכות להגרלה צינית אחרי שתרמו את דמם למדינה. היום הם דורשים בשכונה היהודית גן ילדים ובית ספר ומחר ידרשו מסגד ואימאם מהתנועה האיסלמית.״