רוית בל, בת 43 מחיפה, יוזמת פסטיבל כרמל לתקשורת מקרבת, קפה אמפתיה ונפגשים לזריחה מספרת בראיון לחי פה על המיזמים שמניבים פירות והצלחה בשנה האחרונה ועל החזון לפתיחת מרכז לתקשורת מקרבת בעיר.
מה זה בכלל תקשורת מקרבת?
"תקשורת מקרבת" היא שפה שמקלה עלינו להישאר מחוברים, לעצמנו ולאחרים, באופן אמפתי ובונה, גם כאשר הנסיבות מאתגרות במיוחד, בכל מערכות היחסים בין בני אדם. היא מסייעת לנו להקשיב לעצמנו ולסובבים ולבטא את עצמנו באופן מדויק ומלא, כך שיעורר את הרצון הטוב והיכולת ההדדית של כל המעורבים – לתת ולקבל מהלב, להגיע לחיבור ולהבנה, להגיע להסכמות ולפתרון קונפליקטים ולשתף פעולה מתוך רצון טוב הדדי".
בכל העולם
בל מספרת כי השיטה פותחה בשנות ה-60 של המאה ה-20 על ידי ד"ר מרשאל רוזנברג, פסיכולוג יהודי אמריקאי, מיסד המרכז העולמי לתקשורת לא אלימה – Center Nonviolent Communication, וכיום היא נפוצה ביותר מ-40 מדינות ברחבי העולם.
ובישראל
"בישראל פועלים עשרות מנחים המלמדים "תקשורת מקרבת" ומפעילים עשרות פרויקטים מגוונים להידברות, ליישוב סכסוכים וליצירת שיתופי פעולה. השיטה מיושמת בבתי ספר (עם תלמידים, מורים והורים), בארגונים ובמקומות עבודה, בקבוצות הידברות של יהודים וערבים, של ישראלים ופלסטינים ושל אנשי שמאל וימין, גם במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר לומדים תקשורת מקרבת ובמסגרות נוספות".
בל נולדה הכרמל בעלת תואר ראשון בעיצוב גרפי והכשרת מורים ממכללת ויצו. היא מספרת כי באביב האחרון של 2021 סיימה ארבע שנים של לימודי תקשורת מקרבת אצל חגית ליפשיץ וטל חלוץ. ליפשיץ היא תלמידתו של מרשל רוזנברג הוגה השיטה, ומייסדת ומנהלת "מפגש".
"רציתי להנחות, נהיה פסטיבל"
"כשסיימתי ללמוד, רציתי להנחות קבוצה של תקשורת מקרבת ולא היה לי את מי, לכן החלטתי לעשות פסטיבל תקשורת מקרבת בחיפה, כדי שתהיה לי סדנה להנחות, אבל יצא שייצרתי פסטיבל בהיקף גדול מאוד. מכיוון שהפקתי את הפסטיבל לבד, לא התאפשר לי להנחות", היא מספרת.
"במסגרת הפסטיבל התקיימו סדנאות תקשורת מקרבת בבתים מארחים בשכונת כרמליה, אותן העבירו מנחים מכל הארץ. הפסטיבל היה מאוד מוצלח, השתתפו בו עשרות אנשים. בעקבות ההצלחה הפקתי פסטיבל נוסף בקיץ האחרון שהיה עוד יותר גדול", מספרת רוית בהתרגשות.
פסטיבל כרמל ה-3 לתקשורת מקרבת
בחודש הבא, ב-8-9/4/22, שבוע לפני ליל הסדר אני מפיקה פסטיבל נוסף "פסטיבל כרמל לתקשורת מקרבת" השלישי, עם סדנאות ומנחים מכל הארץ, ביניהם חגית ליפשיץ. במקביל לפסטיבל יתקיים בגן אבשלום (גן ציבורי בתוך השכונה) "קפה אמפתיה" והקהל מוזמן ללא תשלום, בין השעות 10:00-20:00", מספרת בל.
להקים מרכז בחיפה
"אני מאוד מתרגשת ושמחה ומבחינתי זו רק ההתחלה. מאוד לא פשוט להפיק פסטיבל לבד ואני בתהליך של גיבוש צוות. החזון שלי הוא לפתוח מרכז תקשורת מקרבת בחיפה עם מנחים בכל הארץ ולקיים סדנאות באופן שוטף בעיר".
"הפתרונות נולדים באופן טבעי"
מה מושך אנשים להשתתף בסדנאות מסוג זה ועם איזה כלים יוצאים?
בפסטיבל יהיו סדנאות על הורות, יחסי הורים וילדים, סדנאות על יחסים במקומות עבודה, וגם סדנאות שמתייחסות לתקשורת ביני לבין עצמי. זה עוזר לנו להתחבר עם עצמנו, להבין יותר טוב את עצמנו ולהתנהל באופן שונה בקונפליקטים בכל מערכות היחסים. בין קבוצות או בתוך המשפחה, או בעבודה, ועוזר לנו להשיג שיתוף פעולה משמחה ושיתוף הדדי שיוצר מצב של WIN-WIN. קונפליקט שמתנהל בכלים של תקשורת מקרבת פותח שיח ולא מייצר ויכוח, זה ההבדל. במקום להתווכח איך לפתור את הבעיה, מגיעים לפתרונות דרך ההבנה של מה חשוב לך ומה חשוב לאחר ומתמקדים בזה. מתנהל שיח כן ששם את השיפוט בצד, נוצר חיבור באופן טבעי ומכאן נולדים הפתרונות".
מיזם ההליכות:
"באביב האחרון חזרתי מבית הבריאות בקיבוץ תובל שם מטפלים בתנועה, תזונה ורוח. הלכתי לשבועיים והגעתי לחיפה עם כל הכלים שלמדתי שם שזה בין היתר הליכות זריחה שמתקיימות באופן קבוע. רציתי להמשיך את זה בחיפה בבית, אז פתחתי קבוצה ומאז בוואטסאפ ובפייסבוק מצטרפים אליי אנשים בכל יום ראשון. אנחנו נפגשים בחניון האוניברסיטה והולכים בשביל ישראל בנשר וכל פעם בוחרים מסלול הליכה שונה, אבל מאותה תצפית של הזריחה.
בשבועות האחרונים צפינו בדגל מדינת ישראל בהר הסמוך למקום בו טיילנו והחלטנו שאנחנו רוצים לנסות להגיע לשם.
אז עלה הרעיון להוסיף דגל של תקשורת מקרבת. המוטיבציה שלי למשימה הזאת מאוד עלתה ויום למחרת ביצעתי אותה. הכנתי דגל ועשינו מפגש מיוחד, חיפשנו את הדרך להגיע לדגל. הגענו לשם כמובן והוספנו את הדגל מעל יגור וכיום, על סלע בהר, מתנוססים שני דגלים – דגל ישראל לצד דגל תקשורת מקרבת.
תקשורת מקרבת בבית קפה:
"בחנוכה האחרון התחלתי במיזם "קפה אמפתיה" – מפגשים לתרגול הקשבה אמפתית בבתי קפה. מאז ועד היום מתקיים מפגש אחת לשבוע בימי ראשון, בקפה מוריה 105 ובימי שני בקפה גולדמונד – בית קפה וחנות לספרים יד שניה ברחוב עכרון 6 בהדר. זה מקום מיוחד שיש בו הרצאות, סדנאות והופעות והמוגשים בו אוכל ושתיה עד הלילה. התשלום הוא בשיטת הכובע, כלומר כל אחד משלם לפי יכולתו".
אלופה רוית! עם נחישות והתמדה למטרה כה נעלה
נבי היקרה, תודה לך על הפרגון!
אני בטוחה שלא תפרסמו
רעיון נחמד ויפה. אבל ….. החינוך .
זכור לי שבני שחונך בנועם קיבל כל יום מכות מילד בגן (גיל חמש) . מכיוון שברירית המחדל תרביץ בחזרה לא הייתה המישנה הסדורה בחינוך בבית. פניתי לגננת שפטרה את עצמה ע"י אמירה הבן שלך בוגר רגשית וההוא לא.
ובמדינה הזו אלימות היא דרך שמוטמעת במערכות החינוך. סיסמאות לחוד ומציאות של יריקות קללות וכן כן מכות בבתי ספר . שרבות מטוייחות המכה החזק לא יוסגר כי התלמידים פוחדים לחטוף אם הם יצפצפו. הקורבן כלוא לא בדיוק קל לומר : אני קורבן וגם אם יאמר הוא יתלש למקום אחר בתחושת אני לא בסדר – למאיימים ולמכים זה לא יקרה
המנהיגים ברובם הם יוצאי צבא קרביים ( וכן כן להרוג גם כהגנה וגם את הרעים זו אלימות) נו טוב אין ברירה. עדיין כל זה מיכלול שצריך להשתנות או להתהפך. והמדינה מול האזרחים זכויות חובות שלפעמים רבות רשלנות פושעות מפורשת כשגיאה שדורשת תיקון ( והם היא באמת תתוקן בשטח) אילו השאלות .
כל הכבוד לרוית עבור כל הפעילויות וכמה חבל שאני גרה רחוק. גם לי שיפר קורס תקשורת מקרבת את החיים, ממליצה לנסות.
יוצרת. שאפו.