בעקבות הסיפור שסיפרה לי עינת קליש – ביקור ב"גז פבריק" אמסטרדם
בספטמבר 2016 טסתי לאמסטרדם לביקור בן שבוע. לא תקופה תיירותית לוהטת אלא סתיו כמעט חורפי שמשכיח לכמה ימים את דמדומיו האכזריים של אוגוסט בישראל. תמיד כיף באמסטרדם. היא יפה, נעימה, מתחדשת ומסבירת פנים. בימים הראשונים טיילתי ברחובות העיר במסלול אקראי כדי לספוג את מה שהעיר מציעה ואז נזכרתי בסיפור של עינת קליש רותם על גז פאבריק באמסטרדם. הסיפור המרגש שסיפרה לי כשהכרנו בשנת 2010: איך חזתה במו עיניה כיצד משקמים אזור תעשייתי שנדמה כי מעשי ידי האדם הרסו אותו לנצח בזיהום רעיל שהמית את כל הטבע והחיים שבו.
הנסיעה לפארק תרבות במפעל הגז המערבי באמסטרדם
על שלט תחנת אוטובוס 121 בתחנה המרכזית באמסטרדם היה כתוב היעד: Culture Park Westergasfabriek (פארק תרבות מפעל הגז המערבי). עליתי והתיישבתי, הנהג הכריז משהו בהולנדית והאוטובוס יצא לדרך. חלפנו על פני אזורי מגורים נעימים וירוקים למראה, עד שלאחר 25 דקות אמר לי הנהג שהגעתי ליעדי.
ירדתי בתחנה ועמדתי על מדרכה ליד כביש רחב ידיים וריק מאדם, לצידו תעלת מים בה זורם נהר, ממול בתים נקיי קווים – שונים מהאדריכלות הציורית של אמסטרדם. היו אלו שעות אחר הצהריים והאור החל להתעמעם. קצת לפני שמסתיים היום, בשעה בה חוזרים הביתה לארוחת הערב והתכנסות בבתים. המרחב היה אינסופי, ירוק ופסטורלי, מוקף בחורשות עצים המתנוססים מעל שבילי הליכה ואופניים. התחלתי ללכת בשביל וחציתי את תעלת המים. מעברה השני השתרע אזור רחב ידיים ובו מבנים ישנים ויפים מלבנים בצבע ארגמן חום עם גגות מתכת כהה. ניכר היה שנבנו לפי שנים רבות מאוד.
מחוץ למבנים עמדו אנשים ופרקו ציוד הגברה. המשכתי ללכת במקום שנראה כמו אזור חביב ונעים. אפשר היה לראות את פשטות החיים במקום נעים ויפה, ירוק, מוקף תעלות מים מכל עבר, המתחברות לאגם בו שוחים דגים וחיות נהר, חבצלות וצמחי מים צומחים בו. מבנים ישנים ויפים אשר בחלקם מתקיימות הופעות, בתי קפה קטנים, מרכז אמנות, מגרשי משחקים וילדים משחקים בהם. ניסיתי לדמיין את המציאות שהיתה במקום לפני כן, ממה זה צמח ומה קרה בגלגול הנוכחי. חשבתי אודות האזורים האפלים והמזוהמים של מפרץ חיפה ואיך הם יכולים לעבור מטמורפוזה כזו.
על פני חלפו אנשים שעסקו בריצה, רכיבת אופניים, טיילו עם הכלבים והילדים. הכל נראה פסטורלי. האוויר היה נעים, טעים וצח. הרחק באופק התמרו טבעות עשן לבנות ממבנה תעשייתי והזכירו לי את המפגש הכל כך חיפאי, גם מהנקודות היפות ביותר.
הסיפור של גז פבריק: ממפעל גז ואזור מזוהם לפארק תרבות ומגורים
במקום ניצבו שלטים שסיפרו בקצרה כי במקום שכן מהעשורים האחרונים של המאה ה-19 מפעל גז שסיפק את צרכי התאורה של אמסטרדם. המקום נסגר סופית בשנת 1967 ונשאר בשממונו בעיקר משום שהיה מזוהם קשות ורעיל לבני אדם.
המחשבות של עיריית אמסטרדם על שיקומו של המקום החלו משנות ה-80 של המאה ה-20. בשנות ה-90 מועצת המחוז של ווסטרפארק לקחה אחריות על השיקום וההתמודדות בכל ההיבטים: טיפול בזיהום הקשה, יצירת חזון למקום עם ייעודי שימוש חדשים, תכנון הפארק, ומעל הכל – גיוס כסף רב למימון הפרוייקט המורכב. אז יצא הפרוייקט לדרך.
בשנת 2003 המקום נפתח מחדש לאחר שיקום עמוק ומרפא, כשהוא ממותג מחדש כפארק תרבות בשם: "Culture Park Westergasfabriek". אפילו השם הבעייתי: ״מפעל גאז״ נשאר חלק מהמקום. אולי כדי לומר ״היכן שמקלקלים תאמין שאפשר גם לתקן.״ (את זה אמר הרבי מברסלב וזו אמירה שחובה לאמץ על מי שמקדם או מקדמת חזון של שינוי לטובה).
לעמוד בפארק באמסטרדם ולחשוב על אזור התעשיה שליד קרית חיים
כשעמדתי במקום וחשבתי על הסיפורים ששמעתי מעינת קליש רותם, לא יכולתי שלא לחשוב על פרצי הטבע במקומות בלתי צפויים וחורשות האקליפטוסים השורדות בעקשנות באזורי התעשייה היותר קשים של מפרץ חיפה. על הערבוב הבלתי נתפס שמתקיים בואכה קרית חיים ליד האצטדיון: מפעלים קטנים ומבנים נטושים שהיו פעם בתי מלאכה וגוועו בתוך האבק, הזוהמה, ההזנחה העמוקה והריחות הקשים של המפעלים המזהמים העוטפים חנויות מזון ומרכזי קניות שנראים כמו טלאי נוצץ ומודבק על העליבות השוררת במקום. על החורשות המקיפות את המבנים של מרכז מגדלאור, גולשות אל תוך רחוב בן צבי ומקיפות את השיכונים המרופטים שבו. על הטבע העקשן והנצחי, ועלינו, אלו שבחוסר הבנה וחוסר חזון פוגעים בו לרעתנו.
המאבק למען נחל סעדיה שלנו בחיפה
המחשבות והמראות צפו בי כשעמדתי ביום שבת בצ׳קפוסט יחד עם נכדתי דניאלה ועם הציבור המוחה נגד ההרס הצפוי בנחל סעדיה, כאשר יוקם בו פארק ההייטק המתוכנן ובעת הזו מושלכות בו באופן קבוע ערימות פסולת, צמחיה טבעית נכרתת ומושמדת ומוזרמים אליו שפכים. אריק דרובוט, מוביל המאבק, דיבר על ההרס הבלתי נתפס שצפוי למקום כל כך טבעי ונדיר בהשרדות באזור הבעייתי של מפרץ חיפה המזוהם. הרוח היבשה הביאה עימה את הריחות הרעים של המפעלים מסביב וחידדה את טרגדיית המיקום של אוצר הטבע הזה בתוך מרחב עצום של זיהום. אני חשבתי על הגאז פבריק באמסטרדם שהיה במצב קשה הרבה יותר, אבל היו בעיריית אמסטרדם אנשים בעלי חזון ורצון להפוך את המציאות הרעה לטובה והם הצליחו.
במקום לשקם את מה שהרסו בעבר, אפשר להציל את הקיים ולצמוח משם
בראשות העירייה שלנו עומדת מי שמספרת אודות גאז פבריק כמקרה מכונן התודעה שלה לשיקום ערים תעשייתיות שדעכו, אבל למרות הפניות והתחנונים לא פועלת כדי להציל בחיפה את הנחל הנקי ואת החי והצומח בו, לא טורחת לנצל את ההזדמנות שציבור גדול יתמוך בצעדיה ויעמוד לצידה אם תשכיל לפעול למען המקום והנחל.
כשהוצג מפרץ החדשנות, קליש דיברה על מרבצי מים זמינים שיזרמו בתעלות בין הבתים שייבנו במקום ושזו תהיה "ונציה של חיפה".
בשבת עמדנו מול נחל חי, נקי, זורם ומלא חיים שהוא לא ונציה, לא אמסטרדם, אלא גירסה מקומית בשם נחל סעדיה. לא צריך לגלות אותו ולהמציא לו הקבלה מאירופה. הוא כאן והוא יכול להיות פארק ירוק ומדהים לרווחת התושבים ומנוע להתחדשות של אזור תעשייתי שדעך.
שעת הכושר להוכיח מנהיגות בפרויקט שימור נחל סעדיה
אולי צריך לפנות לראש עיריית אמסטרדם של אותה תקופה ולמר אברט וורהאגן, המתכנן ומוביל הפרויקט של גז פאבריק, שיסבירו לעינת קליש רותם כיצד נחל סעדיה הוא הגרסה המקומית לסיפור שיקום פארק גז פבריק שהיא סיפרה, בגללו חלמה להיות ראש עיריית חיפה כדי ליישם בה את תובנותיה ועכשיו תורה להוכיח שהיא גם יכולה לעשות.
לא באמסטרדם, ציריך או ברלין. זה יכול לקרות כאן, בעיר שלנו שהיא כעת ראש העירייה שלה.
היא אסון גדול עינת גלעד…
איזה מכה קיבלנו…למה זה מגיע לנו
זלמן,ד"ר עינת קליש – רותם היא ראש העיר חיפה ובעזרת השם תיבחר עוד פעם. אתם מקשקשים עליה, כי הדבר שעינת ראש העיר הדבר חורא לכם.אבל היא נבחרה ותמשיך בעזרת השם להיבחר.כי עוד לא היה לחיפה ראש עיר כמו עינת.אישה ישרה ,אמינה ומילה זו מילה אצלה וכוונתה ברוך השם טובות.שבוע טוב.
עינת לא עושה כל יכולתה להציל את העירייה מ-15 שנות מחדלי יהב ועוד עשרים שנה מחדלי מצנע-גוראל.
על זה אני מסכים.
הדבר היותר מבהיל שעלול להתברר, שפשוט לא ניתן לעשות כלום לא משנה מי יהיה ראש העיר אלא להמשיך את הקטסטרופה עד לחדלות פרעון מוחלטת של עיריית חיפה, הברחת עוד עשרות אלפי תושבים ואבדן תואר העיר השלישית, הרביעית ואז החמישית בגודלה לערי המרכז הצומחות בקצב מסחרר.
אם לא נתעסק בגידול העיר ובצמיחת עסקים, כל השאר יקרוס לתוך עצמו. אנשים צריכים להתפרנס ולגור בעיר מתפקדת בלי חזירי בר ובלי ארנונה עושקת ללא תמורה. אם את זה אי אפשר לתת, אל תדברו איתנו על שיקום אזור תעשייה. תעשייה לפחות מפרנסת אנשים. חיפה בלי התעשייה יכולה באמת לסגור את האור ולעבור כולה על יושביה לאזור השרון ותל אביב.
התעשייה בחיפה מעסיקה שליש מבתי האב בעיר.
עם כל הכבוד למצב נחל עובדיה, שכבר נרמס על ידי יהב תחת גשר המנהרות, לחיפה יש בעיות גדולות הרבה הרבה יותר.
כשתבין עינת קליש כי היא ראש העיריה כבר עברנו צעד גדול קדימה. בינתיים היא סבורה שהיא ראש העיר…
לגמרי !
על הפספורט הזה
ארע מעשה ההונאה הקשה ביותר .
ולכן מאחר ונחשף חובה לפעול משפטית .
..שנמ שמות משפחה אומר שאת נשואה
..חשבתי אולי הזדמנות להכיר לוחמת חברתית
ואשה יפה..
הכתבה יפה גילה לבני זמיר.מסכיים עם גברת קליש.מאה אחוז. בוקר טוב ויום נפלא.
במה אתה מסכים איתה? באי הצלת וחוסר פעולה למען נחל סעדיה?
להשוות את חיפה לאמסטרדם זה קצת יותר מדי יומרני. האנשים באמסטרדם גרים בפלנטה אחרת.
נחל סעדיה הוא אוצר טבע שיש לפעול להצלתו – זה ברור לכל אחד שאכפת לו – אם לראש העיר ומפעיליה אכפת מהעיר חיפה הם יעשו את המלאכה – מקווה שברגישות ובשום שכל.
באשר לחלומות על 'ונציה של חיפה' ושאר סיסמאות חסרות תוכן – אצלנו לא מדברים על גנים פסטורליים אלא על מפלצות בינוי שאינן מתאימות למגורי אדם על מנת לכסות את עלות הפיצוי והעברת / חיסול בתי הזיקוק ןהמפעלים הסמוכים. חשוב רק לציין שתעלות ונציה לא ניתן למלא במי התהום הרעילים והמסוכנים מהסביבה הקרובה למקום, כך שתעלות מים או ונציה לא יהיו כאן – זה יפה בפארק באירופה – זה לא מתאים כאן – כאן אין עודפי מים נקיים – כאן הרעיון לעשות שימוש במי תהום מזוהמים הוא אבסורד המתאים אלי לאגדות בהן אוספים קולות לקלפי – לא למציאות. בנוסף, כאן, בניגוד לאירופה, האתר מצוי בסיכון גבוה לרעידות אדמה – דבר שיגרום לקריעת עטיפות הפלסטיק האמורות לעטוף את הרעלים ולפריצת הגזים הרעילים שיספקו במקרה הטוב הרבה נפגעים לבתי החולים – חלקם ייוותרו עם נכות קשה – חלקם, במקרה הרע, יישלחו, לאחר טהרה, לבית העלמין בתל רגב.
צריך לחזור לקרקע המציאות ומוטב באופן מיידי – להציל את מה שניתן להציל – בהישג יד – נחל עובדיה, ולפעול להציל את העיר חיפה ממפלצות הבינוי הפוקדות אותנו והשכונות תלויות השימוש ברכב הפרטי המקודמות על ידי אנשי המקצוע במקומותינו – בככלן 'רמת גוראל' 'תל אהרון לינקולן' – ניתן כמובן לממש את התכנון המעולה אותו הכנתי ל-11,000 דירות ברכס הכרמל – הכולל פתרונות תחבורה ותנועה מעולים – תוך התאמה לטבע ולפגיעה מינימלית בסביבה ולא ללכת שבי אחרי התכנון המיושם במקומותינו בכייה לדורות מעשי ידי רשויות התכנון 'המקצועיות' בראשות אותם עובדים שמסרבים לטפל בתכנון שהכנתי, שלא כדין, ומוליכים את העיר לכאוס תכנוני ולמחדל חמור. ונחל עובדיה הוא רק טיפה מתוך אוקיאנוס חיסול הסביבה החמור הפוקד אותנו.
בינגו מה שכתבת גילה (ואיזו מהממת דניאלה !!)
תודה, והיא אכן מהממת, אכפתית וחכמה. ראש העירייה שלנו אולי צריכה לשמוע את הכעס של ילדה קטנה על הרס של הטבע בעיר שלה ואת ההגיון הפשוט של הילדים שיודעים לומר את הדברים הכי נכונים ומדוייקים.
מסכימה
תודה