עורבים, למי אתם אורבים? • העורבים בעיר חיפה

כמה מילים על עורבים

עורבים, למי שלא יודע, הם ציפורי שיר,  שנחשבים לציפורי השיר הגדולים בעולם. בישראל קיימים שבעה מינים, כשהנפוץ מהם הוא העורב האפור. הגוף של העורב האפור הוא אפור בהיר, הכנפיים, הזנב והראש שחורים. אי אפשר שלא לשמוע אותו, ורבות רואים אותו בלהקה, כשכולם קוראים בקריאה צרודה, מעין קרקור חזק, שנשמע כמו, "קרע, קרע".  

העורב בונה את הקן שלו, בדרך כלל בעצים גבוהים, או  עמודי חשמל, והוא אוכל כל. פירות, גוזלים, ציפורים, מכרסמים, אגוזים. בערבית שמו של העורב הוא: ע'ראב אוורק, זאע'. הם מאוד חכמים, פיקחים, ומנצלים את הסביבה לטובתם.

עוד מיני עורבים נוספים הקיימים בישראל: עורב מזרע, עורב שחור, עורב חום־עורף, עורב הודי, עורב קצר־זנב.

ישראל אהרוני, הזואולוג הישראלי הראשון, ציין כי מקורו של השם עוֹרֵב הוא "כי שָׁחוֹר כעֶרֶב" (מתהלים: "קווצותיו תלתלים שחורות כעורב"). בתלמוד כונה גם בשם קֻרְקּוּר, בשל קרקורו.

העורב במיתוסים

העורב מוזכר במיתוסים שונים, אולי בגלל הצבע השחור שלו, וקולו הרם שהוא משמיע. הוא מוזכר בספר בראשית, כאשר נוח שולח את העורב מהתיבה לראות עם המים קלו, והעורב לא מתרחק, ואחר כך נוח שלח את היונה. העורב הוא העוף הראשון המופיע בשמו בספר בראשית והשלישי מבין כלל החיות בעת בריאת העולם.

העורב מוזכר בספר בראשית ח' ז' :"וישלח את העורב ויצא יצוא ושוב עד יבושת המים מעל הארץ".  ועוד כעשר פעמים בתנ"ך. כמו כן, מופיע באגדות רבות נוספות, ובמשלים, כמו במשל "השועל והעורב" של איזופוס.

האם העורבים נקמניים?

העורב קיבל את התווית- "מין מתפרץ", וזה  תואר מפוקפק, שהדביק לו האדם.
יש טענה, שעורבים הם נקמניים: אם אדם יעבור ליד גוזל למשל, שנפל מהקן, והעורב יחשוד שהאדם עומד להרע לגוזל, ינסה לפגוע בו, ולא רק זאת, הוא אף יזכור  את אותו אדם/כלב, שעשה זאת.  לאנשים יש לפעמים נטיה להסתכל על הצד האפל של העורב. יש אומרים, שהם תוקפים כלבים, למרות שעורב לא יתקוף אף יצור ללא סיבה.

עדיף לא להתקרב לקנים של עורבים

נאמר שרוב התקיפות מתרחשות בתחילת הקיץ, משום שהגוזלים בוקעים באביב, והעורבים צריכים להגן על הקן.

ובכל זאת מילה טובה

לא אחת, רואים עורבים מגרשים דורסי יום, למשל את הנץ המצוי, כשהוא עף לעברו, עד שזה נעלם אי שם בשמים. האם הוא שומר על ציפורי השיר הקטנות?
ועוד משהו מעניין – מחקרים שונים מלמדים שעורבים יודעים לספור עד שבע.

העורב נוהג להחביא מזון

העורב נוהג להחביא מזון באדמה, או במרזבי גגות ובעצים (אגוזים ובשר) ולשוב אליהם בשעת הצורך. יש בזה משהו טוב, כי הם מפיצי זרעים של עצים. כמו כן, הם נוהגים, לאכול פגרי חיות. העורבים הם אינטליגנטיים במיוחד. עורב יכול לפתור בעיות ולתכנן קדימה תכניות, למשל, להשתמש בענפים כדי לשלוף מזון. הם יודעים לפצח אגוזים בעזרת מכוניות, להכין חכות, והם זוכרים פרצופים. בקיצור, הם חכמים.

לסיום אגיד, בנימה קצת היתולית, שמצא מין את מינו, כפי שנאמר בפתגם: "לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב, אלא מפני שהוא מינו" . פתגם שמקורו בתלמוד, שאומר, שיצורים שיש ביניהם קרבה ביולוגית או התנהגותית, נוטים לדבוק זה בזה.

העורבים בחיפה

כתושבת חיפה, חובבת ציפורים, וצלמת חובבת, יוצא לי לפגוש לא אחת את הציפור הגדולה הזו, העורב האפור.  אפשר להגיד שהעורב הוא ציפור עירונית. בחיפה רואים אותו במקומות שונים, בעיקר בקרבת בני האדם, למשל בחופים, בשקמונה, בטיילת לואי, ובכלל ליד בתים.

מדוע?
הם מחפשים מזון. בשונה מציפורי שיר קטנות שמחפשות את מזונן בשדות, (חרקים, צוף), העורב אוכל כל, ויודע למצוא אוכל, בכל מקום, למשל ליד פחים. אפשר לראות עורבים מתקבצים ליד פחי אשפה. הם שולפים את האוכל מהפחים, אפילו כשהאוכל עדיין בשקית זבל.

להקת העורבים בטיילת לואי בחיפה

למי שהולך לטיילת לואי שבמרכז הכרמל בחיפה, יראה תמיד לפחות עשרים עורבים, בסביבת הטיילת, עפים מעל, או צועדים לצד האנשים המטיילים שם, מחכים שמישהו ישליך לעברם מזון. הם חכמים, יודעים שיש אנשים בטיילת, ושיש לאנשים אוכל. 

הם שם בכל מקום – עומדים על הענפים של עצי האורנים והאיקליפטוסים העצומים, משקיפים על העוברים ושבים, אוכלים אצטרובלים, ואחר כך מטמינים אותם באדמה.  בטיילת ראיתי משפחה, עם עגלת תינוק, כשעורב עומד סמוך לעגלה, מחכה שיזרקו לו אוכל.

כמובן שיש עורבים בכל מקום בעיר חיפה, אך כלהקות, רואים אותם בעיקר במקומות ציבוריים, כמו טיילת לואי, שקמונה, ובעוד. בשקמונה למשל, הם עומדים על הגדרות סביב האתר הארכאולוגי, או עפים מעל האתר ומגרשים כל ציפור דורסת, שמגיעה לסביבה, גם בחיפוש אחר מזון,  למשל את דאה שחורת הכתף.

ראיתי לא-מזמן, בשכונה שבה אני גרה, בחיפה, להקת עורבים גדולה, של לפחות 30 פריטים, עומדים על גג רעפים, כשהם מקרקרים במשך דקות ארוכות.

יצאתי לחפש את מקור המהומה, בעוד עורבים אחרים ממשיכים להגיע. על הגג היה גוזל של עורב. היה נדמה שהוא פצוע או חולה, כי הוא שכב על הצד. האמת חשבתי שהגוזל הזה מת. הם לא הפסיקו לקרקר, עד שלפתע הקטן קם, כמו החלים באופן פתאומי, ואחרי שעף מהגג כל העורבים נעלמו. כך שהעורבים הם ערבים זה לזה.

בהכנת הכתבה נעזרתי במקורות מידע מאתרי טבע / ויקיפדיה / ואתרי צפרות שונים וכן מהתבוננות אישית.