חיים, מוות ומתכות במצולות הים בחיפה

הים החיפאי מציג שוב התאוששות טבעית מדהימה

סוף סוף אנחנו בכיוון הנכון, הים שלנו באזור חיפה הולך ומשתפר ואפשר לראות בו נחילי דגים בכמויות שלא ראינו במשך שנים, וכפי שזה נראה כרגע, זה רק ילך וישתפר. שוב אנו רואים את יכולת ההתאוששות המדהימה של הטבע. ובמקרה הזה, – "עם קצת עזרה מידידים" – אזרחי ישראל, שלא פעם תורמים לניקוי חופים.

אני רואה נופשים אוספים זבל בידיהם פעמים רבות ויש לברך על כך. לצערנו, הרבה מן הלכלוך שנמצא כעת בים שלנו, הגיע בחסות הרוחות הצפוניות, מאזור לבנון וסוריה בדמות ניילונים פלסטיקים ומה לא… במפגעים כגון אלה, יודעות הרשויות לטפל בצורה הטובה ביותר ע"י איסוף האשפה מהחופים, אך יש גם סוגי אשפה שכדאי להיות מודעים להם, כאלה שלא נתקלים בהם ביום יום. בדרך כלל יראו אותם צוללים, אנשי פיקוח או חוקרים מקצועיים.

דלות החיים

ידוע כי מקומות מזוהמים הם לרוב דלים בדגה ובבעלי חיים ימיים שונים כמו רכיכות, סרטנים, פרוקי רגליים וקווצי עור דוגמת קיפודי ים וכוכבי ים. אחד הסימנים ששמחתי לראות לאחרונה ושנותנים לאבחנה כי הים באזור חיפה (וכפי הנראה גם באזורים נוספים) בתהליך מהיר של התאוששות, הם כוכבי ים וקיפודי ים – ים תיכוניים, שחזרו לאכלס, גם אם במספר קטן, שטחים שונים של באזור. קווצי העיר הללו הם למעשה נייר הלקמוס שלנו במעבדה הענקית של הים. גם חזרתם של מאות אלפי רכיכות וסרטני נזיר ששבו לפקוד את מפרץ חיפה ומשמשים כמקור משיכה לבעלי חיים שונים הקשורים בהם בשרשרת המזון, מהווים עבורנו סימן ברור לשיקומו של הים.

איך שומרים על זה?

הפיקוח על זיהום הים חזק היום מתמיד, ובכל זאת, ישנם קטעים מסוימים בים, בחיפה ומחוצה לה, גם אם לא גדולים, שבקלות ניתן להבחין כי אין בהם חיים. כפי שניתן לראות גם בצילומים, כשאין חיים באזור מסוים, יש לכך סיבה טובה. בתקופות עברו, בצלילות שערכתי לאורך שובר הגלים של הקישון, יכולתי למצוא סלעים חלקים לחלוטין וחסרי כל חיים. אפשר לומר כי הם הזכירו במראם כיור שזה עתה קורצף בכמויות של אקונומיקה, נקי ומצוחצח למשעי. לפני 30 שנה באזור הקישון, כך זה היה, בדיעבד הסתבר כי יש גורם ברור למצב הזה.

רק לפני כשבוע הזדמן לי לראות קבוצה של צוללים שעמלו קשה בליקוט פחיות שתייה ושאר סוגי אשפה וליקטו אותך בתוך מתקן מיוחד לכך.

מה שלא רואים

אבל, ישנם גם מזהמים שאינם גלויים לעין ולא קל לזהותם בים, אלא אם כן מודעים לקיומם ומחפשים אותם. מדובר במתכות על-ברזליות, כמו אלומיניום, פליז, נחושת, ומתכות כבדות מסוגים נוספים – עופרת, סגסוגות בדיל, אבץ.

אבץ שמתפרק על קרקעית הים, הגוון הלבן שנוצר סביבו הוא התחמוצת. ישנם מקומות בהם אבץ בכמויות גדולות גורם לפגיעה משמעותית בסביבה. ממש כמו שבגוף האדם, שכמויות עודפות של אבץ בדם מזיקות לבריאותו.

בסביבת המתכת אין חיים

ברדיוס מסוים מסביב כל מתכת כזו (לא מדדתי במדויק, אך מדובר ברדיוס קטן), לא יתקיימו חיים בכלל. יחלפו שם עוברי אורח, אך לא יישארו. זאת בניגוד לשברי אוניות למשל, או גושי ברזל או סלעים שנקיים מחומרים כאלה, שאותם נמצא מלאים באצות ובחסרי חוליות שונים.

מתחמצנים

כשנחושת מתחמצנת, היא יוצרת מעטה ירקרק, דבר שנראה בדיוק כמו החלודה האדומה בברזל שמתחמצן. בהתחמצנות אלומיניום ואבץ נראה מעין חומר לבן ואבקתי. גם לעופרת לוקח שנים רבות להתפרק.

קרקעית הים

האם שאלתם את עצמכם פעם, למה לא מייצרים רשתות לגריל מפליז, או נחושת? התשובה היא (חוץ ממחירם הגבוה), היא כי חומרים אלו, כשהם מתחממים, פולטים חומרים רעילים. כך בים, ברגע שמתכות כאלה מתיישבות על קרקעית הים, הן פולטות חומרים רעילים. למזלנו הם נמצאות בו יחסית, לא בכמות גדולה, ובכל נקרה, טוב יהיה לו בהבחיננו בהם (ובחומרים וחפצים שונים שאינם שייכים לים, על הקרקעית, נתייחס אליהם כאל פחית שתיה או אשפה, ונאסוף אותם. נכון שלמבלים בים אולי פחות מזדמן להיתקל בהם, ובכל זאת, במקרה שכן, תדעו מה לעשות.

מה קרה לדגי האקווריום?

הרי לכם סיפור שקרה, לדוגמה: לפני שנים נתקלתי במקרה של אדם שגידל דגים וסרטנים באקווריום גדול. הוא החליט להציב באקווריום אצות מפלסטיק, כשהשתמש במטיל בדיל כמשקולת ומעגנה כדי להציב את האצות. תוך 24 שעות בלבד, מתו כל הדגים וכל הסרטנים באקווריום. הוא החליף שוב ושוב את המים, ניקה אותו, החליף את המזון… אבל רק לאחר שסילק את הבדיל ממי האקווריום, הצליחו בעלי החיים בו לשרוד.

לא כולם ישרדו

לא לכל בעלי החיים בטבע, ישנה האפשרות להימלט במקרה שנחשפו לחומרים רעילים. טמפרטורות מים גבוהות בבריכות הגידוד, או התערבות בטבע שמצריכה המלטות מהירה, לא תמיד תאפשר להם להישמר. ישנן רכיכות שלא יספיקו לברוח וימותו, כי בטבע, כמו בטבע – החזק שורד. תמנונים יושבי כוכים, גם הם, קרוב לוודאי, לא ישרדו. רק החזקים והמהירים ישרדו.

משפחת סוסונים

כששוקמה ושוחזרה חומת עכו בזמנו, היה צורך בסלילת כביש גישה חלופי לאורך החומה, כדי להציב במקום פיגומים. הכביש שנסלל היה עשוי כולו מאבני חצץ. לצערי, אוכלוסיית סוסוני הים שחיה במקום אז, ושחייתה אינה מהירה, פשוט נקברה תחת עומס החצץ ללא כל סיכוי להינצל. כך גם עשב הים גלית גדולה, שנהרסה לחלוטין בפעולה זו, שנעשתה כמובן ללא כוונה תחילה, ובכל זאת, הנזק נגרם.

כולן וכולם יכולים לעזור לים

חשוב מאוד לומר, גם אם זה נראה לכם לעיתים קטן וחסר משמעות, כל אחד מאוהבי הים יכול לתרום רבות לשיפור מצבו של הים ע"י שמירה על ניקיונו ואיסוף פסולת שכבר נמצאת בו. את התוצאות המהירות אני רואה כבר עכשיו. מרישומים שערכתי בשנים קודמות וחישוב סטטיסטי גס, ישנו בסיס איתן להאמין שאנחנו מתקדמים בכיוון הנכון. לכל איסוף, מגדול עד קטן, אפילו פיסת אלומיניום קטנה שהוצאתם מהים, עשוי לתרום לחיים בו.

שוניות מלאכותיות

ישנן דרכים לייצר ריכוזים של בעלי חיים בים. מול המכון לחקר ימים ואגמים בחיפה, למשל, נבנה ריף מלאכותי עשוי צמיגים, שנוחל הצלחה. גם אוניות וספינות, בארץ ובעולם כולו, לאחר שעברו סילוק של פסולת, שמנים, דלקים וצבע, הוטבעו במכוון ומשמשות היום כאתרי צלילה משגשגים בשל ריבוי החיים בהן. כך גם הסטי"ל, היתוש והסאן בואט (SUN BOAT) שטבועים באילת, מושכים אליהם בעלי חיים רבים.

ספינות טבועות בחיפה

בחיפה ישנן ה-"ארלוזורוב" והאוניה הטורקית, שאומנם לא הוטבעו במכוון, אך התהליך התרחש בהן באופן טבעי. איך? לאחר זמן מה בלתי מוגדר, מתיישבים על האוניה תולעים נרתיקניות, ברווזוני ים, בלוטי ים, ובעזרת הפרשות סידניות של יצורים אלה, נבנית שונית מלאכותית. בסופו של דבר, גם אם לאחר זמן ממושך, האוניה שהזיקה בכך שנשאה מטען, או פלטה חומרים מזיקים אל הים, תתכסה בצמדת ים זו – כונכיות, צדפות וכיו"ב, ותיווצר ממנה שונית מלאכותית שאיש אולי לא ידע כי היתה זו פעם ספינה טבועה או מטען, וכעת הם משמשים בית לחיים שונים במעמקי הים.