אטרקציה עירונית יש מאין – כיף לתושבים ולתיירים – יש לחיפה מה ללמוד מסאו פאולו בברזיל | מסע מצולם באטרקציה עירונית מקורית ופשוטה למימוש
אז הגעתם לחיפה והשתכנתם בבית מלון… לאן הולכים עכשיו? מה חייבים לראות בעיר ואיפה יש הפנינג של סופשבוע אליו הולכים כל אלה שאין להם לאן ללכת? בחיפה זה לא לגמרי ברור. אין אצלנו אף אטרקציה שהיא "משאבה" לתושבי העיר, הסביבה והתיירים שמגיעים מחוץ לעיר…
תחשבו פשוט, תתמידו ותנהלו את זה:
אז בואו ותראו איך עשו את זה בסאו פאולו – עיר עסקים אפורה, שאין לה חוף ים ואפילו אתר עתיקות אחד אין בה (לא כמו שדרות בן גוריון, או חוף הים שלנו, או תל שקמונה המפואר שלנו, או העיר קסטרא העתיקה, או אתר המערות בנחל שיח, או מצודת ראש-מיה, שהם אתרים מרתקים וחסרי כל השפעה אורבנית – להחריד…)
אטרקציה עירונית – איך עושים את זה?
ערים רבות בעולם מחפשות אטרקציה עירונית, אטרקציה כזו שכל תייר שעובר באזור חייב להיות בה, אטרקציה שמתרחשת בכל שבת, אטרקציה שמופיעה בכל הפליירים של בתי המלון.
התסכול של סאו פאולו
סאו פאולו היא "עיר עולם", הנחשבת למרכז העסקים של דרום אמריקה. העיר מדורגת במקום ה-13 בין ערי העולם בחוסן הכלכלי שלה. העיר כל כך חזקה כלכלית, עד שאם היא הייתה מדינה, היא הייתה המדינה ה-45 בעולם בחוסן הכלכלי שלה. יש בה אינסוף גורדי שחקים, קניוני ענק ומרכזי עסקים אדירים, המניעים את כלכלת ברזיל בפרט ודרום אמריקה בכלל. בסאו פאולו מעל 12 מיליון תושבים.
רק דבר אחד אין בה: אטרקציה…
אין חוף ים (כמו בריו דה ז'אנירו), אין פירמידות של המאיה ואת יערות הגשם מסביב כרתו. יש רק תעלות של מים מעופשים מסביב, שלא מעניינות אף אחד. עד כאן הבילד אפ. ועכשיו לעניין.
מבט על סאו פאולו מגג מלון גבוה
הפנינג של יום א' בסאו פאולו
כמה פשוט, ככה עובד – פרנסי העיר הכריזו על מדרחוב יום א', בשדרות פאוליסטה – Paulista Avenue, אליו הולכים כולם!
זהו רחוב ענק, ארוך מאד, רחב מאד (4 מסלולים בכל כיוון) וישר וסביבו בניינים מודרניים גבוהים. העירייה סוגרת אותו משני קצותיו ומרכזת כוחות מהבוקר ועד הערב. משעות הבוקר, המדרחוב מתמלא במאות אלפי אנשים, שהלכים בו, רוכבים על אופניים ומחליקים על סקייטבורדים וגלגיליות. בכל פינה ברחוב העצום הזה יש התרחשות שונה. עושר ההתרחשויות הוא בלתי נתפס. הנה כמה מהן…
מפה – שדרות פאוליסטה – Paulista Avenue
ריקוד בכניסה לקניון
כל פינה ברחוב הענק מנוצלת לאטרקציה. בכניסה לקניון, ברחבה המוצלת העמידו במה קטנה עם מערכת סאונד. מדריכי ריקוד מחליפים ביניהם מדי חצי שעה ומפעילים את הרקדנים והרקדניות שלוקחים חלק בפעילות במהלך כל היום
להקות בכל פינה
במהלך הסיור ברחוב ספרנו כ-20 להקות המנגנות מוזיקה ברחוב. כל להקה שכזו הייתה מצוידת במערכת הגברה משלה. הסאונד לא היה מחריש אזניים, אלא סאונד בעצמה שמאפשרת לקהל שסביב ליהנות, מבלי שהסאונד יפלוש בעוצמה לאזורים בהם להקות אחרות מנגנות. הנגנים מצאו לעצמם פינות מוצלות מפני השמש היוקדת. הקהל לוקח חלק בריקוד ושירה והאווירה שמחה.
תחרות שליטה באופנועי משטרה
ברחוב סמוך ומוצל, אנשי משטרה מתחרים ביניהם על שליטה באופנוע כבד. האטרקציה מושכת המונים המתמודדים על כל מקום פנוי סביב אתר התחרות המגודר. האירוע נמשך שעות. אנשי המשטרה מפגינים ביצועים והקהל מעודד אותם במחיאות כפיים.
רוכבי אופניים ומחליקי סקייטבורדים וקורקינטים
הרחוב מאפשר תנועה די חופשית של רוכבי אופניים, מחליקי סקייטבורדים, רולר בליידס וכל כלי שאינו מנועי. אלפים מחליקים לכל הכיוונים.
דוכני רוכלים
בפינות רחוב הוקמו שדרות של דוכני רוכלים. הדוכנים הוקמו באזור מקורה, המשמש בימי השבוע כמגרש חניה. בימי שמש יש שם צל ובגשם השוטף, הקירוי מאפשר לרוכלים לפעול בצורה מוגנת מגשם. כאשר יורד גשם, הקהל יצטופף באזורים המקורים ובכך יעלו הרוכלים את הפדיון
דוכני מזון
ברחובות הסמוכים הוצבו דוכני מזון מהיר וליידם הוצבו שולחנות מתקפלים. כל המתקנים מקורים, היות שבברזיל יש ימי גשם רבים. בסאו פאולו יש כיכרות מוצלים וכך השמש היוקדת (ביום בו סיירנו) לא הטרידה במיוחד את ההמונים.
קפוארה
הקפוארה הוא ענף ספורט פופולארי בברזיל. בפינת רחוב מתכנסים הספורטאים ומבצעים תרגילים בזה אחר זה. להקה שמחה מלווה אותם ללא הפסקה והקהל מתקבץ סביב. שימו לב שהצל הוא הכרחי גם לפעילות זו.
אטרקציה עירונית פשוטה שעובדת
אם כך, אתם רואים שכדי ליצור אטרקציה עירונית, אפשר לעשות את זה בדרך פשוטה, שמורכבת ממרכיבים בסיסיים מאד. כדי שזה יעבוד צריכים לאפשר לכמה מרכיבים לעבוד ביחד.
המרכיב הראשון הוא רציפות: על מנת לאפשר ליוצרים ולרוכלים תהליך קבוע בו הם יודעים שיש להם מסגרת קבועה מדי שבוע. כך הם יכולים להשקיע בציוד ולדעת שיש להם החזר קבוע להשקעה. הרציפות מאפשרת גם למפרסמים להציע אטרקציה קבועה.
המרכיב השני הוא תיאום ורגולציה: העירייה מתאמת את כל המפעילים, קובעת את התנאים ואת הסדרי הבטיחות ונהלי ההפעלה. הפיקוח, השיטור והניקיון ניכרים.
המרכיב השלישי הוא פרסום: כל אדם שמגיע לסאו פאולו יודע בדיוק מה קורה ביום א' ולאן ללכת. המידע מפורסם באתרי האינטרנט הפועלים בעיר.
המרכיב הרביעי הוא אהבה: חלק גדול מהמטיילים ברחוב הם תושבי העיר. העירייה שאוהבת את תושביה, מציעה להם בילוי קבוע ומרחב נעים של יום א'. בעקבות התושבים באים גם התיירים.
יש לנו מה ללמוד מהגדולים.
בחיפה צריך להעיף לחלוטין את חניוני החופים, להגדיל פי 3-4 את רוחב הטיילת ולהציף אותה לכל אורכה בשטח החדש במסעדות, האנגרים להופעות, מוקדי בילוי, תחנות משחקים, ממש ממש כמו בנמל תל אביב.
בניגוד לערים שצריכות אטרקציה בתל אביב הבינו כמו בברצלונה ובערים רבות בים התיכון שהטיילות הן הן האטרקציה הכי גדולה שיש. הגיע זמן שבבת גלים יהיו 20 מסעדות לא 2. שבחוף דדו יהיו 100 בתי עסק עם שולנות ל-5000 איש. הגיע זמן שנמגר את תרבות הג'יפים שמשתזפים בחניוני דדו של נוסעי הרכבת, לטובת נוסעי רכבת שיבואו לדדו כי החוף הוא האטרקציה הגדולה של הצפון.
לדעתי המתכננים של טיילות דדו וחוף הכרמל, הרסו את הפוטנציאל הענק שטמון בהפיכה שלהן לאתר הבילוי הכי גדול של ישראל. בתכנון נכון בחופים האלו היו צריכים להיות 50 אלף איש שיבלו ויכניסו מאות מליוני שקלים לכלכלת העיר כל השנה.
ההבדל שבסן פאולו איש לא יקום לזעוק חילול שבת
להבדיל מהארץ
אם לחיפה יש חוף ים למה לא לעשות את כל הפעילות בטיילת?
ירון תודה על הכתבה , כיליד העיר הזאת אני מודה שהפנית אליה זרקור , כמובן שכל עיר היא מיוחחדת וייחודית , לחיפה יש חוף ים נהדר ואטרקציות יפות אך כפי שציינת ללא א ה ב ה וא י כ פת י ו ת לעולם לא נצליח להפוך אותה ליהלום שהיא באמת.
לא מה שמתאים לעיר אחת מתאים לכל הערים בעולם.
היי יוסי,
הכתבה צולמה לפני פרוץ מגיפת הקורונה.
שיטה שלילית ביותר.
ליד הלהקות והריקודים, יש בתי מגורים, שהדיירים רוצים שקט.
בחיפה זה כבר נעשה בכיכר מאירהוף, היכן שהעיריה הציבה פסנתר שמרעיש, ממש ליש בניין מגורים רב קומות..
בחיפה ישנו עוד מיטרד חמור ליד בתי מגורים—מקבצי הנדבות עם מגברים או עם תופים שממררים את חייהם של תושבי חיפה והעיריה לא עושה דבר.
ולדוגמא, באיזור קרית הממשלה, שאין שם בנייני מגורים ניתן לארגן שם רעש עד לב השמיים.
לא פלא שברזיל מוכת קורונה.
אין זכר לחבישת מסכות או שמירת מרחק