זמני הדלקת נרות בחיפה: 19:14
צאת השבת 20:26
כשמדברים על חינוך עצמי וגם על חינוך הדור הבא, מוכרחים להתאמץ כדי שהחיבור יהיה עמוק ונכון יותר. פרשת השבוע 'ואתחנן' ופרשת "שמע ישראל" שמופיעה בה.
הנה סיפור על תפילין והוא קשור לפרשת השבוע
השבוע הייתי אצלו.
בשבוע שעבר הוא ביקש לבדוק את התפילין המהודרות שקנה ולהחליף רצועות.
הצוות הנפלא של ה'בית חב"ד' שלנו דאג לו והכל היה מוכן. הוא בא לאסוף את זה בתחילת השבוע, אבל אתמול הוא התקשר 'לא, זה לא מתאים לי אני לא מרגיש טוב עם זה. בבקשה תביא לי רצועות אחרות כדי שיהיה לי טוב להניח'.
מאכזב?
כל כך השקענו כדי שיהיה לו מושלם וזה 'לא מתאים לו'?
אבל מצד שני עד שהוא רוצה להניח כל יום אני אפריע לו?
וכך מצאתי את עצמי עד שעה מאוחרת אתמול בבית שלו. מחליף לו רצועות וקושר שוב. לפי השיטה הזו והאחרת. ובסוף הוא אמר "הו. ככה זה מצויין. אני כבר מחכה בבוקר להניח אותם. הלוואי ויכולתי עכשיו…"
והנה שתי הודעות שקיבלתי ממנו, אחת אתמול ואחת ממש לפני כמה דקות!
אם הייתי סופר את כמות הפעמים בהן הנחתי תפילין לאחרים הייתי מגיע לעשרות אלפי פעמים.
חלקם ביקשו, חלקם אני ביקשתי, אפילו התחננתי. וחלק זה היה אחרי שהם אמרו 'תניח לי' במשמעות הפשוטה של הדברים…
בפרשת השבוע שלנו 'ואתחנן' מסופר על עשרת הדברות
בפרשה מסופר גם על פרשת 'שמע ישראל' בה נאמר 'וקשרתם לאות על ידך יהיו לטוטפות בין עיניך'.
לאחר מכן מסופר גם על 'והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור – מה העדות והחוקים… והגדת לבנך'.
התפילין משמעותם היא להתחבר לבורא העולם.
להתקשר.
אז בהתחלה זה אולי 'מצוות אנשים מלומדה', או כפי שאומרים 'על אוטומט' והמשימה שלנו להתחבר, לקשור שוב ושוב, מקסימום לשנות את הסטנדרט, להתאמץ עד שזה 'יצא טוב' ונרגיש מחוברים.
אותו הדבר בדיוק הוא גם עם הדור הבא:
לאחרונה שמתי לב שמוטי, הבן הגדול שלי, כבר 'מסתדר לבד בבית הכנסת'. כשלקחתי אותו לפני מספר שנים בפעם הראשונה, זה גרר קשיים ואי נעימות – כשהיה בוכה ומשתעמם. כשחיפש ללכת רק בשביל החטיף או הממתק שיקבל.
ועכשיו?
יש לו כבר את המקום ואת הסידור. וב-'לכה דודי' הוא ממש מרגיש אחד המתפללים הקבועים.
בסוף זה יצא טוב והוא פשוט יתחבר. אבל אסור לוותר. חייבים להתחיל ולדאוג לחינוך הדור הבא. בנועם, פעם אחר פעם עד שזה 'יבוא להם'.
תכל'ס?
פשוט לדאוג להתקשר ולהתחבר יותר. לנו ולדור הבא, העתיד של עם ישראל.
הנה תמונה מקסימה שלי שצילם חבר יקר, מיכה בריקמן סתם באמצע יום חול בבית הכנסת
את האמת יכולתי גם לחבר את זה ל'חג האהבה' ט"ו באב שחל השנה בשבת זו, אבל אשמור את זה לפעם אחרת.
ועד אז שבת שלום וחג שמח!