בימים האחרונים החליטו אגודת הסטודנטים בטכניון (אס"ט) ואגודת הסטודנטים של אוניברסיטת חיפה על פרישה מחברות בהתאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית – הארגון היציג של כ-350 אלף סטודנטים וסטודנטיות בישראל.
אין זה אומר שהסטודנטים במוסדות המרכזיים בחיפה לא יהיו זכאים מעתה לזכויות או לייצוג כמו חבריהם ברחבי הארץ, מהלך זה בא יותר ברמת הצהרה – הבעת אי-אמון בגוף שקם על מנת לקדם ולפעול למען הסטודנטים, אך במקום זאת, לדבריהם של יושבי הראש החיפאיים שקידמו את המהלך, עסוק יותר בקידום אישי של חבריו ועיסוק בזוטות ולא בסוגיות הליבה העכשוויות.
סיפוק במקום עזרה
"ההתאחדות הארצית היא ארגון עתיר תקציב, אך דל הישגים", אומר עידו בירן, יו"ר אס"ט. "ההתאחדות תטען שהיא חונכת בעלי תפקידים באגודות המקומיות ומסייעת במאבקים של האגודות נגד הנהלת המוסד האקדמי שלהם. הם גם יודעים לספר שהם מחלקים מלגות במאות מיליוני שקלים, ואני אומר לך – זה הכל שטויות. מחלקות ועובדי ההתאחדות פועלים בעיקר כדי לוודא שיו"רי האגודות המקומיות ירגישו 'חשובים', יישארו מסופקים, וכפועל יוצא יבטיחו שקט תעשייתי".
למסר זה מצטרפת גם סיון קורן, יו"ר אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת חיפה: "אין קשר שוטף בין התאחדות הסטודנטים לאגודות בארץ. יוצרים קשר רק כשרוצים שתגיע לישיבת נשיאות או כשיש הצבעה חשובה שהם רוצים לקדם, וזהו. יש כמה קבוצות ווטסאפ שמנוהלות על ידי ההתאחדות, אבל בכל פעם שפונים אליהם בשאלה מסוימת זה נמרח, ולא מקבלים תשובות. בפועל הקבוצות טובות רק בשביל הקשר בין היו"רים, ובשביל זה לא צריך ארגון בעלות של מיליוני שקלים לסטודנטים".
תקופת הקורונה
האתגר הגדול ביותר בעולם הסטודנטיאלי השנה היה התמודדות עם משבר הקורונה, אשר פרץ בסמוך לפתיחת סמסטר אביב תש"פ. עיון באתר התאחדות הסטודנטים מציג מאבקים במגוון תחומים והישגים בתחום הכלכלי עם השגה של שתי תוכניות סיוע כלכליות בגובה של 900 מיליון ש"ח. ואולם, לדברי לינוי נגר-שאול, יו"ר אס"ט בדימוס, האתגר הגדול ביותר היה דווקא בפן האקדמי. "בנושאים של מבחנים של סטודנטים שהיו בבידוד או השלמת מעבדות בתקופת הסגר, לא קיבלנו פתרונות מההתאחדות מה לעשות. היה מאוד טוב אם הייתה לנו קורת-גג שדואגת לנו ונותנת קווים מנחים. בפועל היינו לבד. הגענו לפתרונות, אבל הארגון שהיה הכי אמור לייצג אותנו לא עשה את זה. היו ניסיונות לעזור, אבל הם לא היו טובים".
פערי עמדות
הפער מול התאחדות הסטודנטים הארצית אינו תוצר של חילוקי דעות נקודתיים וקצרי מועד. מדובר בפערים מהותיים בתפיסות עולם – זו הרשמית האומרת שתפקידה של ההתאחדות הוא לתפוס מקום בזירה הארצית והפרלמנטרית כדי להשפיע על סדר היום הציבורי, וזו המקומית, הטוענת שייטב אם תנצל ההתאחדות את משאביה כדי לדאוג לסטודנטים ולזכויותיהם ותגבה את אגודות הסטודנטים השונות מול מוסדות הלימוד. הדבר בלט בעיקר בתקופת המחאה החברתית של קיץ 2011, אז עמד איציק שמולי, יו"ר התאחדות הסטודנטים דאז, על הבמה עם יתר חברי המחאה, והביע עמדה מובהקת על המדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל והעומד בראשה, בנימין נתניהו. זו הייתה נקודת המפנה גם בגישה של יו"ר הוועדה האקדמית באס"ט דאז, ולימים יו"ר אס"ט, דני מגנר, ששם לעצמו מטרה להחזיר את מדיניות ההתאחדות למקום בו היא הכי נחוצה. "ההתאחדות מקדמת עיסוק בפוליטיקה ארצית שאין בינה לבין עולם הסטודנטים דבר וחצי דבר", הוא אומר. "במקום לעסוק בקידום זכויות הסטודנטים ברמה הארצית פר-אקסלנס, ההתאחדות מתבלבלת לחשוב שהיא 'ליגת הנוער של הכנסת', ולאורך השנים עסקה בנושאים טעונים פוליטית כמו הוצאת משלחת למפגש עם אבו-מאזן ברמאללה, מאבק למען עובדי קבלן ונגד מתווה הגז. כל אלה נושאים חשובים מאוד עבור כל אזרח בישראל, אך המסגרת לקדם אותם היא במסגרת מפלגות, תאים פוליטיים וארגונים/עמותות שנועדו לשם כך, ולא במסגרת הגוף שאמור לייצג את כל הסטודנטים בישראל".
ייצוג שנוי במחלוקת
נושא נוסף המעורר מחלוקת הוא תיקון לחוק זכויות הסטודנט משנת 2016 המגדיר את התאחדות הסטודנטים כגוף היציג הרשמי של כלל הסטודנטים בישראל, ובכך מורשה לגבות בכל שנה סכום של כ-10 שקלים מכל סטודנט, סכום מצטבר של כ-3.3 מיליון ש"ח בשנה, ללא יכולת סירוב או התנערות מהגזירה. מהלך זה הוביל להקמת קבוצת הפייסבוק "שמים סוף לפוליטיזציה של התאחדות הסטודנטים הארצית", בה חברים כ-2.5 אלף איש. "ההתאחדות היא למעשה מונופול אשר מגובה בחקיקה ממשלתית. העובדה שהחקיקה מגדירה את ההתאחדות כארגון יציג, רק מוסיפה חטא על פשע ופוגעת במיוצגים אשר אין להם אופציה לייצוג אלטרנטיבי", אומר עידו בירן. דני מגנר מוסיף: "מדובר בחוק קומוניסטי המטיל על כל סטודנט בישראל 'מס-גולגולת' שנגבה ישירות מחשבון שכר הלימוד שלו ומועבר להתאחדות. החוק המביש הזה חייב להיות מבוטל לאלתר".
הבחירה הנכונה
כאשר נשאלים יושבי הראש החיפאיים אם פרישה מההתאחדות היא הבחירה הנכונה על פני שינוי מבפנים, אין להם ספק כי זהו המהלך הנכון. "שנים מנסים לשבור את הגילדה הזו שעומדת בראש ההתאחדות", אומרת סיון קורן. "יו"רים רבים, גם מאוניברסיטת חיפה, ניסו להתמודד לראשות ההתאחדות ולעמדות מפתח. בפועל, אותם אנשים המקודמים על ידי ראשי ההתאחדות הם אלו שמאיישים את עמדות המפתח הללו ותו לא. אף אחד לא הצליח לשנות מבפנים, וכל הצעה לשינוי שעולה פשוט יורדת מהפרק מהר מאוד ולא עוברת ברוב קולות".
"לצערי הרב, במהלך כהונתי נכשלתי כישלון חרוץ בשינוי דרכה של ההתאחדות", מוסיף דני מגנר, שכיהן שלוש קדנציות בראשות אגודת הסטודנטים בטכניון, עד שנת 2015. "גיליתי שמתקפות החיוכים של ראשי ההתאחדות על ראשי האגודות הן 'נשק' אפקטיבי הרבה יותר מהעובדות וההיגיון הבריא שבהם השתמשתי אני. ההתאחדות העבירה שורת החלטות שמגדילות את תקציבה ומנתקות לחלוטין את תלותה באגודות המקומיות, וכל פעם ראשי האגודות פעו 'הן' כמו עדר".
סימן לבאות
אז האם החלטת הפרישה, שהועברה להתאחדות הסטודנטים באופן רשמי ביום האחרון של חודש יוני, מהווה את הסנונית הראשונה בגל של עזיבות של אגודות שונות ברחבי הארץ? אם לשפוט לפי אלפיים הלייקים והשיתופים על הפרסום בפייסבוק בדבר העזיבה, עושה רושם שיש תמיכה גורפת למהלך. "אני רואה את הפיצול בין ההתאחדות הארצית לאגודות המקומיות", מבהירה סיון קורן. "אני שמה לב לאגודות שמאוכזבות מהיחס של ההתאחדות ושוקלות בעצמן להפסיק לתת לגיטימציה לארגון המושחת הזה. כרגע אני לא רואה התאגדות אלטרנטיבית שקמה, זו לא המטרה. המטרה היא לזעוק שמשהו כאן לא תקין, ולנסות ליצור שינוי מבחוץ. המטרה היא שכמה שיותר אגודות יצטרפו אלינו למאבק בכדי לשנות. אגודות שבראשן עומדים יו"רים ויו"ריות שמבינים/ות שמשהו בהתנהלות של הארגון הזה רקוב, ומצריך שינוי עבור כלל הסטודנטים בארץ".
עידו בירן מסכם:
אני מאמין שבאגודות רבות נופל האסימון שנפל באס"ט כבר לפני שנים רבות. הארגון היציג של הסטודנטים במדינת ישראל קיים רק על הנייר ולא עומד במבחן המציאות, ולכן היחסים בין האגודות המקומיות יכולים רק להשתפר בשיתופי הפעולה ובלקיחת אחריות על נושאים בוערים שאליהם שותפים סטודנטים ממוסדות אקדמיים רבים. אני יודע שאגודות רבות לא מסופקות מהארגון ובתקופת הקורונה נשמעו קריאות רבות של אי אמון, אני מאמין שאם ההתאחדות לא תשנה את דרכיה במהירות עוד ועוד אגודות תעזבנה אותה.
מהתאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית נמסר בתגובה:
"אנו מבינים מהדברים שהחלטת הנהלת האגודה באוניברסיטת חיפה, התבססה על הקושי הפוליטי של ראשיה להיבחר להנהגת ההתאחדות.
למרות החלטה פוליטית זו, אנחנו נמשיך לייצג את הציבור הסטודנטיאלי החיפאי נאמנה, נוודא שתכניות ההתמחות למדעי הרוח והחברה שקידמנו במל"ג יוטמעו גם שם, נפעל שהרפורמה המקיפה בלימודי משפטים הכוללת את קיצור תקופת ההתמחות תחול גם עליהם ונדאג שעשרות מיליוני השקלים במלגות שחילקנו לסטודנטים החיפאים השנה יגיעו גם בשנה הבאה.
חבל שהאגודה פספסה את ההזדמנות להשפיע על תהליכים אלו עבור הסטודנטים אותם היא אמורה לייצג, ומאחלים הצלחה להתארגנות הסטודנטיאלית החיפאית החדשה שבחרה להצטרף להתאחדות בימים האחרונים לממש זכות זו.
ראשי האגודה הנוכחיים בטכניון הם אנשים יקרים שתרמו רבות לקידום הציבור הסטודנטיאלי ברמה המקומית והארצית במהלך תקופת הקורונה ועל כך נודה להם. חבל שבחרו לא לנסות להוביל לשינוי מתוך ההתאחדות רק בגלל שקודמיהם בתפקיד לא הצליחו.
חלק מהנקודות לא נמצאות במחלוקת מול שאר ראשי האגודות ואף נמצאות בתהליך שינוי כמו מודל גביית התשלום. באשר לרצון אס"ט שהציבור הסטודנטיאלי לא יעסוק בהשפעה על החברה הישראלית, אנו מכבדים את תפיסת עולמם אך מרבית ראשי האגודות והסטודנטים אינם מחזיקים בה. אנו מאמינים שקידום שוויון מגדרי, התמודדות עם משבר האקלים, חיזוק הדמוקרטיה, העצמת הנגב והגליל והגברת הלכידות בחברה הישראלית – זוהי אחריותנו העמוקה, הדור הצעיר במדינה. למרות תפיסת אס"ט, איננו מונעים מאף סטודנט או סטודנטית בטכניון לקחת חלק בעיצוב פני עתיד החברה, ומזמינים את כולם לקחת חלק במימוש זכות ואחריות זו".
מה ביני, בתור סטודנט עני, למשבר האקלים?
מדוע אני (שמיוצג ע"י ההתאחדות) צריך לעסוק בזה ולהשקיע את כספי במי שעוסק בזה?
זו אחריותה של המדינה, אחריות שמנוהלת ע"י מיסים אחרים והמשרד להגנת הסביבה שאליו מגיעים המיסים.
בוער בכם, חברי האגודה ובני הדור הצעיר להשפיע על זה? אל תגידו שזה בשמי ולמעני.
זה למעני בתור אזרח ולא בתור סטודנט. בתור סטודנט אין סיבה שאשלם יותר מיסים כדי להתמודד עם בעיה כלל אזרחית.
כנל לגבי העצמת הנגב והגליל. זו בעיה אזרחית ולא סטודנטיאלית.
טוב עשתה אס"ט שהתנתקה מגוף מושחת כמו התאחדות הסטודנטים שפועל למען כל מטרה נעלה חוץ מקידום הסטודנטים עצמם ודאגה לרווחתם.