"נביא בעירו" | תערוכת ציורים רטרוספקטיבית של יצחק שלהבת, בבית האמנים
קהילת בת גלים שמחה להזמין את כולם, לתערוכת ציורים של יצחק שלהבת, שתיפתח בשבת הקרובה (11/06/21) בבית האמנים ע"ש שאגאל בחיפה.
נביא בעירו | אוצרת: עליזה שקולניק
עקב ביטול אירועים קהילתיים שונים בשנת מגפת הקורונה, החליטו חברי עמותת פורום בת גלים ותושבי השכונה, לקיים תערוכה, כאות הוקרה לפועלו של יצחק.
שלהבת גר ויוצר בשכונת בת גלים מאז היותו ילד בן 4, בחודש שעבר חגג את יום הולדתו ה-88!
אנו מאחלים לו המשך בריאות ואריכות ימים.
שלהבת מספר:
הצגתי בעשרות תערוכות קבוצתיות ותערוכות יחיד, בארץ ובעולם, אך דווקא כאן, בחיפה, בעיר שלי, אני חש כגולה ומתקשה להציג את הציורים שלי.
אנו, תושבי בת גלים הקשבנו ליצחק, ראינו את הציורים המופלאים שלו והחלטנו שמן הראוי לכבד את היצירתיות ואת כישרונו כאמן, ולערוך לכבודו תערוכה רטרוספקטיבית.
ילדותו של יצחק בבת גלים לא הייתה קלה, הוא מספר על יחסו הנוקשה של אביו, שהיה חרש ברזל. האב ציפה שבנו יעבוד בבית המלאכה שלו והתנגד נחרצות לרצונו של הילד הרגיש להיות צייר, ילד שכבר מגיל צעיר אהב לצייר על קירות. אך בנוסף לזיכרונות הכואבים, אומר שלהבת שהילדות בשכונת בת גלים, השפיעה ועיצבה את אישיותו כאדם וכאמן.
שלהבת זוכר את האווירה הרב תרבותית בחצר הטמפלרית שסביב תחנת הרוח בבת גלים: "חצר בה חיו יחד יהודים, גרמנים טמפלרים, ערבים נוצרים ומוסלמים, ארמנים ואנגלים, כך שמילדותי הייתי חשוף לתרבויות השונות, האור… הצבעוניות … הריחות … והמוסיקה הן מן המזרח והן מן המערב … כל אלה נחרטו בנפשי".
ביצירתו של שלהבת בולטים כמה נושאים עיקריים – זוועות המלחמה, עצי הזית, ומוסיקה וריקוד. שלהבת מודה: "עד רצח רבין לא עסקתי בפוליטיקה, אך מאז, יש בציורי הדהוד למציאות הישראלית. יש לכך ביטוי בעיקר במוטיב עץ הזית, שהוא חלק בלתי ניפרד מנוף ילדותי, ביצירתי הוא מבטא את השאיפה שלי לשלום".
כידוע, עץ הזית הוא סמל לשורשיות וזהות מקומית ים-תיכונית, אך בנוסף לכך, בציוריו של שלהבת, עובר עץ הזית תהליך של מטאמורפוזה (גלגול צורה) ונטען במשמעויות רבות נוספות. המבקר בתערוכה יבחין בעשרות ציורים בהם עץ הזית, פושט ולובש צורה בהקשרים שונים.
שלהבת:
אני אוהב לצייר מוסיקה ותנועה. כשאני מצייר, אני תמיד מקשיב למוסיקה, כדי להיכנס לאווירה של הנושא…. ההבעה הרוחנית של המוסיקה משפיעה על סגנוני.
יצחק נוהג להתבונן בנגנים וברקדנים ולרשום סקיצות מהירות, שלעיתים יהוו בסיס לציורי השמן הגדולים. כמו בציור "הקונצרט" המתאר רביעייה קאמרית מנגנת, ובו יש שילוב מופלא של צליל, צבע וסולם המגיע לשמים. (כפי שמופיע בציור שעל גבי ההזמנה)
לדבריו: "לצייר ציור זה כמו מעשה האהבה .. זהו דחף שהוא חזק ממני… אתה חייב לחזר הרבה, כדי לזכות בהנאה… אתה מתלבט, אתה נלחם, אתה כואב את העבודה, עד שלבסוף אם זה מצליח לך, אתה מאושר… אם אני לא מצייר אני מדוכא"
יצחק אומר לחי פה: "אני נאמן לדרכי, לפעמים אני נופל וקם וממשיך… למרות זאת, האופטימיות וההומור מלווים אותי תמיד. כששואלים אותי, אם תגיע לגיל 90 מה תעשה? אז אני אומר – אם אוכל לצייר אפילו שעתיים או שעה ביום, די לי! אך אם לא אוכל, אין לי צורך בחיי".
והוא מוסיף: "העולם המיסטי מאוד מעניין אותי… בציורים שלי יש תחושה של התעלות. אני לא הולך לבית הכנסת, הציור הוא התפילה שלי".
הכותבת, עליזה שקולניק – אוצרת התערוכה.
כמה נכון. צייר מוכשר מאד. חבל שלא מציג יותר..בהצלחה יצחק שלהבת….
צייר נפלא ומוכשר ואיש מקסים ונחמד..בהצלחה בתערוכה..
יצחק היקר במוזיאונים של חיפה חשוב יותר להציג אמני הסתה פוליטית של אינתיפדות אמנות מגויסת נגד ישראל מאשר את הציירים של חיפה.
אתה לא היחיד שמרגיש גולה בעירו ככה אמנים רבים שמתעלמים מהם למרות הישגים ובמקום מציגים אמנות תעמולתית אש"פית או בשיטת חבר מכיר ומציג חבר ככה חסרי כשרון מקבלים במה ובעלי כשרון ענק שלא מקושרים נבעטים החוצה
תערוכה מדהימה. הציבור מוזמן לבקר בתערוכה. שבת שלום