סוף סוף! אחרי עשור של ייסורים – מכבי חיפה אלופה!
לפני פרסום כתבה/טור, העורכת ואני חושבים על איזו כותרת לשבץ בתחילתה.
למען האמת, היום זה קל. אין צורך לחשוב ולהתחבט.
גבירותיי ורבותיי, אחרי 10 שנים, האליפות חזרה לכרמל!
10 שנים של כאב לב בלתי פוסק!
לעיתים עלו מחשבות… שאולי האימפריה בירוק תיעלם ולאט לאט תתפורר ותתרסק, כמו אימפריות עבר בכדורגל הישראלי. לראיה, בעונה שבה מועדון פאר כמו הפועל פתח תקווה יורד לליגה א', צריך לברך: שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה… א-מןןןןןן!!!
קודם כל: כבוד ליעקב שחר
בראש ובראשונה, צריך לקום ולהריע לראש המערכת – יעקב שחר, שלא ויתר והמשיך להשקיע מכספו האישי למען הצלחת המועדון, ועשה זאת מבלי להקשיב לרעשי רקע שניסו להסיטו מהדרך. ההוכחה החיה היא החתמתו של עומר אצילי שהיה התוסף לדלק של ההונדה, עם מעורבות בלתי פוסקת של שערים ובעיקר בישולים שלא מביישים את מתמודדי מאסטר שף.
ברק בכר – האיש הנכון במקום הנכון
המאמן בן ה-41 נמצא כיום בסטטוס של בכיר מאמני ישראל.
האליפות הזאת היא הרביעית שלו, אך היא הגדולה מכולן.
כאוהד ביציע ג', הפך למאמן של המועדון אותו אהד.
נכון, אומנם האליפות הראשונה של הפועל ב"ש הגיעה בזכותו אחרי יובש של 40 שנה בנגב, אך אי אפשר להתעלם מהכסף הרב ששפכה אלונה ברקת על הפרויקט שבנתה דאז בדרום, בזמן ששאר קבוצות הליגה עמדו פעורי פה לנוכח הניהול המבריק והבלתי מתפשר של הבוסית החדשה בבית האדום.
הסיפור באליפות של מכבי חיפה הוא שונה, קסום, מרגש, מפרך וגם כואב בלא מעט מהזמן.
אגב, גם היה גם אמש במשחק ההכתרה, כשלקראת סיומו הפך למותחן בלתי מוסבר ובלתי מובן.
בכר, עם הכוורת המקצועית שבנה ושזכתה לפרגון תמידי ממנו, הניף צלחת אליפות עם מועדון שהיה מפורק ולא האמין בעצמו.
כשהיינו ילדים אמרו לנו "אין לא יכול, יש לא רוצה", אך צר לי לאכזב את מורות ומורי ישראל, מבחינת הירוקים זה לא היה כ"כ נכון.
הם ממש רצו, אך באמת לא יכלו, עד אשר הגיע המורה החדש בבית הספר, מר בכר, ששינה הכל.
חייבים לציין באליפות הזאת את מרקו בלבול, שיש לו חלק נכבד בבניית התשתית עוד בעונה שעברה, כשבסוף המשחק, היה כיף ומעורר כבוד לשמוע את המאמן הנוכחי מודה בכך בפני קודמו בתפקיד. שאפו.
סגל שחקנים מגובש ומאוחד
כמעט במהלך כל העונה, חדר ההלבשה בכפר גלים היה שקט ומחובר. זהו מרכיב חשוב מאד במרוץ אליפות. לעיתים רחוקות נשמעו רעשי רקע משחקנים שלא שיחקו הרבה, אך זה היה במינון מינורי לחלוטין. סגל השחקנים היה חסר ניסיון במאבקי אליפות ולאורך הזמן זה היה ניכר בלא מעט פעמים. אך כעת, לאחר הזכייה, לשמחת המועדון ואוהדיו, התירוץ הזה נמחק מהלקסיקון.
לא אנקוב בשמות ספציפיים של שחקנים שבזכותם האליפות הגיעה, כי בהחלט מדובר מיקס מוצלח של כולם. חלק התבלטו יותר, חלק פחות, אך לבסוף – כולם יצרו את השלם. השילוב בין השחקנים המקומיים לשחקנים הזרים התנהל בשילוב זרועות נפלא .
על זה נאמר: ביחד ננצח.
כבוד בין הקורות
ג'וש כהן שהגיע כשוער שני, הפך אט אט לג'וקר וגרם לייצוב משחק ההגנה, תוך תצוגת שוערות מעולה שהתבטאה, בין היתר, בעצירת פנדלים פנטסטית.
ג'וש הוכתר כשחקן העונה ונכנס למועדון קטן ומצומצם של שוערים שזוכים בתואר כזה.
לאחר שנים רבות, סוף סוף קם מחליף לניר דוידוביץ'.
סיום מהאגדות
התמונות והקולות שהגיעו אמש מסמי עופר היו מצמררים והציפו שלל רגשות מכל הסוגים והמינים.
חגיגות האליפות היו ספוגות דמעות. דמעות של אושר מתפרץ. דור שלם של אוהדי מכבי חיפה שלא זכה לראות אליפות, כשאמש, פרק זה תם ונשלם, כשהגיע בדמותו של סיום מהאגדות.
המסע הושלם אחרי עונה ארוכה ומפרכת של קורונה ושל לחימה, עם האליפות מספר 13 של המועדון.
אוכל את הכובע
אני עומד, מריע ואוכל את כובעי, גם ברגעים אלה ממש.
במהלך העונה טענתי שלא תהיה אליפות, וכעת אני מודה בטעותי ומתנצל בפני שחקני מכבי חיפה.
מודה ועוזב ירוחם… לא?
כאחד שהיה עד לאליפויות של העשור הקודם, אני חייב להודות שזה תענוג גדול לסיים עונת כדורגל עם אלופה בירוק, ולא בצהוב או אדום, ועושה רושם שכל הליגה, למעט מכבי ת"א, רצו זאת.
הרי גם ברמזור כולם מחכים לירוק…
העונה הבאה:
הירוקים חייבים, בראש ובראשונה, להחתים את ברק בכר, לפני שייעלם לה לבלגיה עם הצעת אימון קוסמת. אל לנו לשכוח שסוכנו הוא שליט הכדורגל הבלגי – דודו דהאן.
לאחר החתמת המאמ,ן יש להתעסק עם השארת כמעט 90 אחוז מהסגל, כשהסעיפים הראשונים ברשימת המטלות הם: אבו פאני, לביא, רוקאביצה ומנחם, שעניין החוזה/עזיבה מרחף מעל ראשם.
בנוגע לחיזוק, יש להביא מחליפים ברמה גבוהה במקום וילדסחוט ומאבוקה כי הרי הוכח שזרים טובים מביאים תארים, ראו ערך דוניו, שרי, רודריגס ופלאניץ'.
בנוסף, החתמת שוער מחליף בכיר, בלם וחלוץ בעל שיעור קומה.
בנושא הישראלים, כל כוכב מקומי חייב, באופן מיידי, להיכנס לפנקס של ראש מערך הסקאווט גל אלברמן ,כי זה שובר שוויון מוכח (חזיזה, אצילי) בליגה שלנו.
הסלוגן הוא: השחקנים הטובים בארץ לובשים ירוק.
ההיסטוריה כבר כאן
דבר זה היה שגרתי לחלוטין בשנים עברו, אך נמחק לגמרי עם המציאות המרה של המועדון הירוק, שהיווה חלום רטוב לכל שחקן בארץ, והפך לאחד שאף שחקן טוב לא רוצה להתקרב אליו.
עכשיו, ההיסטוריה חזרה והיא כבר כאן ואיתה ישובו גם הכוכבים.
מכבי חיפה יוצאת לפגרה קצרה ,תחדש את אימוניה כבר בעוד כשבועיים ואז תתחיל את ההכנות לקראת המסע להגנת התואר בעונת 21/22 שמעל ראש כתוב:
סבבה על הניצחון אבל למה השירים הדוחים וההתנהגות הזו?
הפכתם את החגיגות למפגן שנאה.