טור מאת אבי צרפתי: (אבי צרפתי, בן 44, הבעלים ומנכ״ל של גוף התקשורת “עושים ספורט”, אוהד את קבוצת הכדורגל של מכבי חיפה מגיל 4 וכיום פרשן הכדורגל של ערוץ 20).
אז.. אצטדיון קריית אליעזר בחיפה(בעבר)
26/05/1984 זה היה הרגע הכי מאושר שלי כאוהד מכבי חיפה. הייתי ילד בן 9 כששנה קודם התחלתי לאהוד את האהבה הראשונה שלי, זאת עונה שלא אשכח בחיים. חצי עונה קומסי קומסה כשבית"ר ירושלים במקום הראשונה מובילה ב-13 נקודות הפרש ממכבי חיפה שנמצאת באמצע הטבלה. החצי השני של אותה עונה וכמו פאזל מתחברת הקבוצה וממשחק למשחק הפער הולך וקטן עד שנמחק כלא היה.
מחזור אחרון בקריית אליעזר – תיקו או הפסד והאליפות בורחת, רמת עמידר חייבת לנצח כדי להישאר בליגה, איזה לחץ אלוהים. אני עם אבא שלי ז״ל יושבים בשער 7 מאחורי השער. בהמשך מסתבר שהייתי הכי קרוב לשער הכי חשוב של מכבי חיפה מאז ומעולם. השחקנים יורדים מתוך היציע לכיוון הדשא – אלוהים תעשה שייגמר טוב, 20,000 ירוקים שלא נחים לרגע וסיכה אי אפשר היה להכניס.
הקונפטי באוויר – חיפה נצבעת בירוק תרתי משמע כשאפילו הדשא שהיה צהוב נצבע בצבע ירוק לרגל המעמד. דקה ה-20 החבורה בירוק עושה 1:0 קטן גדול של האיש עם ראש הזהב והאנטנה משה סלקטר. הר הגעש בירוק מתפוצץ – יש אומרים שברגע כיבוש השער הורגשה רעידת אדמה 4 בסולם שלמה שרף – כל חיפה צפונה באוויר. מדקה 20 – אין לי ציפורניים
סופרים את הדקות – אבא מה יהיה במקרה של תיקו אני שואל ? ואבא כמו אבא מרגיע אותי – "תהיה רגוע היום לוקחים אליפות ושום דבר לא יעזור". יורדים למחצית 1:0 לנו והלב אוטוטו קורס. בבית חולים רמב"ם מחלקת הלב נכנסת למתכונת חירום ואז עולים למחצית השניה. יאללה שתגמר כבר.
האוזניים ברדיו עם הטרנזיסטור לשמוע מה קורה עם בית"ר ירושלים. הדקות חולפות וברמת עמידר מבינים שאין להם מה להפסיד ומתחילים ללחוץ ולאיים על שערו של אבי רן ז״ל. עובדיה בן יצחק שופט המשחק לא מרחם עלינו. אז לא היה VAR שיעזור ועוד שריקה הזויה שמורידה לי כמה שנים מהחיים הקצרים שלי. מתקרבים לדקה ה-90 הקהל כבר על הגדרות – יש אליפות צועק אחד האוהדים ומיד כולם קופצים עליו – ששששקקקטטטט ! ! ! עין הרע כבר אמרנו. עוד כמה דקות חולפות קיבינימט כמה זמן הוא עוד יוסיף אלוהים יודע. עובדיה מציץ בשעון מבקש את הכדור וזהו – נשמעת השריקה לסיום ! ! !
מכבי חיפה אלופת ישראל בפעם הראשונה בתולדותיה בעונת 1983-84 ! ! ! … הר הגעש בירוק מתפוצץ – הגדרות נופלים פנימה וההמון נכנס כדי להרים את הגיבורים על הכתפיים. אבא מחזיק לי את היד שחלילה לא אבלע בין כולם ואני אומר לו: "אבא אני רוצה לרדת לדשא". מה שהלך על הדשא זה רגע שאני לוקח איתי עד יומי האחרון.
כשהרסו את קרית אליעזר זאת היתה התמונה הראשונה שרצה לי בראש. זאת עונה שהפכה את מכבי חיפה משום דבר לשם דבר והציבה אותה כבירת הכדורגל של ישראל למעלה משני עשורים רצופים וההגמוניה עברה אחרי הרבה מאוד זמן מת״א לחיפה. אחרי אותה אליפות היסטורית הגיעו עוד אליפויות וגביעים ואירופה אבל העונה הזאת עם משחק ההכתרה זה הרגע הכי מרגש
השחקנים שהיו אחראים להיסטוריה הזאת, במרוצת הזמן הפכו למכרים טובים שלי. אני הבטחתי לעצמי שכל עוד אני אוכל אעשה הכל לתת להם את הכבוד שכל כך מגיע להם על האושר העילאי שהם גרמו לי כילד בן 9 ולעוד אלפי אוהדים ירוקים ברחבי הארץ. מזל טוב מכבי שלי – 35 שנה וואו חתיכת היסטוריה. וכשמסתכלים אחורה זה נראה כאילו היה היה זה ממש אתמול !
בתים רבי קומות במקום אצטדיון קריית אליעזר כפי שנראה כיום
הנשמה שהיתה במכבי חיפה של 84 לא תחזור עוד לעולם.הם היו גברים על המגרש שנתנו ושיחקו מהלב בשביל הסמל של המועדון.
אחחח…היו זמנים יפים.
הייתי בן 18 תלמיד כיתה יב ואיזה כיף זה היה. איזה שמחה איזה אושר ואיזה ראש זהב של משה סלקטר.לא נכנסתי לכר הדשא חחח.קצת מצחיק לקרוא לזה כך מפני שהכל היה שם צהוב הרוס בכל קנה מידה.בערב חגגנו בבית אבא חושי בנווה שאנן וכל השחקנים הגיעו לשם.הרמתי את אמד אבוקרט על הכתפיים ואיזה כבוד עשינו שם לירוקים האהובים שלנו ואלינו נוספו גם אוהדי הפועל חיפה שעלו לליגה הראשונה ולאחר שחזרו מהמשחק ברמלה עם ניצחון 2–1.היתה אז אחווה גדולה מאוד בין שתי המועדונים החיפאים.