פרשת השבוע וזמני כניסת השבת • על ההרגל להתלונן, גם אם אין על מה…

כניסת השבת בחיפה 19:11
צאת השבת 20:22

התרגלנו שכל דבר שאנחנו רוצים – יש לנו…

מותר לוותר קצת בשביל אחרים. מסר חיובי מפרשת השבוע “בהעלותך”
האמת, בכל פעם שמישהו שואל אותי “מה נשמע? מה חדש?” אני רק מחכה שישפוך עלי את כל הזעם שיש לו. על חברי הכנסת, על העירייה, על הנהג התורן ועל ההוא המעצבן.
זה לא שאין על מה לדבר, פשוט אוהבים לבכות.

ואם אין על מה לבכות? על זה עצמו כדאי לבכות!

בפרשת השבוע המיוחדת שלנו ‘בהעלותך’ נקרא על הסיפור של ה’מן’.
כן, זה הלחם הלא ידוע – שלכן קראו לו ‘מן’ כי לא ידעו מה הוא.
לחם שירד מהשמיים בכל בוקר, עד לפתח הבית (לרציניים מביננו..)
ויכלו לטעום בו את כל הטעמים שבעולם. כן, באמת.

בוכים ומתלוננים

ומה עושים העם הנבחר? פשוט בוכים, מתלוננים.
“זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם. את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים”
אתם אמיתיים? קיבלתם פינוקים ואתם מתלוננים?

הנה תחילתו של מכתב אחד שכתב הרבי מליובאוויטש מלך המשיח (אגרות קודש חלק יב):
“במענה על מכתבו… בו כותב מצבו עתה וכן אשר כל משך ימי חייו לא ראה טוב, ומבקש להזכירו וכן זוגתו וילידיהם שיחיו לברכה. וכנראה שאינו מרגיש בהסתירה במכתבו עצמו. כי איש אשר בורא עולם הזמין לו את בת גילו וברכם בילדים – שליט”א, יאמר שלא ראה טוב מימיו, הרי הוא כפוי טובה במדה מבהילה…”

אז למה לקטר? ואולי תבקשו לטעום טעם אבטיח וזה יהיה כמו שרציתם?
רש”י מסביר שחמשת הדברים האלו (קישואים, אבטיחים, שומים, בצלים וחציר) לא היו יכולים לטעום במן.

למה?

כי האוכל הזה לא טוב לתינוקות ולנשים מיניקות, אז לכולם לא היה.

וכולם צריכים לסבול?
מעניין. מי שאומר את זה (ורש”י מצטט את זה בשמו) הוא רבי שמעון בר יוחאי. כן, מחבר ספר הזוהר.
רבי שמעון התבטא פעם “יכול אני לפטור את כל העולם מהדין”. זאת אומרת שהמיעוט הטוב יכול להכריע את הרוב הלא טוב.
שיטתו של רבי שמעון איפוא היא – שהמיעוט חשוב גם לגבי הרוב.

אז מה?

בגלל שיש מיעוט שזה לא טוב לו, כדאי מאוד שכל השאר יבינו שהם צריכים להתחשב בהם, שהמיניקות והתינוקות לא יקנאו. כי צריך לדאוג גם לילדים ולתינוקות.
כמעט את כל הממרחים היה להם. על כמה פינוקים מותר לוותר בשביל מישהו אחר…

שלהבות חב"ד הרב יהודה גינזבורג

תכל’ס?

הרבי (לקוטי שיחות חלק לג) לומד מכאן מסר חשוב, כמה צריך לוותר מהרצונות האישיים שלנו, בשביל לדאוג אפילו לילד אחד קטן, שהדרישות שלו שונות משלנו. לא רק להפסיק להתלונן ולהתחיל להגיד תודה על כל דבר – שזה עצמו מעורר ברכת השם לתת לנו עוד ועוד, אלא גם להבין שלא הכל מגיע לנו, ואנחנו גם צריכים לוותר מעצמנו ולפרגן בשביל אחרים, בפרט בשביל צרכים של ילדים.

תודה לכל אלו שנטלו חלק והיו שותפים בסבסוד הסעות וארוחות צהרים לילדי “שלהבות חב”ד” לשנת הלימודים הבאה.

היום אתם עדיין יכולים להיות חלק, ולוותר קצת בשביל טובת הילדים האלו.
תנו להם את מה שהם צריכים!

תודה רבה ושבת שלום ומבורך

הגיבו כאן לכתבה

תודה על המשוב. לאן תרצו להמשיך מכאן?

  1. להגיב לכתבה
  2. לדף הבית של חי פה
  3. למדור חברה וחינוך בחיפה
  4. סגור והמשך בכתבה זו