הדלקת נרות בחיפה • 18:58
צאת השבת • 20:08
גם לך יש חבר/ה קרוב שלא מוכן לשנות הרגלים גרועים? בפרשת השבוע "בהר בחוקותי" יש את הדרך לעזור לו/ה!
השבוע התאספנו שליחי חב"ד בישראל לכנס השנתי. לא אלאה אתכם בתכנים הרבים שסופרו שם, בהרצאות או בדרישות.
רק משהו קטן: באחת השעות הקטנות של הלילה, ישבתי עם כמה חברים, בני גילי ומבוגרים יותר, כל אחד ממקום אחר בארץ, וניתחנו מצבים מסוימים ואת ההסתכלות עליהם.
התברר לי שיש כאלו שלא מוכנים להחליף דיסק.
הרי ברור שהדור החדש מתקדם בקצב מטאורי לעומת הדור הישן. שמה שהתאים פעם, לא מתאים היום, שכדי לנהל בית חב"ד נכון, צריך לחשב כל הזמן מסלול מחדש ולהתאים אותו למציאות בשטח.
אבל לא, יש כאלו שלא קולטים את זה. הם בטוחים שמה שהיה הוא שיהיה, וזהו.
הפתרון? פשוט מאוד. לשחרר אותו. להראות לו איך אפשר גם אחרת. לגאול אותו מהקיבעון המחשבתי השגוי, ופשוט להוציא אותו מהבועה.
נראה מסובך? הנה בדיוק מה שכתוב בפרשת השבוע – בהר ובחוקותי.
יהודי נמכר לצערנו להיות עבד כדי לממן הוצאות ולהחזיר חובות, אבל המשפחה רוצה לשחרר אותו. אפשרי?
אומרת התורה "אחד מאחיו יגאלנו, או דודו או בן דודו או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו, או השיגה ידו ונגאל".
המשפחה תעזור, תשלם, והוא ישתחרר מהעבדות.
ומה עם האבא שלו? לא יכול לשחרר אותו? ולמה האופציה שהוא יממן את החוב מופיעה בסוף?
בשיחה נפלאה הסביר הרבי מליובאוויטש מלך המשיח את העניין:
הבעיה לא קלה. כשבן אדם נמכר להיות עבד הוא פשוט משתעבד לעבודה ולא מצליח לקלוט שהוא יכול להשתחרר.
בתורת הקבלה ה'אבא' מרמז על ספירת החכמה שהיא הכוח היוצר והיצירתי שלנו, כמו האבא שיוצר את הילד.
אבל אחרי שבן אדם נאלץ להיות עבד, מסתבר שכח ה"חכמה" שבו (ה"אבא" שלו) לא פועל ולא יכול לשחרר אותו.
הוא חייב עזרה חיצונית כדי להבין שהוא יכול להשתחרר, ופשוט להתקדם.
רק בסוף יש סיכוי שהוא יגיע למצב של "השיגה ידו" ולהשתחרר בכוחות עצמו.
הדרשות טובות, אבל עכשיו תכל'ס:
אני בטוח שיש לך מכר או ידיד שלא מוכן "לחשב מסלול מחדש", לראות את הסביבה שלו ולהתקדם.
לפעמים גם אנחנו בקיבעון כזה. בחל"ת ולא רוצים לחזור לעבודה, במשרה מעצבנת ומפחדים לקום וללכת ובבעיות בשלום בית שלא נראה להם פתרון.
זה לא סוף העולם.
יש משפחה, יש ידידים ומותר לבקש מהם עזרה, עצה ורעיון כדי להשתחרר. בסוף גם לנו ייפול האסימון לאן להתקדם.
אבל הרצון להתקדם, להשתחרר ולהיגאל זהו הצעד הראשון בדרך אל היעד –
השחרור האמיתי של כולנו, בו 'ניגאל' מהיצר הרע, מהבעיות האישיות והמשפחתיות, העסקיות והנפשיות – ופשוט נחיה חיים של גאולה.
שבת שלום ומבורך!
נ.ב. הטור מוקדש לכל אלו שמאז האירוע במירון חושבים רק "מי אשם" ולא יוצאים מחוץ לקופסה – "מה אני עושה ומה אני לומד מהאירוע הזה".
יהיו המעשים הטובים וההתקדמויות שלנו לעילוי נשמתם הטהורה של ההרוגים באסון – שתהא צרורה בצרור החיים.