הדלקת נרות בחיפה • 18:46
צאת השבת • 19:56
בפרשת השבוע "אחרי-מות", מוצאים אירוע מעניין, בו הכהן הגדול משאיר את הבגדים מאחורה, למה? מסר מיוחד לתקופה של "אחרי הקורונה", ולפסח שני, שחל השבוע
אתם מכירים את התשובה "אחרי הקורונה"?
לצערי, אני מכיר את זה יותר מידי טוב…
אנשים שהפסיקו להגיע לשיעורי תורה, "עד אחרי הקורונה".
משפחות שהיו מגיעות לסעודות שבת ועכשיו לא מסתדר "עדיין חוששים"…
וגם ילדי בר מצווה מעדיפים ללמוד ב'זום' – "בגלל הקורונה".
אז יש לי חדשות בשבילכם, בעצם הם כתובים בפרשת השבוע.
פרשת אחרי-מות מספרת על הכהן הגדול ועבודתו בקודש הקודשים.
פעם אחת בשנה היה נכנס לפני ולפנים בבגדי לבן ומבקש כפרה על כל עם ישראל.
מרתק לקרוא את סיפור כניסתו לקודש בפרט, ואת סדר העבודה ליום הכיפורים בכלל.
מפרט אחד אי אפשר להתעלם: אחרי שהיה מסיים את סדר היום בבית המקדש, היה פושט את בגדי הלבן שלבש ומניח אותם – "ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקודש, והניחם שם".
לא מניח לכיבוס, אלא לנצח. כמו שפירש רש"י, "מלמד שטעונים גניזה, ולא ישתמש באותן ארבעה בגדים ליום כיפורים אחר".
חמש פעמים הוא היה טובל באותו יום, והיה נכנס לבדו אל הקודש. מסתבר שבגדיו לא היו מלוכלכים.
בל-תשחית זו מצווה, אז לא חבל? למה לזרוק?
הסברו של הרבי מרתק ומיוחד: הכהן הגדול ביום הכיפורים מסמל את ההתחדשות, את התשובה בעדו ובעד כלל ישראל. בכל פעם צריך להתחדש ולעלות בדרגה. ממילא ברור שהבגדים של השנה לא יתאימו לשנה הבאה. את של השנה צריך להשאיר כאן. עכשיו צריך להסתכל קדימה.
היתה לנו שנה מאתגרת במיוחד, בתחום האישי, המשפחתי, הכלכלי והתורני.
השתדלנו "לחיות עם הזרם" לשמור על ההנחיות ולעשות ככל שבאפשרותנו כדי לשמור על השגרה בבטיחות ובבריאות.
אבל עכשיו צריך להשתחרר מהקורונה.
את ה"ויתורים" שנתנו לעצמנו בשנה האחרונה, צריכים להניח בצד.
לחזור לשגרה מלאה ועוד יותר מכך. אחרי שלמדנו את הלקחים, שאפשר להיות יותר עם הילדים ושום דבר לא יקרה.
ואפשר אפילו להתמודד בלי טיסות לחו"ל וחופשות בלי הגבלה.
למדנו שצריכים לחזור להרגלים הקודמים – הטובים כמובן, ולהוסיף עוד יותר.
שגם אם הרגשנו שהקורונה הביאה לנו שקט מסוים – אפשר וצריך להתקדם הלאה ולא לעצור.
ובדיוק כמו בורא העולם שמחדש את העולם בכל רגע מחדש, להתחדש ולא לעצור.
ביום שני הקרוב – י"ד באייר – נחגוג את פסח שני.
פסח שני יועד בעיקרו לאלו שלא הצליחו לחגוג את הפסח הראשון בגלל בעיות של טומאה, וביקשו ממשה "מועד ב'".
לכן עד היום נוהגים לא לומר תחנון ולאכול מצה בפסח שני, שלושים יום אחרי הפסח הראשון.
המסר מפסח שני חשוב במיוחד – לעולם אין 'אבוד'. גם מי שהיה בדרך רחוקה (ולכן לא יכול לבוא לירושלים) ואפילו אם זה היה בשל סיבה אישית – תמיד אפשר לתקן".
לשים את המחשבות השליליות בצד, את ה"אי אפשר" ואת ה"אין סיכוי" ופשוט לתקן, להתקדם.
בשבוע הבא נחגוג את תהלוכת ל"ג בעומר ברחבי העיר חיפה, עקבו אחרי הפרסומים – יהיה כיף!
אתם מוזמנים להקדיש ספרים לזכותכם/לזכות/לרפואת/לעילוי נשמת יקיריכם, ובזכותכם עוד ילדים יקבלו ספרי קודש וילמדו על אבותינו הקדושים ומסורת ישראל!
תודה רבה לכולכם!
לא ניתן להגיב