"חיפה היא בירת הפוטנציאל של ישראל" • שיחה מרתקת עם אדריכל מאוהב

"מבעד לקילופים ולכיעור, רואים את היופי"

בת גלים, הדר, מרכז זיו, הנמל, ואדי סאליב, המורכבות, הייחודיות, היתרונות והחסרונות של חיפה. מאז שעומרי זילכה הגיע לעיר ב-2009, הוא הספיק להתאהב, לכתוב, לסייר ובעיקר להכיר ביופי הגולמי של העיר. "משפט ראשון שאני אומר בסיורים שלי, צריך להסתכל מבעד לקילופים, מבעד לכיעור, בשביל לראות את היופי". שיח מרתק עם אדריכל שמאוהב בעיר.

במקור הוא מפתח תקווה, נשוי 2+, למד בטכניון, גם אצל קליש, ומאז הוא פה. "העבודה, הפוטנציאל, ההיצע של העיר, הים, הטיולים, התרבות", הוא מפרט את הסיבות שהשאירו אותו בעיר. "וכמובן, רמת המחירים, הצלחנו לקנות פה דירה, מה שלא היינו מצליחים לעשות במרכז".
הוא מתגורר בנווה שאנן, כותב בלוג חיפאי העונה לשם "פינת רחוב", ובימי טרום קורונה גם העביר סיורים מודרכים בעיר.

באיזה שכונות בעיר אתה מוצא קסם?

"בת גלים. יש שם מגוון גדול מאד של סגנונות – אקלקטי, באוהאוס, שיכונים, עם הים והכל. זה משהו. גם שכונות הכרמל, הנוף והירוק של הצמחייה וגם נווה שאנן, שכונה מאד עירונית, חיה, תוססת, מישורית, עם הרבה עסקים ברחובות, מה שפחות רואים בחיפה". נו"שניק אמיתי.
"אפילו קח את רמת חן לדוגמה, לכאורה, סתם שכונה, אבל החיבור הזה בין הנוף לבין הבניינים, יוצר קסם. יכול להיות שהבתים פחות ייחודים, אבל פתאום יש מבט לנוף, מדרגות לוואדי. בכלל, כמעט בכל שכונה בעיר יש תמיד את הנוף, את הקירבה לטבע, את המבט לים", הוא לא עוצר, "הדר כמובן, היא מוזיאון של אדריכלות, עין הים, יזרעאליה, שממבט ראשון נראית שכונה סתמית, אבל במבט שני אפשר לראות את החשיבה מאחוריה".

מה המורכבות בעיר שבנויה על הר?

"זה קודם כל עניין של תנועה", הוא קובע. "עיר, ועיר טובה, חיה עם תנועה טובה, של הולכי רגל, רוכבי אופניים, תחבורה ציבורית ובסוף, רכב פרטי". חיפה זו עיר של מכוניות. רוכבי אופנים זו חיה נדירה בעיר וזה הגיוני, לך תטפס את העלייה לחורב או ורדיה. "הטופוגרפיה משפיעה על הקישוריות, אם אני לא יכול ללכת ברגל אליך(מנווה שאנן להדר), למרות שבמרחק אווירי זה לא בלתי סביר, זה קושי מאד גדול שיוצר ניתוקים. כל אחד בבועה שלו, לא מתחברים אחד עם השני".

חיפה של מטה וחיפה של מעלה

הבעיה שזילכה מעלה נוגעת בעצב חשוף, שלא מרבים לדבר עליו, ההיררכיה המעמדית הנגזרת מהטופוגרפיה. ככל שעולים יותר גבוה בהר, כך המצב הסוציו-האקונומי משתפר. חיפה של מטה מול חיפה של מעלה, או בלשון ד"ר אבישי בן-חיים אם תרצו, חיפה הראשונה וחיפה השנייה. "זה לא אשמתה של הטופוגרפיה, אבל בסוף, נוצר המצב הזה", הוא ממשיך. "חוץ מזה, זה יוצר מורכבות ברמת הבינוי והרחובות. מצד אחד, יש בינוי ייחודי, מדורג, עם מבט לנוף, ומצד שני, יש הרבה מאד מקומות שאתה תלך בהם וכל הרחוב זה קיר תמך ענקי וכניסה לחניות, שכהולך רגל, זה לא מעניין אותך. לא נעים לך ללכת".

מה אפשר לעשות כדי להתגבר על הטופוגרפיה הזו?

"קודם כל, צריכה להיות השקעה עצומה בתחבורה ציבורית", הוא אומר. למרות שבעיר יש את הכרמלית, הרכבל, מטרונית, תיק תק, מוניות שירות, אוטובוסים, זה כנראה לא מספיק. "זה רק לכאורה. בפועל, תנסה להגיע מנווה שאנן לבת גלים, זה יכול לקחת 50 דקות, או נגיד שאתה סטודנט בטכניון ובא לך לגור בבת גלים, זה טירוף. המטרונית לא קשורה בכלל לשכונות הכרמל. מה הפתרון? מערכת רכבות קלות, נתיבי אוטובוסים ייעודים, אמצעים משלימים. תצבע, תשלט, תאיר. על כל זה מדברים, זה נמצא בתוכנית אב. אבל עדיין, לחיפאי יהיה קשה לעזוב את הרכב הפרטי שלו".

בת גלים, בכל מקום אחר בעולם, הייתה השכונה הכי יקרה בעיר. איך אתה מסביר את ההיגיון ההפוך שקורה פה?

"קשה לי להגיד מה התפתח פה לאורך השנים, זה כל מיני סיפורים שקרו במקביל – שכונות החוף שנבנו כשכונות שיכונים, ההזנחה רבת השנים של הדר, שכוללת יציאה של מוסדות מהשכונה ועלייה של האוכלוסייה לכרמל, הסיפור של העיר התחתית, שניזונה מהנמל שהיה פעם יותר שוקק ופעיל. יש פה המון סיפורים מצטלבים, אני חושב שאין רק סיבה אחת למה 'הלמעלה' ככה ו'הלמטה' ככה. התקווה היא, אני לא אגיד היפוך מגמה, אבל כן, שגם איכות החיים באיזורים האלה תעלה."

"לא משעמם פה"

הבלוג שלו נולד אחרי שכתב על ארכיטקטורה במגזין המקוון "מנדט", עד שנסגר. זה לא מנע ממנו להמשיך לכתוב מאמרים על אורבניות, עירוניות, שוטטות, שימור, פיתוח, כולם עוסקים אך ורק בחיפה. "זו עיר כל כך גדולה, כל כך מורכבת. לא משעמם פה. כמעט בכל יום יש משהו שאפשר לכתוב עליו, להסביר, לדברר. אנשים לומדים להכיר ולהוקיר את מה שיש פה". בעמוד הפייסבוק שלו אפשר למצוא סדרה מרתקת של תצלומי אוויר בתלת ממד של SIMPLEX MAPPING, שנקראת "מן הפרט אל הכלל", הסדרה מאירת עיניים, אפילו עבור ילידי העיר. "הגעתי למקומות שאתה לא רואה במבט של הולך רגל, רק במבט מלמעלה אפשר לראות אותם. הרצון היה לתת מבטים קטנים יחסית ודרכם להאיר דברים מסוימים". אחד מהם לדוגמה, נקרא "חסם", העוסק בחזית הים.

ספר לנו על המבט של חזית הים

"ים… הפוטנציאל שיש בחזית הזו הוא אינסופי, לא לחינם כל סיור בעיר התחתית אני מסיים באמירה ששום תהליך של התחדשות עירונית לא יממש את הפוטנציאל העירוני, עד שחזית הים לא תחזור אלינו, לתושבים". כרגע, היא שייכת למכוניות. אבל הוא מציע פתרון: "דיקור עירוני, זו שיטה שעיריית חיפה נוקטת בשנים האחרונות, בשביל ליצור שינוי. אני מציע רעיון – תדקרו לנו מסדרון לים. תפתחו לנו מעבר, דרכו נוכל לעבור, נחצה את הרכבת, נצעד על שטחו של הנמל, נאכל גלידה מפודטראק שיוצב שם, נריח את הים ונחזור הביתה".

ומה קורה בשכונה החדשה שנבנית, 'גבעת זמר'?

"קראתי לזה – לידתה של שכונה או מותה של גבעה", הוא מסביר. "זה בעצם הרגע שבו אנחנו רואים, בפעם האחרונה, את העבר של המקום ואת העתיד שלו, את הטבעי ואת הפיתוח שעתיד להיות בו. כרגע, יש עוד משהו תמים, אבל זה לא. בתצלום לא רואים את קירות התמך הגבוהים, את כריתת העצים, את החפירה והמילוי המסיביים ואת השכונה האנטי עירונית שקמה כאן". בתור ילד, סיפרתי לו, היה לנו שם בית על העץ. "זו החיפה שלך. בשביל זה גדלת פה ולא בשום מקום אחר. ואם הורסים את זה, אז במה אנחנו שונים? קיבלנו רק את הקשיים של הטופוגרפיה, בלי היופי שבזה".

גם בבית קברות אתה מצליח לראות יופי, איך?

"כמעט לכל מקום יש את האסתטיקה שלו, את הקומפוזיציה שהופכת אותו למעניין. החזרתיות, הסדר, העצים שמנקדים את התמונה והכבישים שנראה שחוצים את המקום ללא שיטתיות, כל אלה, יוצרים מבט אחר, קצה שונה, על המקום המדכא הזה".

איך האנשים מגיבים לבלוג?

"יש התעניינות, בעיקר כשזה מגיע ישירות אליהם. פתאום הם רואים את הבניין שלהם, את החצר. יש את החבורה הקבועה שאוהבת ומדי פעם מצטרפים אנשים שזה נגע להם באיזושהי נקודה. אני חושב שאנשים נהנים כי זו זווית שלא מוארת מספיק. בתל אביב, למשל, על כל עץ שנכרת, כל בניין שהוסיפו לו קומה, יש מישהו שכותב ובלוג ופוסט וכתבה וכאלה. כאן, קורים דברים במסות וכאילו כלום. זה נותן לאנשים את ההבנה מה קורה פה".

בתסריט הכי ורוד, איך חיפה תיראה בעתיד?

"קודם כל, נקייה מזיהום אוויר. זה מאסט. זה הנושא "הביטחוני" הכי דחוף שלנו. דבר שני, חזית ים פתוחה, שבה תוכל ללכת מהעיר התחתית לים, מהדר לים, מהכרמל לים. על זה יושבת העיר, ברגע שפתחת את זה, העיר תקבל איכויות. לערים אחרות יהיה מאד קשה להגיב לזה".

גם על נחיצות של שדה תעופה באזור הוא מדבר. "מאד מתאים שיהיה פה שדה תעופה בינוני, אנשים שמחפשים טיסות זולות ומגלים דרך זה את העיר. חוץ מזה, עיר שמחוברת הרבה יותר אל הטבע העירוני שלה, טבע שמטופל, מושקע, מטופח".

לסיום, הוא חותם באמירה: "למה אני, כאדריכל, נמצא פה? כי יש פה עבודה למאה השנים הקרובות. חיפה היא בירת הפוטנציאל של ישראל".