הגלריה ע"ש מורל דרפלר במרכז האקדמי ויצו חיפה תקיים תערוכה – "בין מותר לטאבו" בתאריכים 16.4.2015 – 10.5.2015
אוצרים: בר זלי, עמר בן צבי. בהנחיית חנה שביב.
רח' הגנים 21, המושבה הגרמנית, חיפה.
טל. 04/8562540 א' – ה' 10:00 – 17:00
אודות התערוכה "בין מותר לטאבו"
התערוכה בוחנת את גבולות הטאבו בחברה הישראלית ובשיח שלה כיום. עיסוק במין ומיניות, מגדר, מחלה ומוות. מהם גבולות המותר והאסור להאמר ולהיות, מוצג דרך עבודותיהם של: בועז ארד, לאה גולדה הולטרמן, דנה גילרמן, אורי גרשוני, בועז טל, גיל יפמן, זיו קורן ועדי שמעוני.
חנה שביב: " התערוכה נאצרה ע"י שני סטודנטים משנה בקורס לאוצרות בהנחייתי. נושא התערוכה נבחר ע"י הסטודנטים שעברו תהליך ארוך ומורכב עד לצורתה הנוכחית. התערוכה מורכבת מצילום, וידאו ופיסול. הסטודנטים כתבו את הטקסטים ומעורבים בכל שלבי ההפקה. מטרת שעור האוצרות, המיועד לסטודנטים משנה ג' ו ד' במחלקה לצילום מדיה וקולנוע, ליצור פתח לעניין בחברה ועשייה אמנותית וחברתית, לפתח סקרנות אקטיבית לגבי הנעשה באמנות ובחברה בארץ ובעולם ולעודד חשיבה יוצרת לצד חשיבה אקדמית, כתיבה ופיתוח תהליכים אוצרותיים".
בשנת 1858 הציג הצלם הבריטי גוסטב ריילנדר את עבודתו The Two Ways of Life. הצילום עורר מחלוקת רבה בקרב באי התערוכה. היצירה מציגה את שני האופנים בהם ניתן לחיות, הטוב והרע, המותר והחטא. התצלום נתפס כפרובוקטיבי, המכיל עירום נשי בוטה. התוכן השנוי במחלוקת הביא להצגת העבודה תוך כדי כיסוי חלקה השמאלי, שהציג את הנחשב אסור ומשחית. על הצופה, שרצה לצפות בחלק השמאלי של היצירה, היה להסית את הוילון.
גם באמנות הישראלית ישנם מקרים בהם עוררה עבודה ביקורת ופולמוס. דוגמא בולטת הוא הצלם מיכה קירשנר שלא אחת הביא עליו ביקורת. במקרה אחד בשנת 1982, פירסם בעיתון 'מוניטין' את "דיוקן יונה וולך", בעקבות השיר "תפילין", בו נראית וולך ישובה ולידה גבר עירום וידו כרוכה בתפלין. גם 20 שנה אחרי הפרסום הראשוני צונזר הצילום בתערוכה אחרת, באותם טיעונים, של פגיעה ברגשות הציבור.
בתערוכה, מציג אורי גרשוני מבט גברי וארוטי על גבר אחר, דרך הצגת אקטים מיניים. לאה גולדה הולטרמן מהרהרת בהומוסקסואליות בחברה החרדית. עדי שמעוני, חושף בפנינו את המוסתר והמוחבא, את היחס האמביוולנטי בין הפנטזיה לסיוט. בועז ארד עוסק בנושא השואה בדרך של הומור וגיחוך. בצילומיו של בועז טל ז"ל מסדרת "סרטן השד" הוא עוסק בצלקות הפיזיות והנפשיות של נשים, לאחר התמודדותן עם כריתת השד. דנה גילרמן מציגה בעבודת וידאו, גרסה משלה לציור "מקור העולם" של גוסטב קורבה באמצעות הצגת הווסת הנשית, מתנגדת למבט הגברי המחפיץ והמדיר נשים. גיל יפמן מציב אובייקטים הפולשים לחלל הגלריה ומעלה שאלות על גוף, מגדר ומיניות.
