"כשאני מטיס טיסנים אני מרגיש חי" • צוות פנימית ברמב"ם מנציח את סגן ניר לקריף ז"ל

שרון קראוס, סגנית אחות אחראית בפנימית ד' ברמב"ם עוטה את המסיכה לזכרו של סגן ניר לקריף. (צילום: הקריה הרפואית רמב"ם)

המסכה שמנציחה: כך הפך צוות פנימית ברמב"ם לחלק ממפעל הנצחת החייל שנפל

בימים האחרונים נראו כמה מאנשי צוות מחלקת פנימית ד' ברמב"ם, עוטים מסיכות ועליהן מופיע הציטוט הזה – כחול על גבי לבן.

"כשאני מטיס טיסנים… אני מרגיש חי"…

מאחורי המילים, ישנו סיפור פשוט של אהבה. אהבה של איש לטייס. אהבה של אבא לבנו. אהבה של אחים ואחיות למקצוע שבחרו ולבני אדם. כולם שלובים במסר אחד.

"לפני כשבוע הגיעה למחלקה שלנו מטופלת. לא משהו מסובך. היתה יומיים בגלל אלרגיה כלשהי והשתחררה", מספרת שרון קראוס, סגנית אחות אחראית בפנימית ד' ברמב"ם, "בזמן שהיתה שם שוחחנו איתה ועם בעלה, הכרנו קצת דרך שיחות חולין. הם עטו את המסכות הללו והסבירו לנו שמדובר במפעל הנצחה של הבן שנהרג במסגרת השירות הצבאי. בכל שנה הם עושים אירוע גדול לזכרו, השנה לא התאפשר בגלל הקורונה ולכן החליטו להדפיס את המסכות. הסיפור ריגש אותי מאוד. נכנס לי ללב. ביקשתי כמה עבורי. יום למחרת קיבלתי קופסה שלמה. מאז הרבה מהמחלקה מסתובבים עם המסכות האלה. זו מחווה יפה בעיני".

סגן ניר לקריף, בן 25 במותו

אחת עשרה שנים אחורה, ב-26 ביולי, 2010, התרסק מסוק יסעור של חיל האוויר הישראלי, במסגרת טיסת אימון שבוצעה ברומניה. הצוות כולו – ארבעה טייסים, שני מכונאים מוטסים וקצין רומני, נהרגו. בין ההרוגים היה גם סגן ניר לקריף, תושב קריית אתא, בן 25 במותו, שהותיר אחריו אישה בחודשי הריון מתקדמים.

מאז מותו הפך אביו, יובל, את הנצחתו למשימת חייו. אם דרך התנדבות, שיתופי פעולה עם עמותות שונות, הרצאות או אירועים מרובי משתתפים, ניר ומה שסימל עבור אוהביו, הם מה שעומד במרכז העשייה הזו.

שרון קראוס, סגנית אחות אחראית בפנימית ד' ברמב"ם עוטה את המסיכה לזכרו של סגן ניר לקריף.  צילום: הקריה הרפואית רמב"ם.
שרון קראוס, סגנית אחות אחראית בפנימית ד' ברמב"ם עוטה את המסיכה לזכרו של סגן ניר לקריף. (צילום: הקריה הרפואית רמב"ם)

בשנים האחרונות לקח יובל את אהבתו של בנו לטייס ולטיסנים והפך אותה למפגן שנתי מרשים, בהשתתפותם של אלפים, אולם השנה, מפאת הקורונה, לא ניתן היה לקיים את האירוע: "ניר בלב שלי בכל עת", אומר לקריף, "בכל דבר שאני עושה ובכל מחשבה, הוא מניע אותי לעשייה חיובית. כזו שמשנה תפיסה וחיים. המסכות הודפסו לחלוקה באירוע הטיסנים השנתי שתוכנן לשנה הזו, אך לבסוף בוטל. מאז אני מחלק את המסכות הללו בכל מקום שאליו אני מגיע. אפילו בבית החולים שבו טופלה רעייתי במסירות. זה גורם לאנשים לשאול, לתהות, לברר, לדבר על ניר. להבין שיש דברים שהם גדולים יותר ממה שקורה כאן ועכשיו, פעולה פשוטה שמעוררת מחשבה עמוקה. זו המטרה".

בפנימית ד' ברמב"ם מטפלים באלפי חולים בכל שנה. כולם חשובים, אך לא כולם משאירים חותם. את משפחת לקריף ואת הבן ניר ז"ל, לא ישכחו שם עוד הרבה זמן…

4 תגובות
  1. אוהד אמר/ה

    סגן ניר לקריף, יהיה זכרו ברוך!
    מטיס מחונן, אדם מדהים. מלח הארץ.
    איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא…

  2. אייל אמר/ה

    לפעמים הנצחה דרך מעשים קטנים ומחוות כאלו יוצרת הד גדול ומשפיעה
    מרגש

  3. רפי רפול - חסון.חיפה אמר/ה

    כל הכבוד לצוות פנימית ד' ברמ"ם בחיפה ובמיוחד לגברת שרון קראוס, סגנית אחות אחראית בפנימית ד' . יישר כוח על שהחלטתם להנציח את סגן ניר לקריף ז"ל.

  4. מיר אמר/ה

    כבוד!

לא ניתן להגיב