דן לבני, אומן חיפאי שמנחיל את אהבתו לאומנות ולבני אדם, לדורות הבאים

"העיר היפה בארץ"

"חיפה היא העיר היפה בארץ", כך אומר לנו דן לבני, אומן ותיק ורב זכויות, המתגורר בחיפה כבר 55 שנה. "גדלתי בקיבוץ. למדתי בירושלים, ייסדתי מסלול אמנות בבאר שבע, אך רעייתי אורה ואני, חיפשנו מקום ייחודי, שבו הנוף הטבעי וגם האנושי ייראו לנו. שנינו הבנו שרק חיפה – היא היא המקום". הוא אומר.

"הגענו לחיפה לפני 55 שנה, ועל המקום, כמו שאומרים, התאהבנו בה: היערות, הים, הנופים, ומעל הכל – האנשים מילאו אותנו שמחה".

"תלמידיי היקרים והחכמים"

"התחלתי לצייר בכרמל, ביער, בשכונות… ובעבודתי החינוכית, מצאתי פתיחות מצד המנהלים של ביה"ס עירוני ה', ובעיקר, הכרתי את תלמידיי היקרים, החכמים, מלאי הרצון ליצור, שנקשרו אלי ואני נקשרתי אליהם. בהמשך, התוודעתי לעוד הרבה אנשים נפלאים בחיפה, כמו המשורר מיכאל קשטן, שבח וייס, יעקב קפלן, נתנזון ועוד רבים. מצאתי בעיר חברים טובים".

חביב ראשי העיר החיפאיים לדורותיהם

לאורך השנים, ראשי עיר רבים מחיפה, התלהבו ורכשו מיצירותיו המרשימות הנוגעות לעיר, והעניקו אותן כשי לאנשים חשובים שביקרו בה, מאריה גוראל, דרך מצנע ויונה יהב, וכעת גם ד"ר עינת קליש, שהעניקה לא מזמן, את אחת מעבודותיו לשר הביטחון בני גנץ, כשביקר בחיפה.
עזר ויצמן, שמעון פרס ורבים נוספים זכו לקבל מעבודותיו גם כן, לאורך השנים.

דן לבני נולד ב-1936, בן להורים חלוצים, חברי קבוצת "חוגים", שהתגוררו במחנה אוהלים ברעננה. הקבוצה עלתה להתיישבות בשנת 1937 והקימה את קיבוץ 'מעוז חיים' במסגרת יישובי חומה ומגדל בעמק בית שאן. את שנות בית הספר עשה בקיבוץ, בו שולבו לימודים ועבודה במשק. לאחר שירותו הצבאי למד באקדמיה לאומנות "בצלאל" ובמחלקה להכשרת מורים. במשך השנים המשיך את לימודי האמנות במוסדות אקדמיה לאומנות נחשבים, ברחבי אירופה.

אומן לוחם ומפקד

את שירותו הצבאי עשה כקצין בפלוגת סיור בחטיבת גבעתי והשתתף במלחמת קדש ב-1956.
במילואים שירת כמ"מ בפלס"ר חטיבת הראל במלחמת ששת הימים, בשחרור ירושלים ב-1967 ובמלחמת ההתשה. בגיל מבוגר יותר שירת כקצין חינוך בפיקוד צפון והשתתף במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון הראשונה.

"אני מרגיש שמילאתי את חובתי ותרמתי את חלקי להגנת המדינה" אומר לבני.
בנוסף לתפקידים אלה, תרם גם מיכולותיו כאמן להנצחת לוחמים ואירועים בשדה הקרב. מאות רישומי מלחמה שתועדו, נמצאים בספרות, בתערוכות בבתי יד לבנים ובמוזיאוני צה"ל, כמוזיאון גבעת התחמושת בירושלים ומוזיאון השריון בלטרון. ציורי קיר רבים ביצע במחנות צה"ל, במועדונים ובמקלטים, בסיוע חיילים ותלמידי האומנות שלו. פצועי צה"ל ומשפחות הנפגעים, קיבלו ממנו ליתוגרפיות וחוברות רישומים מיצירתו – לזיכרון.

דן לבני:

כלוחם וכאמן, תמיד היה איתי בלוק רישומים, בו העליתי רישומים מהשטח, מחיי היום יום של חיילי צה"ל ומאירועי המלחמה, מספר לבני, "רבים מרישומיי הופיעו בעיתונות ובפרסומי צה"ל וגם בספרות מלחמות ישראל. ליתוגרפיות מעבודותיי חולקו לחיילים פצועים ולמשפחות נפגעי צה"ל. עסקתי גם בעיצוב במות וחוברות לאירועים בצבא, כמו גולני, הראל וחטיבות השריון.

אומנות יצירה וחינוך המשולבים זה בזה

"המקצוע שלי מורכב מאומנות, יצירה, ומחינוך והוראה, המשולבים זה בזה, לאורך יותר מששים שנה" אומר לבני. עוד כסטודנט לימד אומנות בבתי ספר ובחוגים, ומצא בהוראה עניין וסיפוק. ייסד, כאמור, את המגמה לאמנות ולגרפיקה בתיכון בבאר שבע, ומשנת 1965, כשעבר עם משפחתו לחיפה, ייסד את המסלול לאמנות לבגרות בתיכון עירוני ה', עד יציאתו לגמלאות.

לבני תמיד שילב בעבודתו החינוכית נושאים אקטואליים וחברתיים הנוגעים לקהילה, לסביבה, לנוף ולטבע. את תלמידיו היה חשוב לו עודד תמיד לתרום לחברה , דרך ביצוע ציורי קיר במוסדות בקהילה וכיו"ב. במקביל, לימד גם באקדמיה לחינוך 'גורדון' בחיפה, בחוגים ובהשתלמויות לאומנות. כיום הוא אוצר תערוכות ומנחה אמנים בסטודיו שלו בחיפה.

דן לבני:

אני זוכר את עצמי תמיד מצייר. עוד משחר ילדותי, הייתי יוצר ותורם לקיבוץ פלקטים, ציורי קיר ומעצב את הבמות באירועים.

"הטבע הדמיון והפנטזיה"

"תמיד התחלתי את היצירה שלי ממקורות הטבע, הנוף, בשילוב עם הדמיון והפנטזיה", הוא אומר, "עבודתי עברה שינויים עם השנים, בהשפעת האירועים, הסביבה והנופים החדשים שגיליתי בארצות רחוקות".

עבודתו כוללת טכניקות שונות, החל מרישום, צבע מים, הדפסי עץ, משי ומונופרינט, וכן עבודות שמן ואקריליק. הוא התמחה גם בעיצוב קירות ובתבליטי סגרפיטו. דוגמות לעבודותיו (מבין רבות) הן – ציור אקריליק שביצע בשיתוף תלמידי תיכון עירוני ה', בגודל של כ-100 מ"ר, בחצר בית-הספר, ותבליט הסגרפיטו הגדול בארץ, בבניין בן חמש קומות בתל-אביב.

תערוכות ופרסים רבים

עבודותיו הוצגו בעשרות תערוכות יחיד בארץ ובעולם והוא זכה בפרסים רבים כמו: פרס מפעל חיים בחינוך לאמנות ע"ש פ. שיף, ופרס ע"ש הרמן שטרוק מעיריית חיפה ועוד..

הוא גר, כאמור, בחיפה, עם משפחתו ורעייתו אורה, "שיש לה חלק חשוב בפעילות הציבורית והאירגונית של עבודתי האמנותית מזה 58 שנה" הוא מדגיש.
הסטודיו שלו נמצא גם הוא, בביתו.

החינוך לאומנות

במשך 62 שנות חינוך לאמנות, העמיד דורות רבים, שלמדו אמנות ומצאו דרך אישית לביטוי ביצירה בשטחי האמנות השונים. תלמידיו למדו להתבונן, להבין, להרגיש ולבצע. רבים מהם הגיעו להישגים מרחיקי לכת בתחום היצירה האומנותית והפכו לאמנים יידועי שם בארץ ובעולם. "אני גאה על כך שיכולתי לקרב אותם לעולם האומנות ולסייע להם להביע את עצמם באמצעותו" אומר לבני. מתוך מאות מכתבי תודה והערכה ששמר, שולף לבני מכתב שקיבל מאחת מבוגרות המסלול לאמנות שלימד בחיפה:

מתוך מכתב אותו קיבל לבני מסטודנטית לאומנות שלימד:

דני, פשוט חשוב לי שתדע, שאתה בין האנשים החשובים לי ביותר שפגשתי בחיי, עם עצות ברגעים הנכונים, יד תומכת, כלים להמשיך הלאה וראש שבאמת מבין את השיגעונות שמתרוצצים במוחי. הפרגון שלך נתן לי המון מוטיבציה ליצור ולהשקיע באמנות. כשאגדל אני מקווה שאעמוד במשימה קשה זו ואגשים חלום שעזרת לי לבנותו בזכות האמון שלך בי. ואתה, שלא תעז להשתנות שתישאר צעיר לנצח ותגרום לעוד הרבה ילדים כמוני לחייך וליצור, אוהבת, ר. (השם שמור במערכת)

משב רוח בינלאומי

ציורים רבים של לבני הודפסו בעיתונות, בכתבות, בחוברות ובספרים. לאחרונה, בשנת 2019, יצא לאור ספר על ציירים סוריאליסטים בישראל, ע"י ד"ר אלק אפשטיין ובו נכתב על עבודתו
בתחום הסוריאליזם והריאליזם הפנטסטי, ומוצגות בו רבות מיצירותיו.
ללא ספק, לבני הביא לרבים בחיפה, בארץ ובחו"ל, משב רוח מהעולם הגדול, דרך ציורים בעלי משמעות וביטוי עמוק.

הספר "שנים ראשונות"

השנה הוציא לאור, יחד עם רעייתו אורה, את הספר "שנים ראשונות" המתאר באיור ובסיפור את אירועי שנות הארבעים והחמישים בקיבוץ מעוז חיים.

על הספר, כתבה הסופרת והפסיכולוגית החיפאית, תמר מכלין:

הוקסמתי מהחוויה הטריה והחמה שהספר "שנים ראשונות", מביא לקורא. דן מתאר בקו זורם, רענן והומוריסטי, את אירועי הימים ההם ומחייה את החוויות, המקומות והאירועים שמהווים פרק משמעותי בתולדות ארץ ישראל המתחדשת. הוא נוגע במרקם החברתי התוסס של החיים במשק, בתנאים הגיאוגרפים, הסביבתיים ובמקומם בהיסטוריה של הימים ההם. מתוך זיכרונותיו האישיים, הוא מזמין אותנו להתרגש ולהיכנס אל תוך התקופה ההיא, ללהט האמונה והעשייה של אז, רגע לפני שהם נשכחים. דן לבני מגיש לקורא טעימות של רגעים שמעוררים בנו חיבה, חיוך וגעגוע.

חברה ערכית ותרבותית יותר

מפעילותו החינוכית רבת השנים, עם נוער ואנשים צעירים, יש לו מסקנה ברורה: יש מקום לתת ללימודי אמנות ויצירה מקום חשוב במערכת החינוכית בארץ, כדי ליצור חברה ערכית ותרבותית יותר. "לצערנו, אנו רואים, גם היום, נוער שאין לו ערכים לעיתים, הוא חסר כיוון ומידרדר למקומות קשים. נוער שנפגע קשות ופוגע גם בסביבתו. לעומת זאת, אני שמח וגאה לראות את הנוער שהשקעתי בו שנות הוראה בבית הספר התיכון ובמכללת גורדון, שהופך להיות מוביל בחברה הישראלית ומקרין ערכים לסביבתו. יש לי סיפוק רב בעבודתי החינוכית שבה אני יכול לתרום ולהיתרם", הוא אומר.

ניכר כי ללבני יש עוד תוכניות רבות רעיונות וחדווה כנה כלפי עבודתו והוא מתכנן להמשיך את פעילותו כאמן יוצר, ולצייר עוד ועוד וכמוהן, להוסיף להנחות בסטודיו שלו אמנים שבאים מדי שבוע לצייר.

הציור כתהליך בריאה

"הציור הוא מעין תהליך של בריאה, שבה נוצר יש מאין ונובע מתוך המהות הפנימית שלי, שמורכבת מהעולם הרוחני, מניסיון החיים, הידע הצבור במוחי, המראות שראיתי והתובנות שהגעתי אליהן במהלך חיי", הוא משתף, "וכמובן, היצירה נובעת גם מהיכולת וההנאה שלי להתמודד עם חומרי היצירה".

"לא הייתי משנה דבר"

כשלבני נשאל, אם היה משנה משהו במהלך חייו, הוא עונה:
"היום, ממרום גילי, ניראה לי שלא הייתי משנה דבר. כל שלב וכל אירוע תרמו לי את תרומתם הסגולית להתפתחותי כאדם, כיוצר, וכמורה שאוהב את תלמידיו ותלמידיו אוהבים אותו.
למזלי, זכיתי גם למשפחה תומכת ואוהבת ולאשה שעומדת לימיני לאורך כל הדרך, ולהרבה חברים ואנשים שמעריכים ואוהבים את ציוריי ואת עבודתי", הוא מסכם.