כמה אופייני ליהב, להתבזות שוב מול הממשלה ורכבת ישראל, ולצפות מדובר העיריה להפעיל את קסמיו ותקציביו כדי להפוך בזיון לנצחון. כמו "נצחונותיו" במאבק נגד הפולינום, ואובדן השליטה בפרוייקטים של המטרונית והאיצטדיון.
כאשר הצגתי בוועדת הערר הארצית את הצעתי להעתיק את מסילת החוף למינהרה דרך ההר, שאלה יו"ר הוועדה את נציגי הרכבת אם שקלו חלופה זו. תשובתם הפתיעה את הנוכחים: "עירית חיפה מתנגדת לכך!". וזאת, לאחר שבדיון פנימי הסכים יהב כי, במילים שלו, "מבחינתנו ברור שזה הפתרון האידיאלי"… גם מנכ"ל הרכבת באותה עת, ומהנדסים מטעמה, אמרו לי כי מבחינתם פתרון זה קביל, ואף נמצא "על השולחן".
כל אותה עת המשיך מהנדס העיר להמר על תכניתו שלו, לשקע את המסילה בתוואי הקיים, ולהתעלם מהתראותינו כי אין לה כל היתכנות מעשית. בכך שיחק לידי הנהלת הרכבת ומשרד התחבורה, שלא התקשו להפריך את תכניתו מכל הבחינות המקצועיות. התוצאה, נכון לעכשיו: המסילה אמורה להיות מחושמלת בתוואי הקיים, ולנתק סופנית את חיפה מחופיה, ויהב יציג בגאווה 2-3 מעברים תת קרקעיים, ויכריז בקול: ניצחתי!
זוכרים את נצחונו על חיל הים? "אני הצלחתי היכן שכל הירוקים בארץ נכשלו. הם לא הזיזו את עיר הבה"דים, אני הזזתי את הפולינום". בינתיים הפולינום נבנה היכן שנקבע, והברון מינכהאוזן מתהפך בקברו…
יהב נכשל בקרב, אנחנו עדיין יכולים לנצח במלחמה. לצורך זה נדרש איגום כוחות היסטורי בין הירוקים למיגזר העיסקי. שת"פ ביניהם, אל מול מקבלי ההחלטות במשרדי הממשלה והרכבת, עשוי לשכנע אותם לבחור בחלופה כלכלית מנצחת: מינהור המסילה דרך הכרמל, או לחליפין מתחת רחובות הגנה ויפו, והסרת החייץ בין חיפה לחופיה, בין עיר תקועה, לחזון של פיתוח אורבני, תיירותי וכלכלי.
האם הכתבה עניינה אותך?