“גם אם לא צעקת אנחנו צועקות” המפגינים חוסמים את דרך העצמאות בעיר התחתית בחיפה

עדכון מהשטח | הפגנה בחיפה במחאה על האונס הקבוצתי באילת | ראיונות מהשטח בשידור ישיר.

---

בעקבות הידיעות על אונס קבוצתי של עשרות גברים שבוצע בנערה בת 16 באילת, ברגעים אלו, מוחאים ומוחאות יצאו להפגנות ברחבי הארץ. בחיפה בצומת העצמאות / פלמר.

עו”ד שירין בטשון עמותת איתך מעכי, עמותה של משפטניות למען צדק חברתי, עונה לחי פה:

מדוע ההענשה כ”כ פחותה? – איך זה הגיוני שאביה של עדי ביטי שהטריד מינית מספר קטינות, ויש על כך הוכחות מוצקות, נידון לעבודות שירות בלבד?
איך אפשר לקדם הענשה יותר מחמירה? בכנסת? במשרד המשפטים?
יש אופציה לעונשי מינימום לעבירות מהסוג הזה?

תשובתה של עו”ד שירין בטשון
ראשית כל אני לא מכירה את התיק המשפטי ולכן אינני יכולה להגיב לגופו של עניין. באופן כללי, תיקון 113 לחוק העונשין שעבר בשנת 2012 אמור היה להנחות את שיקול הדעת של השופטים בבואם לתת גזרי דין וליצור אחידות וכן הלימה בין חמרת מעשה העבירה ומידת אשמו של הנאשם
ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בתי המשפט אמורים לנמק את החלטותיהם ואת גזרי הדין. האתגר העיקרי במשפט פלילי הוא שאלת ההוכחה וכן שהרבה מקרים נסגרים בעסקאות טיעון ששם העונשים הופכים להיות מופחתים כדי להגיע להסדר. המחוקק אמור לספק לנפגעת מנגנון טוב יותר מהמנגנון המשפטי הקיים ויש לזכור שהכלי המשפטי אינו הפתרון היחיד במקרי אלימות. מקרה האונס המזעזע שהתרחש לדוגמא מעיד כי יש צורך בחינוך מיני מגיל קטן ובחינוך גברים לגבי מהי מיניות בריאה ומה היא הוא מעשה מיני שפוגע באחר ובנשים. איך יכול להיות ש-30 גברים עמדו בתור לביצוע עבירה כל כך מזעזעת ולאף אחד מהם לא נדלקה נורה אדומה? אף אחד לא עצר ואמר- רגע, יש פה משהו לא בסדר! החוק בד”כ בא לפתור את הבעיה אחרי שהיא מתרחשת אבל חינוך מגיל קטן יכול להנחיל ערכים

ניתן לומר שהאונס המזעזע, לכאורה, היה הקש ששבר את גב הגמל להרבה נשים וגברים. מאז שהתפרסמה הידיעה הרשתות החברתיות גועשות.

לטענת עמותת “כולן”, המקרה הזה הוא חלק אינטגרלי מתרבות האונס הרווחת בחברה הישראלית.

---

מעמותת “כולן” נמסר:

אי אפשר לעמוד מנגד במחשבה שעשרות גברים עמדו בתור כנגד נערה אחת. אי אפשר לעמוד מנגד כשמבינים עד כמה תרבות האונס מושרשת בחברה.

המקרה הזה לא עומד לבדו – הוא המשך ישיר לדרך בה התקבלו ה”נערים” מהאי היווני אייה נאפה. הוא המשך ישיר לשיח הציבורי סביב ‘פרשת הכדורגלנים’.

המקרה הזה הוכשר ע”י תרבות האונס שרה”מ, הכנסת והשרים לוקחים בה חלק אם במעשים ואם בשתיקה והעלמת עין.

רה”מ ע”י העסקה של “הצלם” המטריד נתן אשל, הכנסת כאשר היא מעניקה ‘אות הוקרה’ לזמר שמנצל קטינות ב’פות מוביל’ והממשלה כאשר אינה מעבירה כבר שלוש שנים כספים שהובטחו ליישום התוכנית למניעת אלימות נגד נשים. אלו לא עשבים שוטים, הם תוצאה של מדיניות.

יכולה להיות גם מדיניות אחרת, מדיניות שבה לומדים מגיל 0 על זוגיות ומיניות בריאה. מדיניות שבה הממשלה שמה בראש סדר העדיפויות תקציבים לרווחה ולחינוך למניעת אלימות מינית ואלימות במשפחה. מדיניות שבה מוודאים שבכל עיר ועיר יש חדר אקוטי ועובדים סוציאליים.

מדיניות שבה האנסים עומדים למשפט ומקבלים את העונש הראוי. מדיניות שבה נשים לא מפחדות להתלונן ומרגישות שיש אוזן קשבת בכל המערכות.

צמרת הרשקו, ממובילות ההפגנה בחיפה, לחי פה:

נצטרף לאחיותינו ברחבי הארץ בקול מחאה וזעם.
בקריאה לפתיחת יותר חדרים אקוטיים לנפגעות תקיפה מינית, להעברת התקציבים שהובטחו על ידי הממשלה למלחמה באלימות כלפי נשים ושלא הועברו, לקריאה לשר החינוך לפתוח את שנת הלימודים בשיחות עם התלמידים והתלמידות על תרבות האונס ואיך מונעים אותה.

אנו אומרות בצורה הברורה ביותר כי אנו מסרבות לחיות בתרבות שמקדשת אלימות כלפי נשים ואלימות בכלל. אנו רואות את הקשר הברור והחזק בין מה שקרה באיה נאפה ובעיקר התגובה החברתית למה שקרה באילת.

איה נאפה הכשירה את מה שקרה באילת. כאשר אנחנו מוותרים לנערים בטענה שהם בני טובים, כאשר אנו מנסים “להבין” אותם או למצוא הקלות לאלימות הזו- אנו מפקירים את חייהן של כל אשה ונערה. ואנחנו מגיעות הערב להגיד די, נמאס, לא נשתוק .

נעמה לזימי, חברת מועצה מסיעת “חיים בחיפה”, וחברה בוועדה לשוויון מגדרי בחיפה מוסיפה:

המקרה של אתמול (19/08/20), בו נודע כי 30 גברים, בגילאים שונים, באזורים שונים, עמדו בתור לאונס של נערה בת 16, לא עצרו לשאול, לבדוק, להתלונן על התופת הזו אלא לקחו בה חלק – מחריד ולא ניתן לעיכול. אבל הוא לא עומד בחלל ריק, הוא מצטרף לאונס לכאורה באיה נאפה, בה הנערים התקבלו בחגיגה, לטיוח וטשטוש הטרדות מיניות של כוכבים, לפרסומות מיזוגניות, למשטור נשים, צריכת פורנו וזנות ועוד.
אך בעיקר מתחבר למערכת כוללת, שאינה לוקחת אחריות על מיגור האלימות הפיזית והמינית כנגד נשים.
ב1/9 צריכים להכריז כי כל שיעור של תלמידי ותלמידות החטיבות והתיכונים, יפתחו בשיעור חינוך בנושא הזה.
וכן, צריך כבר לתקצב תכנית חינוכית מקיפה לחינוך מגדרי.
בחיפה אנחנו נתחיל תכנית מגדרית חשובה בחלק מבתי ספר, פעילות של אגף החינוך בעיר, יועצת ראש העיר למעמד האישה והועדה לשוויון מגדרי, זה חשוב, מבורך והגיע הזמן, אך זה לא מספיק.
כלל בתי הספר העירוניים צריכים לקחת אחריות בנושא הזה. ולשם צריכות לחתור.
בעיר חיפה יש הרבה עמותות שעוסקות בנושא בצורה מקצועית לאורך השנים, יש את מיטב הפעילות והפעילים וגורמים מגוונים שיכולים ורוצות להירתם למשימה החשובה הזו – זה תפקידנו לשלב אותם, והן לייצר הכשרות ותפישה פדגוגית פנים מערכתית מההנהלה ועד לאנשי ונשות ההוראה.
בשיתוף של כלל הכוחות, לקחת חלק במיגור התופעות הקשות הללו, שמשליכות על חברה שלמה.
זה בידיים שלנו, תחת האחריות שלנו, מקרים חולניים כאלו הם תולדה של חברה ומערכת חולה, אך אינם גזירת גורל.