זה כמעט כמו בבאלט, ממצב אחד באים למצב הבא אחריו כי זה הדבר הנכון מבחינת הגוף.
ישיבה שלישית בפלדנקרייז זה הבנת צורת הישיבה החוברת לתנועה תמידית שאינה מעסיקה אותנו ומתקיימת מאליה.
מרצפת האגן, שהיא תחתית הגוף אנחנו רוצים לצמוח כלפי השמים ולהתנגד לכוח הכבידה באופן קבוע.
רצפת האגן מאריכה, מייצבת ומזקיפה את הגוף, מהרצפה עד הראש.
הפעלתה הקבועה מאפשרת לישיבה שלנו להיות בלתי מעייפת.
אבל חייבים כל הזמן לעבוד איתה. להפעיל אותה, דרך שרירי הבטן, והגב התחתון, באמצעות נשימה מאומנת ומודרכת נכון עם תשומת לב, בהתחלה, רצפת האגן יכולה לחולל עבורנו את הנס המיוחל:
גב זקוף, גוף גמיש, ישיבה חסרת עייפות.
תרגיל:
להכניס לגוף אוויר ולהוציא.
בזמן הוצאת האוויר לסגור את הפתחים שברצפת האגן ולחשוב על היתמרות כלפי התקרה. אנחנו רוצים לגבוה, לא לשקוע לתוך הכסא.
ועכשיו נוסיף דחיפת כפות הרגלים לתוך הרצפה לפני שמתחילים להיתמר אבל אחרי שסוגרים את רצפת האגן.
שמים לב לשרירי הבטן הקדמיים. אנחנו רוצים להשאיר אותם "פאסיביים" ולאסוף רק את השרירים הפנימיים של הגוף כי אנחנו רוצים שהגב התחתון שלנו לא יתאמץ.
בטן מאומצת מאתגרת גב תחתון להתארכות שגורמת לחוליות ולדיסקים שביניהם להימתח ולאורך זמן זה יוצר פגיעה ברקמה הדיסקאלית.
את שרירי הבטן והגב החיצוניים, אילו שנראים בעין, אנחנו משאירים מחוץ לתמונה, כרגע, ומזמינים אותם להיות פסיביים.
עובדים עם השרירים הפנימיים של הבטן ושל הגב ומנסים להמשיך ולנשום בלי מאמץ.
עכשיו ננסה להשאיר את רצפת האגן סגורה, את כפות הרגלים דוחפות רצפה ואת השרירים בטורסו מכווצים ככל הניתן ובבטן התחתונה ננשום כרגיל.
האם זה משמש עבורנו כלי להישאר זקופים?
בזמן מנוחה מוציאים אוויר, מאפשרים לגוף לשקוע מעט אל תוך עצמות המושב. שבים וממשיכים באותו האופן. שוב ושוב.