"עם אובד" – תערוכה חדשה במוזיאון מאנה כץ אוצרת: סבטלנה ריינגולד
הכניסה לתערוכה במהלך חודש אוגוסט ללא תשלום, אך יש להתעדכן בשעות הפעילות לפני ההגעה למוזיאון.
האמנים המשתתפים: משה גת, נפתלי בזם, כריס ברדן, אליסה ג'יארדינה פאפה, ג'ורג' גרוס, יעקב דורצ'ין, יצחק דנציגר, דורון סלומונס, יעקב פינס, גיולה צילצר, קתה קולביץ, גרשון קניספל, לוסיאנה קפלון, אברהם רפאל, פרנסיס רייכנטל, יחיאל שמי.
חוזק ויזואלי מעורר מחשבה
"עם אובד" – תערוכה חדשה, ממלאת השראה ומעוררת מחשבה רבה ומבחינתי חזקה מאוד מבחינה ויזואלית, בייחוד בזכות הסגנון הגרפי האהוב עליי כל כך.
תערוכה ששווה כבר היום ללכת לבקר.
חיפה עיר העבודה
תערוכה המשלבת בתוכה טכניקות הדפס (תחריט ותצריב) , פיסול ווידאו ארט, המזכירים לנו כי חיפה היא מקור וראשית ארגוני העובדים ועיר הפועלים. לעומת המשבר הכלכלי הנוכחי, התערוכה מדגישה את הפגיעות ואת העובדה כי אין שום הגנה על זכויות העובדים: קיימים כיום פרילנסרים רבים ועובדים שאין בידיהם חוזה קבוע השומר על זכויותיהם.
חיפה נחשבה לעיר העבודה: כאן היה מרד הימאים בשנות ה-50, ותמיד היה ארגון העומד מאחורי העובדים. כיום, החוזים הם בלתי מוגנים. זאת הסיבה בגינה בחרה ריינגולד לאצור את התערוכה דווקא בחיפה.
עבודה פיזית
תערוכה זאת ממוקמת במוזיאון מאנה כץ שחלק גדול מעבודותיו היו אופטימיות שתארו חוף מבטחים. התערוכה בנוייה לפי חומרים, מדוע? הרי החומריות מבטאת את העבודה הפיזית וכמובן שסוג החומרים שבוחרים האמנים להשתמש מבטא את העם בעת משבר.
בחלל הכניסה מוצגים הדפסים בשחור לבן, טכניקה זאת נבחרה כדי לדבר על האסונות של המאה ה20 בכל העולם. בעת קום המדינה, תקופת הצנע, קמה קבוצה חיפאית שמנסה להבין משהו ריאליזם חברתי המהווה גרעין לאופקים חדשים וכמובן מנסים להבין מהו ראליזם חברתי בארץ.
נבואה
בחלל המרכזי ממשיך הסגנון הגרפי שמדבר על איך אנשים מתמודדים עם שכול, ועל מרד האיכרים שהיה במאה ה-16 בגרמניה. קיימת גם סידרה של עבודות שנוצרה בשנת 1932, המראה את עתיד האנושות במידה שהשלטון ישתמש בגז – עבודה נבואית.
הבורגנות הנצלנית
ישנן עבודות המתייחסות לפועל בנמל חיפה, האם הנמל מהווה כוח עבורנו ועד שאלות רבות. מוצגים תצריבים של קתה קולוויץ, שנוצרו סביב מפנה המאה העשרים. הם מתארים בסגנון אקספרסיבי מרידות חברתיות היסטוריות, נותנים ביטוי לסבלם של פועלים קשיי יום ומשקפים זיקה לסוציאליזם ולפציפיזם.
לצידם מוצגים הדפסים של ג'ורג' גרוס – אמן "האובייקטיביות החדשה" שצמחה בגרמניה בשנות העשרים – המתארים את הבורגנות הנצלנית, מעמד הפועלים המדוכא ובני המעמד הרעוע של שולי החברה. הבחירה במדיום ההדפס, על הקווים החד־משמעיים הקשוחים שלו, משקפת את שאיפתם של אמנים אלה לשקף בבהירות את הסדר החברתי ולאתגר אותו.
כוח והתפרקות
גם הפיסול הכבד אך החלול, מדגיש את הדיסוננס והניגודיות בין כוח וחוזק לבין צורה חלולה שמתפרקת מול עינינו, כלומר שום דבר לא עומד מאחורי ה"כוח".
עבודותיהם של יחיאל שמי ויצחק דנציגר בנויות מלוחות קרועים ומרותכים. חומר הגלם של יחיאל שמי לעתים אף נלקח מגרוטאות של אוניות מנמל חיפה.
פסלי קוצי הברזל של אברהם רפאל, ששייך לדור ההמשך של שמי ודנציגר, מתאפיינים גם הם במתח שבין ה"אוויר" ובין כוח הכבידה.
השינה כחופש יחיד מעבודה
בשני החללים הנותרים של המוזיאון ישנן עבודות של וידאו ארט, החל עבודת וידאו ארט משנות ה-70 , במופע של "רעיעוּת מרצון" של כריס ברדן היוצא נגד הפרודוקטיביות, עבודתו מדברת על הצורך של האדם להיות פעלתני ומועיל. עבודה נוספת המבאטת את הפעלתנות שלנו במשך כל היממה, של אמנית אשר בוחנת את את נושא השינה בימינו, שלטענתה, זהו הזמן היחיד שנשאר לנו להרגיש חופשיים מהעבודה אך גם היא פרודוקטיבית כיום.
פגיעות המהגרים
עבודות וידאו ארט נוספות עוסקות בנושא ההגירה והעובדים הזרים, העבודות מדברות על מעמדם הפגיע ועל כך שהם כלל אינם מוגנים ומשועבדים לכוח האנושי בעולם הקפיטליסטי.