שבת בבוקר, קבוצת חיפה המצולמת התכנסה בחיפה לטיול באל עתיקה.
הגענו לצלם ולהנות מסיור בחיפה אל עתיקה, שכונה מעורבת של תושבים נוצרים ומוסלמים דוברי ערבית.
השכונה קטנה בעלת בתי אבן ישנים ואותה תוחמים הנמל מצפון מזרח ומצד מערב דרום רחוב יפו המזללות שווארמות וחנויות ליסינג ומגרשי מכירת מכוניות.
לא רחוק יש את תחנת אגד הישנה צומת דולפין ותחנת הרכבת. בשכונה יש מערת קבורה עתיקת יומין בה יש 4 קברים של יהודים, מעליה בנו את פסי הרכבת.
בית אבן בית המפראה באל עתיקה
תמוהה בעיניי למה לא באים ארכיאולוגים לבדוק את השכונה או היסטוריונים. נכון למקום יש הרבה היסטוריה וכבוד גדול.
הסטוריה של חיפה
באמצע המאה ב-18 החליט השליט המקומי בצפון ארץ-ישראל, ד'אהר אל-עומר, להעביר את מיקומה של חיפה לאזור כיכר פריז של ימינו, ואותה "חיפה החדשה" מהווה את גרעין העיר של ימינו. העיר זכתה לפיתוח משמעותי במאה ה-19 עם ירידת חשיבותה של עכו וקביעתה של חיפה כמרכז התיישבות של קבוצות נוצריות שונות (הכרמליתים והטמפלרים) ומרכז לקשרים עם מדינות אירופה. היישוב היהודי החל לצמוח בסוף התקופה ונוסד בית הספר הריאלי והקמת הטכניון החלה. העות'מאנים הפכו את חיפה לתחנת הקצה של שלוחת רכבת העמק של מסילת הברזל החיג'אזית ב-1905.
דאהר אל-עומר היה מייסדה של חיפה המודרנית. הקים בחיפה את הנמל העיקרי שלו, וביצר את העיר כמוצב הגנה קדמי של עכו. בשנת 1761 הורה עומר להרוס את נמל חיפה שהיה בחוף בת גלים של ימינו ולהקים נמל חדש דרומית-מזרחית למיקומו הקודם, באזור כיכר פריז של ימינו, על מנת להגן על הנמל. יחד עם הריסת הנמל הרס אל-עומר את השכונה שהייתה ליד הנמל, ובנה עיר חדשה במתחם שבו שוכנת היום קריית הממשלה.
סביב העיר בנה עומר חומה ובה שני שערים: שער עכו בצידה המזרחי, הפונה אל הדרך המובילה לעכו, ושער יפו בצידה המערבי, הפונה אל הדרך המובילה ליפו. עומר בנה באזור הדר (במקום בו נמצא היום גן הזיכרון) מצודה וקרא לה "בורג' א-סלאם" (מצודת השלום), סלל אליה דרך מהעיר, שנקראה במשך שנים "דרך הבורג'" עד ששונה שמה ל"מעלה השחרור". בסמוך לנמל בנה עומר מצודה נוספת שכללה את בית המכס ובית הסראייה (בית הממשל), שבו נגבו מכסי הסחורות ומסי הגולגולת מעולי הרגל שעלו אל העיר (עולי רגל נוצרים בדרכם למנזר סטלה מאריס הכרמליתי, ועולי רגל יהודיים בדרכם אל מערת אליהו).
שתי המצודות שנבנו סימלו את העיר, ולמרות שנהרסו בתקופה מאוחרת יותר, הן מונצחות בסמל העיר חיפה.
בשנת 1799 כבש נפוליאון את חיפה בדרכו לכבוש את עכו. תושבי העיר החליטו שלא להתגונן מפני צבאו של נפוליאון ופתחו בפניו את שערי העיר וכלכלו את צבאו. המנזר הכרמליתי שבסטלה מאריס נתפס על ידי נפוליאון והפך לבית חולים עבור חייליו. חלק מהחיילים שנפטרו נקברו בפתח המנזר.
חיפה בתקופה העות'מאנית עברה שינויים רבים במהלך ארבע מאות שנות התקופה העות'מאנית (1516-1918). במאתיים וחמישים השנים הראשונות של התקופה הייתה חיפה עיירת נמל קטנה ששכנה מימי קדם מהאזור שמדרום למקום בו ניצב כיום בית החולים רמב"ם (בליטת ראס אל-כרום), החוף השקט וחלק משכונת בת גלים ("חיפה אל עתיקה") ועד שכונת תחנת הכרמל. היא ידעה עליות ומורדות, אך נותרה קטנה בהיקפה.
לא ניתן להגיב