"כשאדם מתעלה, מתעלה העולם יחד איתו" (אלברט אינשטיין)
"לארגון "בני-ברית" שהוקם ב-1843 בארה"ב, – יש פן התנדבותי וחברתי" – מסבירה נעמי שחר – רכזת בנות בישראל וגם המארגנת של הערב הנפלא. – "התנדבות בא לידי ביטוי ביום-יום כשהבנות הולכות להביא את עזרתן במקומות לנזקקים, באם זה חולי סרטן או משפחות עם בסיס כלכלי נמוך. ופן חברתי כמו עכשיו כשכולנו מתווספות פה, מתחברות יחד, חולקות חוויות, מדברות, נהנות, נחות".
פתיחת הדלתות נקבעה לשעה 19:30, אבל הכול היה מוכן כבר לפניכן. נעמי שחר וגינה קליין – שתי מתנדבות גדולות, חברות טובות וסתם נשים מדהימות הכינו את השולחן עם המיטב המאפים של קונדיטוריית "שמו", פירות, קפה ושתייה קלה. הכיסאות מוכנים בשורות על ידי צוות נאמן של הסתדרות המורים, הבמה מחכה לקבל את שחקניה.
בהקראת המכתב של נשיא "בני-ברית" ישראל, אדון מיכה נתן פתחה גב' שחר את הערב. אדון נתן הודה לכולם לתרומתם העצומה ואיחל ערב מהנה לכולנו: "אנו גאים לפעול בהתנדבות בתחומים רבים למען הקהילה וכל מי שירצה להצטרף אלינו למשימה הגדולה, נקבל אותו בזרועות הפתוחות". כתב אח מיכה נתן. אכן, נושא של התנדבות למען האנשים במצוקה הוא מאוד חשוב לארגון. בימים אלו יוצאים חברים של "בני-בית" למבצע של גיוס דור צעיר שימשיך בכבוד את דרכן הנאמנה. "גיל הממוצע כרגע הוא 60-65 ואנחנו צריכים כוחות חדשים, אנשים צעירים, בגילאי 40-50 שיבואו אחרינו וימשיכו לפעול למען הקהילה". – מספרת גב' שחר.
אחרי המכתב הרכב מוזיקלי של מלכה פרלשטיין ורותי יעלי – גם כן שתי מתנדבות של הארגון. חליל וגיטרה, שירים לפני הקמת מדינת ישראל שמערערות בו-זמנית עצב, שייכות ואהבה. קול עמוק של מלכה פרלשטיין וצלילים עדינים של חליל על ידי רותי יעלי משתלבות בצורה מושלמת. גב' פרלשטיין היא מתנדבת באגודה למען העיוור והיא גם מטפלת מוסמכת ברפלקסולוגיה ובמגוון טכניקות נוספות. יחד עם זה, למלכה יש קושי בראייה אבל היא מתמודדת עם זה בצורה הכי יפה שאפשר ומביאה הישגים ואושר לחייה יום-יום בצורה מדהימה.
– מאיפה משיגים את הכסף?
-אנחנו ארגון ללא מטרות הרווח, כולנו פה בהתנדבות מוחלטת. כול הכספים מגיעים אלינו דרך התרומות. חלק מהחברים שלנו גם עושים תרומות, לפעמים לזכר של קרובי משפחה. וישנם אנשים מחוץ לארגון שמעוניינים לתרום לקהילה.
"עוד, – ממשיכה גב' מנדלמן, – אנחנו אחראים על המועדניות וגנים בשכונות סוציו-אקונומיות נמוכות, נותנים מימון לגג לחייל משוחרר, בכלל עוזרים לחיילים בודדים". – זהו חלק קטן מפעילות הענקית של נשים "בני ברית". הן מתנדבות גם בבתי-חולים, במוסדות לאנשים עם צרכים מיוחדים, דואגות להביא תמיכה כספית כדי לספק ציוד למקומות, חבילות אוכל לנזקקים. דרך אגב, אני אומרת "הן" כי עדיין הרוב המכריע בארגון הוא כוח של האשה, אבל יש גם גברים. ישנן לשכות מעורבות בחיפה וישנן גם אחת שהיא מאחדת גברים בלבד.
-מה גרם לך להיות כאן?
-זה קודם כל סיפוק גדול כשאת תומכת באנשים במצוקה, עוזרת לילדים,
נותנת מעצמך, זהו תהליך הנתינה. אם אני יכולה להרשות את זה לעצמי – אז למה לא?
ובאמת, למה לא לתת? למה לא לחלוק עם אחרים את הטוב שיש לך? התנדבות ללא תמורה נותנת בחזרה המון כוח נפשי – זא מה שראיתי על הפנים של אנשים הנוכחים בערב ואלו שדיברתי איתם רק העידו על כך. נשים לקראת גיל ה-70 שלהן ואפילו הרבה מאחורי זה, נראות צעירות לגיל שלהן. אין להן זמן להיות שקועות מול הטלוויזיה ולבלוע צלחת נוספת של עוגיות, אין להן גם זמן להיות עצובות ולבכות על חייהן, אלא יש להן זמן להתקדם, לתת, לחלוק, לבנות כל אחת וכולן יחד עולם טוב יותר, שמשגשגים בו ערכים קצת אחרים. עולם של חסד, חמלה, אושר, אהבה כלפי הזולת, ענווה, נתינה בכמויות לא מוגבלות, אומץ, אחריאות, איזון, הגינות, הבנה, טוהר ועוד מלא דברים טובים. אנשים של "בני ברים" פועלים למען הקהילה ומביאות מלא אנרגיה פוזיטיבית לתוך החיים של שכבות סוציאליות נזקקות וגם לחייהן.
גברת השנייה שדיברתי איתה היא ניצה ניב – יושבת ראש המועצה האזורית. גם היא נמצאת בארגון מעל 20 שנה. את גילה היא ביקשה לא להזכיר, אבל אפשר לטעות בקלות ולתת לה 20 שנה פחות.
-איך הגעת ל"בני ברית"?
-יצאתי לפנסיה מוקדמת מעבודה שלי וחיפשתי להתנדב. 15 שנה הייתי באגודה למען העיוור ותוך כדי לארגון "בני ברית" והתחלתי להתנדב אצלם.
-לדעתך, מה גורם לבן-אדם להתנדב?
-חינוך, אני חושבת, קודם להכול. גדלתי בקיבוץ, אז תמיד הייתי במצב של נתינה. ואחר כך זאת הכרה בצורך. יש אנשים שצריכים, זקוקים לתמיכה".
בין השירים והנאומים, כיבדה את הערב, יושבת ראש של הסתדרות המורים גברת חני לידור. היא הודה לנשים על הפעילות הנאמנה שלהן, על התרומה לקהילה, וציינה שהבית שלה יהיה פתוח תמיד בשבילן. חשוב לי להגיד שהאולם לערב בבית המורה ניתן ללא עלות. ומה שלא פחות חשוב זה נאום של מנחת הערב – נעמי שחר: "כשחיפשתי לנו אולם, פניתי ל-10 מקומות שונים וקיבלתי "לא". עד שלא המליצו לי על בית המורה, ודיברתי עם חני והיא לא שמע עד הסוף אפילו, אמרה לי "כן". לא משנה מה "כן".
לא ניתן להגיב