כמעט 6 שנים מאז צוק איתן. 6 שנים בלי צביקה ובכל שנה אנו פוגשים מאות אנשים שבאים בערב יום הזיכרון לאירוע "שרים, זוכרים וצומחים" לזכרו של צביקה.
אנשים שבאים לזכור, להתייחד ולהתחבר.
וכמו צביקה בחייו, גם אנחנו לא נותנים למכשול או קושי להפריע לנו במילוי המשימה, והמשימה שלנו ביום הזה – היא – לזכור.
ולכן גם השנה נקיים את הטקס – נשדר אותו דרך דף הפייסבוק של העמותה שהקמנו לזכרו "כח צביקה" או דרך ערוץ היוטיוב של העמותה.
מצורף קישור לשתי האופציות. נשמח שתהיו איתנו. שני 27/04/20 בשעה 21:00
לצפייה ישירה בדף הפייסבוק של כח צביקה
לצפייה ישירה בערוץ היוטיוב של כח צביקה
צביקה נולד בחיפה ב – 6/5/1986 בן לצילה ויהודה קפלן, אח תאום לציפי ואח גדול לאלישבע.
כנער מתבגר הקדיש זמן רב לפעילות בתנועת נוער ולימים הפך למדריך בסניף נווה שאנן, כבר בגיל 16 התמנה להיות יושב ראש תנועות הנוער בעיר חיפה.
בתיכון החל צביקה להתנדב בארגון "קו לחיים", ארגון שמטרתו לסייע לילדים בעלי נכויות, התנדבות אותה המשיך עד לגיוסו.
במסגרת פעילויות הארגון פגש צביקה את עדי, אותה נשא לאשה ויחד הביאו שני בנים – אלקנה ונדב. צביקה ועדי קבעו את ביתם בקיבוץ מירב אשר שוכן על הר הגלבוע.
לפני הצבא ראה צביקה חשיבות בהכרת הארץ, ובחר ללכת את שביל ישראל. את צביקה אפיינו תכונות של ענווה, יושר טוטאלי, שאיפה בלתי מתפשרת למצוינות, מתן דוגמא אישית, אכפתיות ודאגה אמיתית לחניכים וחיילים.
צביקה התגייס לצה"ל ביולי 2006 ,באמצע מלחמת לבנון השנייה. את מסלול שירותו החל ביחידת סיירת גולני. משהוכשר להיות לוחם ביחידה החל במסלול ההכשרה לפיקוד שכלל קורס מ"כים וקורס קצינים אותו סיים כמצטיין גדודי. לאחר מכן חזר ליחידה ושימש כמפקד צוות במסלול ההכשרה, מפקד צוות לוחמים ומונה לתפקיד סגן מפקד הפלוגה. בהמשך יצא ללימודים אקדמיים ששילבו קורס מ"פים. את הלימודים סיים כמצטיין הקורס.
ב 20 יולי 2014 יצא צה"ל למבצע צוק איתן. ובמסגרת המבצע הקרקעי נהרג צביקה קפלן במהלך הקרבות בהיותו קצין אג"ם של הסיירת.
הובלתי כשלש שנים מסע ג'יפים בהתנדבות, למען ילדים עם מוגבלויות קשות תחת דגל ההנצחה של *צביקה קפלן ז"ל הי"ד* , המסע שהכיל 58 גיפאים מתנדבים מכל הארץ ויצא מנופי-פרת וכפר אדומים.. היה תחת עמותת "אחים" גייסה אותי להוביל את מסע ההנצחה ולספר את סיפורו. יהי זיכרו ברוך. לאור נבו. מדריך ג'יפים מחיפה והצפון. מקווה שתצליחו לשפץ את המצפור בכרמל שהפרגולה היפה שהוקמה בו… נהרסה כליל.
כאב לב.גיבור ישראל.לא נשכח
מסביב לוחשת אש
והאימה שולחת יד…
משחית, לו נפש מבקש
לוקח עוד חבר ליד…
פיצוץ אוזניים מחריש
והכאב את הגוף קורע…
רק מות, שנשאר אדיש,
בין הגביות שסועות פוסע.
שדה אשר נזרע בדם,
יצמיח שלל כלניות…
חיים זה לא דבר מושלם,
אך כמה טוב אותם לחיות.
את כל שברי הזיכרונות
בין אור לבן על אלונקה…
כסרט הערוך תמונות
מריץ הראש בתוך דקה.
… ואז פתאום מופה נגמר,
עם הענן מול העיניים…
גן עדן יחכה מחר,
אך איך שורדים יום זה בינתיים?
כל יום רודף אותו סיוט,
למה השאיר אותי לחיות…
כי זה, אשר נפל למות,
יכול היה חיים לבנות…
שדה אשר נזרע בדם,
יצמיח שלל כלניות…
חיים זה לא דבר מושלם,
אך כמה טוב אותם לחיות.
מריאן קפלון – אמן חריזה
כואב. כואב. כואב. כואב ..ולא נגמר אף פעם.
שמור מלמעלה צביקה, על כל הילדים
שהלכו וילכו בעקבותיך. יהי זכרך ברוך?