"שובי שובי ספינתי" • נפתלי בלבן-אוברהנד

 קוראי חי פה יקרים, סיפור זה נכתב ב – 06/02/2020,
בטיסת Easy-Jet מברלין לתל-אביב כאשר המטוס היה מעל קפריסין.
ומובא אליכם שובי שובי ספינתי.

חיפה שלנו מצטיינת בכמה דברים שכמעט ואינם קיימים בשום עיר אחרת. הראשון בהם הוא יופייה, הנובע מחופים יפים ונעימים, הרים, חורשות נהדרות בהן עצים נותני צל, נמל חשוב ושדה תעופה חשוב פחות.. נמצאים בה גם מפעלי תעשייה והייטק. על אף הטופוגרפיה הקשה של העיר, הרי במהלך השנים השכילו פרנסיה לבנות מוקדי תחבורה טובים ויעילים כגון: תחנות אוטובוס המשולבות ברכבת, רכבת תחתית, מטרונית המשייטת בין חיפה והקריות המרוחקות שלה, מנהרת הכרמל ולאחרונה – העולה החדשה בעירנו היא הרכבלית.

אם כל כך טוב, אז מדוע כל כך רע?

אני מתכוון לכך שכל צעיר ובר דעת בורח לתל אביב, מתגורר בדירת 3 חדרים שחולקה ל-5 כוכי שינה צפופים תמורת שכר דירה אסטרונומי. לשם מה? כדי לשבת בבתי קפה הנמצאים ברחוב, להביט בעוברים ושבים ולבהות בהם כאילו אוטוטו תופיע הזדמנות חייהם וימציאו איזו אפליקציה, אותה ענק מחשבים אמריקני יקנה מהם וישלם תמורתה מיליארד דולרים? לא, חברים, זו אינה הדרך, הדרך היא עבודה רבה, כישרון והתמדה.

מרבית האנשים שואפים לבצע מעשה של "אני ואפסי עוד". כלומר – איני עושה דבר, אך אזכה בעושר-אושר רב. מדוע? כי אני הוא אני, והאגו שלי גדול יותר מהמקצוע שלי. אך לא כך היה בעבר. תל-אביב, העיר העברית הראשונה, הייתה יקירת התושבים ומבוססת על אמנים, בעלי מלאכה וסוחרים. כך לא בונים חומה! 

"באת ממרחקים, מחיפה?"

חיפה קמה והייתה עיר למופת, אך היו לה כמה חסרונות: מלכתחילה מפאת הטופוגרפיה הקשה שצוינה לעיל, המעבר משכונה אחת למשניה היה פרויקט מסובך. בנוסף הייתה זו עיר חילונית, נוכרית למחצה – היהודים שיתפו פעולה עם הערבים, הבריטים ועם ההסתדרות… לפחות שניים מבין ארבעה הפרמטרים שהוזכרו, לא נשאו חן בעיני תושבי תל-אביב וחלק מהם החלו להסתייג מחיפה. כינו אותה בשם "חיפה האדומה" (עיר הפועלים), עיר שאין בה חיי לילה וכהנה וכהנה כינויים דומים. התל אביבים תמיד שואלו אותי: "באת ממרחקים, מחיפה?" "כן, בנסיעה בת 50 דקות ברכבת", עניתי ומיד שאלתי: "וכמה זמן לוקח לכם להגיע מרמת-גן או פתח-תקווה?"

כוחה העצום של חיפה

בחיפה קמו מפעלים שבלעדיהם מדינה אינה יכולה להתקיים כגון: נמל גדול ומפותח, תעשייה כבדה, בתי יציקה לברזל, בתי הזיקוק ותעשיית דלקים ומוצריהם (שמנים ופלסטיק), צינור הנפט I.P.C, תעשיות מזון, חשמל, מלט, בתי חולים, ומזה עשרות בשנים תעשייה הביטחונית ומרכז הייטק. חיפה יכלה להתקיים היטב בלי המדינה, אך המדינה לא יכלה להתקיים בלי חיפה. לכן פרנסי המדינה בשנות ה-50, עוד בזמנו של ראש העיר האגדי אבא חושי, נבהלו מכוחה העצום של חיפה, כך שהזדרזו להקים את נמל אשדוד ותעשיות חלופיות במרכז ודרום הארץ. 

תעשיית רכב מוצלחת בחיפה

ברצוני להזכיר גם את חלוצי תעשיית הרכב כמו אפרים אילין ז"ל שהקים כאן בחיפה תעשיית רכב מוצלחת ויפה בשנות ה-60  בשם: Kaiser Frazer of Israel, Haifa. בתחילה הרכיב מכוניות אמריקניות כמו הנרי ג'יי ולארק. לאחר מכן עבר להרכבת מכוניות צרפתיות כמו דופין והמכונית המפוארת ביותר הייתה Studebaker Lark, שהייתה יפה ומוצלחת, אלא לא אמינה, עד כי באמריקה מולדתה קיבלה את שם ה"חיבה" Steady Breaker.

לא ידענו אז, בשנות החמישים, שאפרים אילין רכש סטוקים של חלקי מכוניות שיצאו מהשימוש ומהאופנה, הביא קיטים והרכיב אותם בארץ. לרכבים האלה הייתה בארץ הצלחה רבה, אולם בשנים ההן חיו בארץ רק כשני מיליון תושבים, רק לחלק קטן מהם היה רכב ורבים הסתפקו בתוצרת אילין שבחיפה. זכור לי שלט גדול שהוצב באזור הצ'ק פוסט ובו היה כתוב: "הצלחנו לייצר 33,000 מכוניות – מפעלי רכב אילין חיפה". הייתה זו שמחה גדולה, נחשוב על-כך שכיום כמות כזאת מיובאת לארץ מדי שנה. 

על יצחק שובינסקי ז"ל

במשך הזמן נסגרו המפעלים של אילין והופיע כוכב חדש, הלא הוא יצחק שובינסקי, יליד פולין (1914), רואה חשבון ואיש עסקים מבריק שעסק בכל מה שניתן להפכו לכסף – מזון, מסחר ועוד. בביקור בתערוכה הבחין ברכב תלת-גלגלי קטן וזול, המתאים להובלת חלב על-ידי חלבנים העוברים מבית לבית. (זה היה המצב בארץ באותה תקופה). שובינסקי התלהב מאוד מהרכב הפשוט שראה והחליט לייצרו בארץ. זה היה רכב העשוי מפלסטיק, סיבים של פיברגלאס, מסה פלסטית פולימרית המכילה בתוכה סיבי זכוכית לחיזוק.

הרעיון קסם לו, כי למכונית העשויה מפיברגלאס לא הייתה דרושה תעשייה כבדה כמו לתעשיית מתכת באמצעות מכונות אימתניות, והעבודה נעשתה לרוב על-ידי פועלים לא מקצועיים. שובינסקי החליט לעבור מתל-אביב לחיפה ולהקים מפעל לתעשיית רכב בשם "אוטוקארס". כך הופיעה הסוסיתא. מכונית זו הייתה כביכול רכב העתיד של ישראל, שלא היה לו עתיד גדול. וזאת על שום מה? כי העולם לא היה מוכן לשינויים גדולים, וכולם רצו את הרכב העשוי ממתכת. הסוסיתות גדשו את הארץ באלפי יחידות. הן היו זולות, די אמינות והורכבו בהן מנועים מתוצרת אנגליה שנחשבו טובים ואמינים.

עסקי התיירות

כיום ידוע לנו שהרכבים מתוצרת אנגליה היו נפלים, ועובדה שאין כיום כמעט אף יצרן רכב באנגליה. המותגים שלהם נמכרו לארצות אחרות כגון גרמניה, הודו והשד יודע לאן עוד… שובינסקי הזמין את עיצוב הרכבים שלו בחברה בשם Reliant, מין מפעל חסר חשיבות שעיצב מכוניות שלא היה להם ביקוש, אך לנו, הישראלים, זה התאים בשנות הששים והשבעים. ב-1980 נגמרה החגיגה. הפסיקו לייצר סוסיתות בשלל המודלים שלהן בישראל, והופיעה מלכת הכביש החדשה – הסובארו… 

שובינסקי לא נח על זרי הדפנה, ובשנות ה-70 פנה גם לעסקי התיירות. הוא הביא לארץ ספינה מסוג "סנפירית". מדובר על ספינה בעלת סנפירים, מהירה מאוד, מסוגלת להגיע למהירויות מעל 100 קמ"ש. הרעיון הטמון בה הוא שבמהירות גבוהה הספינה מקבלת כוח עילוי, מתרוממת מעל המים וגולשת על סנפירים בדומה לסקי מים.

לא שתו אורנג'דה

מכיוון שקפריסין באותם ימים הייתה משולה ל"חוץ לארץ" לעניים ושטו אניות רבות בקו בין חיפה ללימסול ולרנקה. ההפלגה באניית מעבורת רגילה נמשכה לילה שלם, או כמעט יום שלם. לעומת זאת משך הנסיעה בסנפירית היה 3 שעות בלבד. אמנם השיט בסנפירית היה יקר יותר, אך מהיר הרבה יותר, ותיירים רבים שמחו להגיע לאי השכן בו היו "מציאות" רבות כמו מוצרי חשמל שונים, ביניהם טלוויזיות, והכול במחירים נמוכים יותר בהשוואה לארץ.

דבר אחד לא היה נהיר כנראה למפעילי הקו בין חיפה לקפריסין והוא שהסנפירית המצוינת הינה כלי שייט המתאים במיוחד לאגמים ונהרות בהם אין גלים רבים, לעומת זאת אצלנו בים התיכון אבי געזונד ישנם גלים גבוהים למדי. מסיבה זו היו ימים בהם הסנפירית הייתה מושבתת.

לאחר מספר נסיעות מוצלחות התרחשה תאונה. סנפירית מלאה בתיירים נלהבים ועליזים עשתה את דרכה בין קפריסין לחיפה, ולפתע שוד ושבר – המנוע של הסנפירית שבק, והסנפירית החלה להיסחף לכיוון לבנון. "מה עושים?" זעקו התיירים הישראלים. כולם היו עייפים, מורעבים ובעיקר צמאים, אך בסנפירית לא היו מים. ועל כך הסבר קצר: עד שנות השמונים עדיין לא שווקו בקבוקי מים מינרליים. הכול היה מבוסס על שתייה קלה, מתוקה ומוגזת. אמנם היו בספינה משקאות רבים, אך הם היו מתוקים ומוגזים, מעין אורנג'דה כגון תסס. מאחר והמקררים בספינה לא פעלו, הנוסעים לא יכלו להכניס את המשקה החם והנורא הזה לפיהם והעדיפו להישאר צמאים ושלא לשתות אותו. 

בהיסטוריה של התעשיות בישראל

צוות הספינה, אשר חשש פן יבלו את הלילה במרתפי החקירות של משטרת ביירות, החל בקריאת  SOS", SOS". למרבה המזל השידור נקלט על-ידי חיפה רדיו – תחנת החוף של נמל חיפה. ספינות חיל הים יצאו לעזור לסנפירית האומללה… הספינות שלנו הגיעו, קשרו אליהן את הסנפירית וגררו אותה לנמל חיפה. בכך תמו ההפלגות בסנפירית בארץ. בערך באותה תקופה גם מפעל המכוניות חדל לפעול… יצחק שובינסקי, חלוץ התעשייה, הלך לעולמו בגיל 63. מקומו שמור בהיסטוריה של התעשיות בישראל. יהי זכרו ברוך.