פיתוח שכונות במערב חיפה יביא לעליית הזנחה ופשיעה במזרח חיפה

טור דעה:

עיריית חיפה מתפארת ומתהדרת בפיתוח שכונות במערב העיר. שוב פעם לוקחים גבעות ירוקות בכרמל, משטיחים אותן ומוכרים לציבור את השכונה החדשה כ"תנופת פיתוח". כך קורה עם שכונת האצטדיון ממערב לכביש פרויד, וכך עם "הבשורה" להוציא לבנייה את שכונת גבעת העיזים, שכונת מורדות הרופא וגבעת זמר. בכולן מדובר על אותו פטנט הרסני: הזנחת שכונות ותיקות הלאה והקצאת משאבים לפיתוח בעוד פרבר חדש.

מהלך זה משקף את מרבית מדיניות הפיתוח של העיר מאז שנות ה-80. גבעה אחר גבעה הפכו לשכונות מדורגים חדשות, יוקרתיות ולצידן קניונים אטומים. כולן מסתמכות על הרכב הפרטי ולכן מכולן בכל בוקר טורי מכוניות משתרכים כדי לצאת משכונת-המלונה למקומות העבודה ובערב הפוך. לכן אין להתפלא שהציר העורקי שמנקז את שכונות-המלונה הוא היחיד שמראה סימני חיים, בעוד שמתחמים במזרח העיר ננטשים עם רדת החשכה ואף מפחיד להסתובב בהם, מלאים בניינים מפויחים ואוכלוסיות שבהינתן להן בחירה היו בוחרות לעזוב לכרמל.

התשובה של עיריית חיפה, בשנים האחרונות, הייתה הרבה מאד קוסמטיקה – שליוותה את הקמת המטרונית, אותו כלי תחבורה שנאמר לנו שהפעלתו תחזיר חיים ושגשוג כלכלי לרחובות המסחריים ולשכונות המגורים במזרח העיר. הוא שיקפיץ את ערכן, יהפוך אותן למבוקשות וסביבו יתחילו מיזמי התחדשות.

אך אוטובוסים כבר פועלים באותם נתיבי תחבורה ציבורית מזה שנתיים. ולכן אפשר לומר שאלו היו הבטחות שווא, מקסמים שלא קרו. ליזמים לא התחשק לשקם בואדי סאליב לאור קוי אוטובוס המטרונית שעוצרים למרגלותיו. ליזמים גם לא קרץ להרים פרויקט שיפוץ בניינים ריקים ברחוב יפו לדירות יוקרה, עם היוודע להם בשורת המטרונית.
בעיני היזמים עדיין ישנן שתי אופציות בלבד: פרויקט קטן ברכס הכרמל (למשל בתמא 38) או המתנה לפרויקט בשכונות החדשות, או אפילו בשכונת גלי כרמל או בקרית אתא. וכך בלית ברירה, החברה הכלכלית (כלומר עיריית חיפה) לבדה נכנסת להקים שני מבנים ב"קרית האומנים התוססת" שהבטיחו בואדי סאליב ומעולם לא קמה. הבטחות שניתנו על ידי מצנע כבר לפני 12 שנה ומאז ממוחזרות שוב ושוב ורק ההדמיות מתחלפות.

הבטחות כאלו יש בשפע. נהדר בהדר, זועקים השלטים. כפר סטודנטים, שהתפרק לאור תחבורה ציבורית לקויה ואיטית לקמפוסים.
לא בכירי העירייה ולא עובדי העירייה מסתובבים בהדר בלילות בין בתי הקפה הלא קיימים ומזמינים אורחים לסייר במדרחוב נורדאו, מכיוון שלא נהדר לא ברחוב נורדאו, גם לא ברחוב החלוץ ולא בסירקין. לא נהדר בהדר עליון. לא נהדר בעיר התחתית ולא נהדר בצ'ק פוסט. מנוכר כן, נהדר לא. ולא נהדר בקרית אליעזר או נוה יוסף או נוה פז. בחלק גדול מהן חוגגת הזנחה שיטתית, בחלקן נסגרו בתי ספר שהכחידו אתר רצון המשפחות הצעירות לעבור או להשאר בשכונה (למשל בתי ספר בסמ"ת, מעלה הכרמל והקישון).

ההזנחה, עזיבת צעירים והעלייה בפשיעה ילכו ויחריפו עם מיקוד תשומת הלב העירוניתבעשור הקרוב שוב בשכונות חדשות במערב העיר במורדות רכס הכרמל.
חלק מהשכונות במזרח העיר כבר מראות את הסימנים הברורים של מדיניות ההזנחה משנות ה-80, זו שלא ידעה להמריץ בהן תהליכי התחדשות עירונית, זו שסגרה בהן בתי ספר במקום להגדיל את התקציבים שלהם, שכבר כיום סובלות מונדליזם פשיעה וכניסה של אוכלוסיה עבריינית המשתלטת על דירות זולות ומציקה לתושבים הקיימים ואלו גם מרחיקים מעליהן יוזמות התחדשות במכוון.

אין פלא שמבין מאות השיכונים הישנים בקרית אליעזר, בקרית אליהו, בקרית חיים, בחליסה, בנוה יוסף, בהדר – לא קמה ולו תוכנית פינוי בינוי אחת והעירייה אף לא מתמרצת שיפוץ בניינים, תוכניות תמ"א בהם וזכויות בנייה מוגדלות שיקרצו ליזמים גדולים. לא, את היזמים הגדולים מפתים בשכונה חדשה "מהניילונים" שאליהו שוב זולגים משאבי העיר: כל שכונה חדשה צריכה ביוב, תאורה, כבישים, גינון, תקציבי פיתוח שזולגים משיקום והתחדשות בשכונה אחרת שזקוקה לכך.

תושבי שכונות החוף במערב חיפה, אך הן זוכות ל"כתף קרה" מכוונת מהעירייה מזה עשור, התעוררו בבחירות האחרונות אך אולי התעוררו מאוחר מדי. תושבי שכונות מזרח העיר לעומת זאת פועלים תחת מפלגות מגזריות, חלקם אפילו מעוניינים לשמור על מצב "מדכא יוזמות" כדי להשתלט על שכונות מסויימות בזול. עבור התושבים הותיקים שלהן, העלייה במחירי הדיור בארץ, יצרה תחושה מדומה כאילו השכונה "משתדרגת". כמובן שהמחירים בהן עלו אך שמרו על פער של שליש או רבע ואפילו עד כדי חמישית ממחיר נכס זהה בשכונות הרכס.

הפערים הללו בין חלקים באותה עיר מבשרים מצב של "שתי ערים", מצב שיוביל להעמקת הפשיעה ברכס הכרמל שכן אין ואקום עירוני – בעיר מקטבת, העוני לא ישדוד חנויות המתקשות לשרוד במרכז מאירהוף, אלא יעלה לשדוד חנויות תכשיטים בציר מוריה. זהו הלקח שראש העיר הנוכחי מסרב להפנים, ואולי הפנים אותו רק עבור שכונתו דניה דרך הצבת מחסומים ומצלמות בשכונה. האם זה הכיוון המסתמן? הקמת ביצורים בפתחי שכונות המלונה ואולי עמדות פטרול בכניסות לציר מוריה עם לחצני מצוקה לכל קשיש שהולך לכספומט? האם באמת אנו רוצים להגיע לעיר כזו? ואולי כבר הגענו אליה ולא הפנמנו את עומק הבעיה?

עירייה שתשקיע מאות מליוני שקלים בפיתוח שכונות נוספות תוך הזנחה שיטתית הלאה של מצב הבניינים, בתי הספר, מוסדות התרבות (או העדרם) ומצב הרווחה, הכלכלה, המסחר והמחסור בשכונות הותיקות תייצר פגיעה דווקא באיכות החיים של דרי מלונות הרכס: אצלם הארנונה תעלה (לממן עוד שוטרים, תעמולת עירייה נגדית, ותקצוב 'התערבות חרום' כמו ניידות שיטור ושיקום – בהידרדר מצב הרווחה בכל שאר העיר). לקיטוב יהיו השלכות על הבטחון האישי לא רק במרכז מאירהוף, אלא גם במרכז הכרמל ובמרכז חורב ובמרכז זיו.
כמעט כל מיזם גדול בשכונות החוף הותיקות תקוע, חלקם במכוון. כך למשל הנסיון לא להקצות קרקע באצטדיון קרית אליעזר להתניע פינוי בינוי. הבטחות יש בשפע, אך התושבים יראו כיצד תקציבים ילכו לחפירת כבישים בצלע ההר עבור הקבלנים במקום שיקום בית ספר ישן ובניית מתנ"ס בשכונה ותיקה. כיום אין שקיפות בתקציבי הפיתוח. יש שלטים שמצפצפים על התושבים מלמעלה ומבשרים להם על עבודות ביוב ומדרכות. אין בכך די. ביוב ומדרכות לא מספיקים לשקם שכונות במצב ההזנחה השיטתית לאורך עשרות שנים. אך העירייה ברוב המקרים לא תעשה יותר מביוב ומדרכות, מדיניות כזו תביא לפשיעה ופערים שיגלשו למאבק אלים.