שלגיה ושבעת התלמידים: מה אומרת עלינו החיפאים הדרת התלמידים הדרוזים ממערכת החינוך בחיפה? • פרשנות • ד"ר יריב שגיא

בשבוע שעבר הודיעה עיריית חיפה על ההחלטה להפסיק את לימודיהם של תלמידים המתגוררים בישובים מחוץ לחיפה, בבתי הספר בעיר. ביניהם גם ילדים המתגוררים בדליית אל כרמל ועוספייה. העירייה הסבירה את ההחלטה בצורך לתת מתן עדיפות לילדים שהם תושבי העיר חיפה.

"לא רצוי מסיבה טכנית"

מה יותר גרוע? להיות פליט בארץ זרה ולהתחבא מרשויות החוק לבל תגורש? או להיות אזרח של מדינת ישראל ושיתייחסו אליך כאל פליט בארץ זרה? רובנו לא מכירים את התחושות המתלוות לדילמות הללו. אבל שבעה תלמידים דרוזים הלומדים במערכת החינוך החיפאית מכירים את חלקן היטב. בגלל זה הם יוכלו לספר ממקור ראשון כיצד זה מרגיש כאשר ביום בהיר אחד מתייגים אותך כ"לא רצוי מסיבה טכנית". התיוג הרדוד הזה מקומם עוד יותר כיוון שהוא צמח מתוך מערכת המחנכת לערכים שונים לחלוטין. דרך אגב, על המערכת הזו חתומים כל תושבי חיפה. וכעת, במקום להיות חתומים על מערכת הדוגלת בערכים כמו הכלה, סובלנות ורב-תרבותיות הפכנו, אנחנו החיפאים, לבעליה של מערכת המקדמת בדלנות, התנתקות והסתגרות. כיוון שכך, הרי שהדבר המטריד יותר בכל הסיפור הזה הוא השקט החיפאי שבא אחרי ההחלטה הזאת. שקט המרמז  על כך שכולנו בלענו את התפוח המורעל הזה בהסכמה ובתאבון גדול. וכעת חיפה, כמו שלגיה, תשקע עוד יותר בתרדמת הנוראית שלה.

ראי ראי שעל הקיר…

לא קשה לדמיין שבלשכת ראש העיר תלוי ראי קסמים גדול. ראי המכיר לדעתי רק שאלה אחת: "מי הכי צודקת בעיר?". האמת היא, שזה לא משנה אם ראש העיר צודקת או לא. הרי בפוליטיקה כולם צודקים. מה שמשנה יותר הוא שהחלטת הגירוש של ראש העיר פגעה בתלמידים אבל גם בתדמית של חיפה ושל החיפאים. הסיבה לכך היא שגם אם נשכנע את עצמנו שהפתרון הזה כשר ומוצדק טכנית, הרי שהוא בפירוש אינו יכול להיות מוצדק מכל בחינה אחרת. חיתוך הרצף החינוכי-חברתי של התלמידים הללו הוא פתרון רע. זהו פתרון המטיל את האשמה לקריסת מערכת החינוך בחיפה על התלמידים המשתייכים לקבוצה המוחלשת ביותר במערכת. בהקשר זה לא מיותר לציין שכל זה קורה בתקופה בה אותה עירייה כן מפגינה יצירתיות מסוימת בפתרון בעיית הצפיפות בכיתות הלימוד במגזר החרדי. הפתרון שמצאה ראש העיר עבור המגזר הזה, המיוצג היטב בקואליציה שלה, הוא הכנסת תלמידות חרדיות ללמוד במרכז הקהילתי "בית צ'רנה" בקריית חיים. המרכז הקהילתי הזה אינו ערוך לפעילות כזו, אבל עובדה שעם קצת רצון וקצת יכולת…

מה יקרה כשיגמרו כל השעירים לעזאזל?

ראש העיר תציג בקרוב מיפוי העוסק במצב התשתיות של מערכת החינוך בחיפה. מתי יהפכו המיפויים לתכניות עבודה? לא ברור. מה שכן ברור הוא זהותו של הגורם בו תוטח האשמה בגין המצב העגום של התשתיות הללו. אני בטוח שבמקרה הזה לא יספיק ללכת רק ראש עיר אחד לאחור. ראש העיר תאלץ ככל הנראה להאשים גם את ראש העיר שלפניו וגם את זה שלפניו על מנת להמחיש את גודל הצרה. אבל מעבר למשחקי האשמה, חשוב לזכור שככלות הכל חיפה היא עיר גדולה ומרובת משאבים. חיפה מתפרסת על 64 קילומטרים רבועים, כוללת מאות מבנים ומתחמים ציבוריים וכמעט שלוש מאות אלף תושבים. רק הגיוני לנחש שבעיר כזו ניתן למצוא ולאכלס מתחם ריק אשר ישמש להרגעת העומס בכיתות. אולי אפילו משהו כמו המבנה הנטוש של בית הספר בסמ"ת בהדר. לדעתי ניתן בתום תקופה קצרה להפוך את המתחם המתפורר הזה בהדר לבית ספר מחודש, גדול, מרווח, צומח, ייחודי, ניסויי, דו-לשוני, דמוקרטי, מונטסורי ומה לא. ואפילו אם המהלך הזה יעלה כמה וכמה מיליונים זה הרי לגמרי שווה הדחה של שלושה סגני ראש עיר לפחות. או בנימה רצינית יותר, לא ייתכן שבתקציב של 2.1 מיליארד שקל לא ניתן למצוא תקציב לשיפור רווחת תלמידי חיפה. זה הכל עניין של סדרי עדיפויות – וכנראה ששם הבעיה.

המצב עוד עשוי להשתפר. לפחות תאורטית.

כאשר פוגשים ראש עיר, אחד העיסוקים החביבים עלי הוא לאתר את הטיפוס של ראש העיר. באופן כללי מזהים חמישה טיפוסים שונים המסודרים לאורכה של פירמידה. בחלק התחתון של הפירמידה נמצא הטיפוס: "ראש עיר במצב הישרדות". ראש עיר כזה עושה פעולות התורמות באופן ישיר ליכולתו לשמור על יציבות הכיסא שלו לפחות עוד יום אחד. פעולות כאלה כוללות התנהלות של כניעה ללחצים קואליציוניים, כניעה ללחצים אקראיים מקרב תושבים קולניים ומקורבים, עיצוב מתמשך של לשכת ראש העיר לפי מבנה אישיותו, וסגירה ופתיחה של ערוצי תקשורת תוך התמקדות בערוצים התורמים להישרדותו. ההתנהלות של הנהגת העיר חיפה לא פספסה אפילו מאפיין אחד מתוך הרשימה הזו. אבל על אף שהמצב כרגע נראה די בעייתי, הרי שעוד ניתן מבחינה תאורטית להתקדם במעלה פירמידת טיפוסי ראש העיר. ומי הוא הטיפוס הבא בתור? עזבו, כרגע נראה שהוא רחוק מאתנו שנות אור.