המבנים הנטושים כמנוע כלכלי וקהילתי – למה לא גם בחיפה? • דעה • גילה לבני זמיר

מי לא מכיר את בנין החורבה/קרטל שברוב הנמל? בנין החורבה היה משנות ה-70 עד מתישהו לתוך האלף השני, מקום מגניב, מזמין צעירים וצעירות ומלא ברוח ואוירה של עיר מפלט ובילוי מהסוג המחוספס, אחר ורחוק מהבורגנות הרגועה של חיפה הכרמליסטית. היה זה מרכז למסיבות ולארועים היותר-מגניבים בעיר חיפה. הוא היה לוקיישן מרכזי בסרט “כנפיים שבורות”, שבו צולמה חיפה המחוספסת במקומות היותר אופייניים לה ולתוכנו של הסרט. תחת שמו “החורבה” ננטש ונסגר ועמד בשממונו המרופט והמפואר ברחוב הנמל עד שבשנת 2013 שווק לציבור על ידי עירית יהב כמקום חינמי תחת השם “קרטל”, והיה לעוגן מוביל במפעל החייאת העיר התחתית. קירותיו של המבנה צוירו על ידי חבורת ה”ברוקן פינגאז” מספר פעמים ואליו זרם קהל רב ושמח על מרכז ההוויה האלטרנטיבית והסצינה האורבנית המתחדשת בדאון טאון של עירתחתית חיפה.

מהר מאוד  הגיע למקום קהל המשתייך יותר לבורגנות והקונצנזוס שנכבש בקסם של מה שנוסעים לראות בערים מעבר לים ולפתע צמח כאן אצלנו בחיפה. לימים, הבנין נקנה על ידי יזמים וכיום פועלים בקומת הקרקע שלו עסקי בילוי אוכל ועיצוב. לא ברור מה יקרה שם בעתיד אך נותר רק לקוות שחזיתות הבניין המצויירות בגרפיטי משובח, שהן יצירת אמנות בפני עצמה, תישמרנה כחזיתות הבניין שיצמח במקום בתהליך פיתוח העיר התחתית.

בניין החורבה בעיר התחתית ועליו ציורי גרפיטי של קבות "ברוקן פינגז" (צילום: ירון כרמי)
בניין החורבה בעיר התחתית ועליו ציורי גרפיטי של קבוצת “ברוקן פינגז” (צילום: ירון כרמי)
בניין החורבה בעיר התחתית ועליו ציורי גרפיטי של קבות "ברוקן פינגז" (צילום: גילה זמיר)
בניין החורבה בעיר התחתית ועליו ציורי גרפיטי של קבוצת “ברוקן פינגז” 2019 (צילום: גילה זמיר)

מה שקרה ל”קרטל” יכול היה לקרות להרבה מאוד בניינים ברחבי חיפה שיש בה לא מעט מבנים נטושים בסדרי גודל שונים. לפני כשבוע קראתי מאמר אודות בנין הוניגמן בתל אביב, אשר ננטש לאחר פשיטת הרגל של החברה ועומד כעת לפני הריסתו ובניית מגדל במקום. דינו של בנין כזה הוא יצירת תחושת עליבות וקדרות על הסביבה הרחבה שבסמוך לו. החברה שעומדת לבנות את המגדל הציעה לעיריית תל אביב עיסקה בה היא תפטור אותה מתשלומי ארנונה על בנין ריק והחברה תעניק את החללים העצומים והריקים לאמנים, יזמים וכל מי שזקוקים לחלל עבודה ללא תמורה או תשלום סימלי, המקום יפעל עד לרגע הריסתו וכך ימשיך להיות יעיל, פעיל ומרכז יצירה לכל מי שזקוקים למקום, אך ידם אינה משגת.

עיצוב אופיו האורבני של המרחב

התחושה של קהילה יוצרת שהעיר שבה הם גרים, מעניקה להם בחינם או בגרושים, מקום בו הם יכולים לפעול ולפגוש עוד רבים כמוהם, מייצר את הרגש המתאים שמחבר אנשים כאלו למקום בו הם בוחרים לחיות. זהו הכוח היצירתי המגיע מהשטח, מביע אמון בעיר, משפיע על אופייה והופך אותה להזדמנות הגדולה והמקום בו קורים דברים נפלאים. כל זה קורה כבר שנים בערים הגדולות בלב המטרופולינים היותר-מבוקשים ברחבי העולם כמו ניו יורק, ברלין, פריז, לונדון, קופנהגן ועוד. אלו ערים בהן יש ביקוש עצום לנדל”ן והוא יקר בהן כמו תל אביב ואף יותר. המבנים הריקים העומדים במצב של נטושים זמנית ומעכירים את סביבת הפרוייקטים החדשים והנוצצים, הופכים על פי  הכתבה: “לקנבס העירוני שהקהילה המקומית והיצירתית מוזמנת ולעצב מחדש את אופיו האורבני של המרחב”

התופעה הגיעה לתל אביב, לירושלים וגם בחיפה יש ניצנים כשהבולט מהם הוא  מבנה החורבה שהוסב לקרטל והפך בבת אחת ממבנה עזוב, הקיים רק בזכרונה של קהילה מסויימת, למקום אליו מגיעים במיוחד ומהווה מונומנט תיירותי וסמל לזהות של המרחב בו הוא נמצא.

עיר מעניינת

בשוק תלפיות ניתן למצוא את קהילת HQRN של שחר סיון ואמנים המפעילים בר וחללי עבודה לאמנים. “קרן הדרים”, יזמי נדל”ן והתחדשות עירונית בראייה קהילתית , רכשו ושכרו נכסים ברחוב סירקין והעניקו אותם בחינם לקהילת אמנים. במקרה שלהם אפילו ללא קבלת פטור מארנונה. קהילת יזמי הנדל”ן – שאין לחשוד בה באלטרואיזם או חוסר-רצון להרוויח, הבינה את הערך של הענקת המבנים רחבי הידיים, חללים או מרחבי אולמות וגגות, המייצר עבורם פטור מארנונה, מזניק את תשומת הלב למקום, ממצב את חברת הנדל”ן כאנשים טובים התומכים בקהילות של אמנים ויוצרים, הופך את המרחב העירוני למקום הכי שווה ומוקד משיכה לעוד ועוד כוחות כאלו ההופכים את העיר למעניינת, דינמית, תוססת והמקום בו קורים הדברים הכי מגניבים. זהו win win situation  לעיר, לתושביה וליזמים.

דירת רפאים ברחוב אבן גבירול בחיפה 02.02.2018 (צילום - ירון כרמי)
דירת רפאים ברחוב אבן גבירול בחיפה 02.02.2018 (צילום – ירון כרמי)

אז למה זה לא צומח ופורח בחיפה?

כמה כסף יכול היה לעלות קמפיין לטובת דימוי כזה? סכום עצום שלא היה מניב כלום ללא מציאות קיימת. אבל מקמפיין לא בונים הוויה. מדובר במצב בו ההשקעה היא כמעט אפסית והרווח הוא עצום לכולם. ליזמי הנדל”ן, לקהילת האמנים והיוצרים, לעירייה ולעיר כולה!
בחיפה יש לא מעט מבנים כאלו. רבים מהם מצליחים לפטור עצמם מארנונה כמו שרק יזמי נדל”ן מתוחכמים יודעים להתאים עצמם לקריטריונים ההופכים את הנכס למתאים להגדרת  פטור מארנונה. במצב כזה יש הפסד כלכלי עצום לעירייה ולעיר, כלכלית, חזותית ותדמיתית. עיר בה יש ריבוי מבנים נטושים העומדים במצב רע ונטוש, מעניקה תחושת עיר רפאים שאיש אינו חפץ בה והיא הופכת להיות עיר חסרת חיים. לבטח במיקוד על מרחבים שירדו מגדולתם ומצב המבנים הנטושים שבהם הופך להיות אפקט דומינו למצבה המדרדר של העיר.

בית התעשייה ברחוב הרצל

לפני שנים ניטש קרב על ייעודו של בית התעשייה העצום העומד בסוף רחוב הרצל, אשר התרוקן מהעסקים שפעלו בו. על סביבת הבניין הזה אין מה להכביר מילים. במובנים רבים זו החצר האחורית של חיפה וריכוז של עוני, הזנחה ואוכלוסיות קשות יום. היחידים שהרימו את הכפפה וקנו אותו היו חסידות בעלז אשר ביקשו להקים בו ישיבה גדולה ויונה יהב מנע מהם. לא ברור מה יקרה כיום אך תחת ההבנה שתיארתי קודם לכן, קל לדמיין מה יכול היה להיות לו המבנה העצום והמשפיע על סביבתו, היה מאכלס את כל מי שנודדים בעיר ובמדינה, חסרי מקום ליצור בו והיו מוצאים בו אכסניה ליצירתם ויזמותם. מי יודע מי היו עוד מבקשים לרכוש אותו , להשקיע בפיתוחו ולהקים בו עסקים מגוונים. כי באין ביקוש  ובאין תשומת לב ציבורית, הרי שכוחות השוק פועלים בהתאם ליכולת למצות הזדמנויות. ובאומרי כוחות השוק-הרי שהכסף מדבר ומי שעומד מאחוריו יקדם את מה שמתאים לו בלי לשאול אף אחד.


הבניין ההיסטורי המפואר בשוק תלפיות העומד נטוש

בשנת 2013, היינו קהילה חיפאית ברובה מהדר, שהחלטנו לפעול בבנין ההסטורי של שוק תלפיות. היזמים היו מ.ק.ס (מתכננים-קהילה-סביבה) והרעיון היה פשוט:
המקום קיים על ההזנחה והנטישה שלא הצליחו להעיב על יופיו ואיכויותיו האדריכליות הנדירות. כל אחד ואחת מאיתנו קנו מאכל בשוק תלפיות וביחד קיימנו שם ארוחות בוקר אחת לשלושה חודשים ביום שישי. זה התחיל מקבוצה של כמה עשרות והפך למאות. במהלך הזמן הגיעו לארוחות צעירים שהיו עדין בתיכון, עלו לגג והבינו מייד שיש כאן מקום שהוא החמצה נוראית וראוי שיהיה חלק מחייהם. במקום התקיימו שיחות ותכניות לשינוי המצב בעיר ואז,  בהוראה מלשכת יהב, הוא נסגר בפנינו בהודעה כי הוא מסכן את חיי השוהים בו. כעת אנו מחכים בציפייה לראות מה יקרה בו עם חילופי השלטון בהנהגת עינת קליש-רותם, שלקחה חלק באותם אירועי יום שישי. עיריית יהב תכננה להעביר למקום את משרדי החת”ר והתקווה היא שהמקום לא ישמש אכסניה למשרדי עירייה אלא יאכלס את הפעילות וההווייה הראויים להתרחש בו.

הקומה השנייה של שוק תלפיות נטושה - הזנחה ועזובה בכל פינה - ינואר 2018 (צילום - ירון כרמי)
הקומה השנייה של שוק תלפיות נטושה – הזנחה ועזובה בכל פינה – ינואר 2018 (צילום – ירון כרמי)

עומדים בשיממונם בחיפה

ברחבי חיפה יש מבני תעשייה שהם יצירות אדריכליות, מבנים וחללים ריקים שהם בבעלות העירייה. חלקם מצריך שיקום וחלקם עומדים במצב ראוי לשימוש מיידי. אנו רואים אותם עומדים בשיממונם: בית הקשתות, קפה ביאליק בבית מינהל ההנדסה, קפה גן בנימין, בית האבן, שוק תלפיות שהוזכר קודם לכן. האם אתם מכירים את הבתים וחללי המסחר הנטושים ברחובות השומר? החלוץ? שפירא? נורדאו, יוסף, ואפילו בצומת הס ורש”י.  בתי קולנוע ריקים העומדים ריקים ובמצבם המתקלף כבר שנים, את מבנה המשטרה לשעבר בקיבוץ גלויות שהוא יצירת באוהאוס מרהיבה ומתפוררת, מבנה בית אגד בבעלות נצבא שיכול היה להיות פעיל במקום נטוש, ממיט את עליבותו על הסביבה בה הוא נמצא ומזמין תופעות שליליות לתוכו.

בניין אגד הישן - התחנה המרכזית הנטושה בבת גלים (צילום: ירון כרמי)
בניין אגד הישן – התחנה המרכזית הנטושה בבת גלים (צילום: ירון כרמי)

בחזרה ליוזמת המדרגות

לכן, כשעיריית חיפה מכריזה על המצאת עסקים במדרגות וכוונה להפוך מרחבי מגורים שקטים ופסטורלים לבתי קפה ועסקים, בהנחה כי תושבי הבתים הנמצאים בהם, ינטשו את עיסוקיהם ויעברו ליזמות מדרגות כי ככה עשו “במדרגות הפלאקה באתונה” ומאידך, בחיפה יש ריבוי של מבנים ומרחבים המוגדרים לעסקים, ריקים מאדם ולא נראה כרגע שיש להם אופק כלשהו, מוטב היה כי הנהלת העירייה לא תשקיע משאבים בדמיונות רומנטיים, שספק אם יתממשו, ותאמץ את הנוסחה  הזמינה והמיידית שכבר עובדת נפלא ברחבי ערים הומות ותוססות חיים בישראל ובעולם, תתמרץ משקיעים ותייבא את המציאות האלטרנטיבית אלינו כדי שגם בחיפה יתמלאו המבנים הנטושים בהמוני אנשים המשוועים למקום ליצור בו ויפיחו במרחב הנטוש והשומם שמחת יצירה. אלו בהחלט יקדמו את החיים בחיפה.

מדרגות מהכרמל לעיר התחתית בחיפה (צילום: גילה זמיר)
מדרגות מהכרמל לעיר התחתית בחיפה (צילום: גילה זמיר)
4 תגובות
  1. דליה אמר/ה

    יש המון מה לעשות בחיפה בעיקר עם המבנים הנטושים ונכסי הנפקדים שעומדים כאבן שאין לה הופכין. ברור שצריך שני דברים: ראש פתוח ותקציב, יש לשער שהתוצאה תביא הכנסה ותיירות. קחו לדוגמא את נאושימה – אי האומנות ביפן שבו לקחו בתי דייגים נטושים , נתנו לאומנים והפכו כל בית למיצג אומנותי מעניין. אנשים באים מכל העולם לראות זאת וכמובן משלמים. לכל מקום כזה יש גם הכנסות ממזכרות, אוכל וכד׳

    1. גילה לבני-זמיר אמר/ה

      בעיקר ראש פתוח. את התקציב מביאים יזמים וצריך לבנות עימם יחסים הוגנים ומכבדים. אם מתיחסים לכל היזמים ובמיוחד ליזמי הנדל״ן בחשדנות ועוינות הרי שזו ירייה ברגל של עצמנו

  2. דיויד אמר/ה

    כתבה מעולה כמה פוטנציאל יש בעיר הזאת אבל לצערי אין ממש מי שמבין בעירייה את זה. הם רק מנסים להביא הי טק ולנצל אפשרות מדהימה לייצר משהו מיוחד מהקיים זה לא בעיין שלהם. קצת חסרי תרבות ומעוף…

  3. שושש אמר/ה

    “הצבי ישראל” !?

הגב לכתבה

אורח: כתובת האימייל שלך לא תפורסם • ניתן להירשם לאתר כאן למעלה ואז התגובה מאושרת באופן מיידי.