[hide_post_ads]
תתפלאו, אבל יש חג שהוא מפורש בתורה ומשום מה נשכח מעבר לפינה. חנוכה ופורים שהם חגים די חדשים (סך הכל אלפיים שנה…) נחגגים במלוא העוצמה. סופגניות תחפושות והמון רעשנים, אבל פסח שני נראה כאילו מיותם…
שלושת אלפים שלוש מאות שלושים שנה לאחור. עם ישראל יוצא ממצרים ולוקח איתו את עצמות יוסף הצדיק (בן יעקב אבינו), כבקשתו בצוואה.
לאחר שנה מקבלים את הציווי לחגוג בכל שנה את חג הפסח ולהקריב קרבן בערב החג, כאשר האירוע מיועד 'לטהורים בלבד'. שבועיים קודם לכן התרחש אירוע טראגי כאשר שני בני אהרן מתו בזמן בו הקטירו קטורת, והמלווים אותם בדרכם האחרונה עדיין לא סיימו את טהרתם לאחר שנטמאו במגע מת.
וכך יצא שעם ישראל כולו חגג את הפסח בשמחה ובכיף מלבד כמה אנשים שנאלצו לוותר על הסעודה הדשנה מקרבן החג.
ואז מה?
אני בטוח שיש הרבה אנשים שלא הסתדר לכם לחגוג את פורים השנה מכל מיני סיבות. היו גם כמה שמשום מה נמנע מהם לאכול סופגניה.
אבל לא…
הם מתייצבים לפני משה ובאים בטענה "למה ניגרע לבלתי הקריב את קרבן א-דוני". הם דורשים פיצוי.
והם מקבלים פיצוי:
משה פונה בשאלה לאלוקים והוא מקבל הוראה, שנמשכת לכל הדורות:
"איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם או לדורותיכם" – מקבל הזדמנות נוספת.
חודש לאחר החג, בי"ד באייר, חוגגים המאחרים את הקרבת הפסח השני. החמץ נשאר על השולחן אבל המצה גם היא באה וביחד החג מושלם.
אלא שהעיקר הוא לא (רק) החג אלא בעיקר מה שלומדים ממנו: והנה מסר חשוב מהחג, מתורתו של הרבי מלובביץ' מלך המשיח:
"אין דבר אבוד, תמיד ניתן לתקן".
אפילו מי שהיה טמא או רחוק מירושלים בזמן הפסח הראשון, ואפילו אם זה היה "באשמתו" – יש לו הזדמנות נוספת.
את השבת הקודמת לא שמרת?
תשתדל השבת.
בבית הכנסת עוד לא ביקרת?
עכשיו זה הזמן.
גם להשלים עם השכן, לוותר על חניה ועוד אלפי מעשים טובים שמחכים לנו גם עם עד היום קצת זלזלנו.
(אגב, יש מנהג לאכול מצה ביום ראשון הקרוב י"ד באייר, זמן פסח שני, לזכר החג. כמו כן לא אומרים בו תפילות תחינה וסליחה והוא נחשב "חג קטן")