על תושבי הדר, על גן, טכניון, ניקיון וגם איינשטיין בסיפור

ביום ששי האחרון, התאספו בגן הטכניון הישן שבו שוכן היום מוזיאון המדעטק, תושבים המתגוררים במרחבי רובע הדר. הם באו לקחת אחריות על מה שהם מבקשים כבר הרבה זמן מהעירייה: לנקות את הגן ולשוות לו מראה מכובד ואולי גם להפוך אותו לריאה ירוקה באמצע הדר, כזו שאפשר לבלות בה עם ילדים, בזוג או עם החבר'ה, לשבת לבד על ספסל, לקרוא ספר ולהרהר הרהורים, לטייל עם הכלב וכל מה שיכול להיות בילוי בגן רחב ידיים השוכן ליד הבית, שמהווה פיסת הסטוריה ישראלית וראוי כי תמשיך להיות מקום מלא חיים.
כל זה קורה 100 שנים לאחר שהושלמה בניית בנין הטכניון. תהליך שהחל ב-1901, לפני 112 שנים אז קמה בברלין שבגרמניה "חברת עזרה של יהודי גרמניה" (בקיצור "עזרה"). שהציבה בפני חבריה שתי מטרות: לעזור ליהודי מזרח אירופה ולקדם את התרבות הגרמנית אצל היהודים שמחוץ לגרמניה.

בחודשים ספטמבר-דצמבר 1907 סייר מייסד "עזרה", ד"ר פאול נתן, בפלשתינה שבארץ ישראל כדי לראות את בתי הספר ש"עזרה" הקימה. בזמן שהייתו בישראל עלה בדעתו רעיון להקים מוסד לימודי עליון במתכונת של בית ספר טכני, שיהיה גולת הכותרת של פעולתה החינוכית של "עזרה".

נתן זיהה את ההזדמנות בה הממשלה הטורקית העותומנית ששלטה במקום, ביקשה ליזום עבודות פיתוח גדולות ונזקקה להרבה עובדים טכניים. עובדים כאלה לא היו בסביבה משום שלא היה שום בית ספר טכני בכל האימפריה העות'מאנית ולכן היה צורך להביא עובדים טכניים מחוץ לאימפריה. נתן הבין שהמקום הטוב ביותר לבית הספר הטכני הגבוה הוא חיפה, על אף שחיפה בתקופה העות'מאנית הייתה עיר קטנה עם 20,000 תושבים, מתוכם רק 2,000 יהודים. אולם בחיפה עמד על הפרק הרחבת הנמל המתוכנן וחיפה היתה גם צומת רכבות מרכזית שהגיעו עד לארצות השכנות.
נתן קיווה שיהודים בוגרי בית הספר הטכני החדש יתקבלו לעבודה בפרויקטים הטכנולוגיים החדשים, וכך ישתפר מצבם הכלכלי של יהודי ארץ ישראל, הכלכלה הגרמנית תזכה לעזרה עקיפה, משום שכל המכשור וחלק מחומרי הבנייה והידע ההנדסי ייובאו מגרמניה, יהודים יוכלו ללמוד בארץ ישראל מקצועות טכניים, אותם נאסר עליהם ללמוד במקומות רבים במזרח אירופה ויותר יהודים ירצו לעלות לארץ ישראל. הוא איתר תורמים: דוד ויסוצקי מייסדו של תה ויסוצקי ואת הוגה הדעות והסופר: אשר צבי גרינברג מי שידוע לנו בשם "אחד העם" וב-29 במרץ 1908 חתמו ויסוצקי ואחד העם בברלין על התעודה לייסוד "קרן ויסוצקי" של חברת עזרה לשם הקמת בית ספר טכני בארץ ישראל.

בשנת 1910 הושלמה רכישת ורישום הקרקע בשטח של 46 דונם בשכונה מירוואן שהיא הדר של היום, באפריל 1912 הונחה אבן הפינה להקמת המקום כשלתכנון המבנה נבחר האדריכל אלכסנדר ברוולד שבנה מבנים רבים בהדר ובחיפה.
התכנית היתה להקים בי"ס תיכון שישמש להכשרת הלומדים במכון הטכנולוגי הגבוה.

ב-1913 הושלם בניין בית הספר (בסמ"ת של ימינו) ובאותה שנה הושלם רובו של הבניין המרכזי המשמש היום את מוזיאון הטכנודע. בתחילה נקרא המקום: תכניון על פי הצעתו של ביאליק שראה את המקום כמלא תוכן וטען כי המילה טכני נוצרה ביוונית מהמילה העברית תוכן. רק ב-1945 שונה הכתיב לטכניון.

בחזית המבנה תוכנן גן רחב ידיים ובו שדרת דקלי הוושינגטוניה, שבעבר הוליכה היישר לעבר האופק (בימים יפים ניתן היה לראות מכאן את ראש הנקרה), בשנת 1923 ביקרו במקום אלברט איינשטיין ורעייתו והם נטעו שני דקלים הנמצאים שם עד היום הזה.

במחצית המאה שעברה, עבר הטכניון בהדרגה לקריה שנבנתה בנוה שאנן ובמקום נותרה הפקולטה לאדריכלות ובנין ערים. בשנת 1985 עברה גם היא לטכניון בנוה שאנן ובתחילת שנות ה-90 המקום הוקם מוזיאון המדע ביוזמתם ובתרומתם של יהודית ורפאל רקנאטי. 

עם ירידת קרנה של שכונת הדר כשכונת מגורים הוזנחו שטחים גדולים שבהם נהגו לבלות התושבים. למרות הפיכתו של המקום למוזיאון מדע ומוביל הלך ודעך הגן, השוכן בין החזית היפהפיה של המבנה וגולש אל עבר בית הקרנות, גובל מצידו המזרחי ברחוב בלפור ובצידו המערבי ברחוב קסל ואחד העם.

בשנות התשעים, בעקבות העליה הגדולה מחבר העמים שהזרימה תושבים רבים לאזור, חזרו תושבים לחיות בהדר. השכונה התמלאה שוב בחיי יום יום, משפחות עם ילדים , אנשים בכל הגילאים הרגילים לחיות בלב העיר ולחיות את ההוויה העירונית שלה. התושבים אימצו את הגן רחב הידיים למקום לבלות בו אולם גם אז טרם הורמה הכפפה להופכו למקום ציבורי המתאים לכולם.

בשנים האחרונות יש יותר ויותר צעירים ותושבים אחרים הבוחרים לגור בשכונת הדר ולראות בה את ביתם הקבוע. בשכונה יש מצוקת שטחי ציבור קשה וגן הטכניון הוא המרחב הגדול והזמין ביותר לתושבי רחובות רבים. אולם המקום מוזנח, אינו מטופל בתדירות ראוייה וכך מתאספות במקום ערימות פסולת, התפוררות של גדרות אבן והזנחה של האוצרות ההסטוריים שהותירו לנו המייסדים שראו במקום מופת ואבן דרך להשכלה טכנולוגית, ובנין הארץ של הישוב המתחדש בארץ ישראל.

התושבים הנוכחיים של שכונת הדר הינם מגוונים: ותיקים ואלו שבאו מקרוב. חלקם ישארו כאן וחלקם יעזבו לאחר תום לימודיהם. חילונים ודתיים, סטודנטים, יזמים ובעלי עסקים קטנים, בעלי משפחות ויחידים, ערבים, יהודים, קהילה גייז גדולה, אקטיביסטים חברתיים וסביבתיים ונוכחות גבוהה של בעלי מקצועות יצירתיים.
המחאה החברתית קרבה בין התושבים. במפגשים שהתרחשו ברחוב מסדה, בגן בניימין ובמתנס טבריה הבינו התושבים כי לא יקרה דבר מהותי במקום אם לא יתגייסו לתבוע את זכויות השכונה שלהם. מאז מתרחשות פעילויות רבות במרחב אזורי ורחובות השכונה, מתמקדות בנושאי חיים שונים וגן הטכניון הינו מקום המאחד את רוב תושבי השכונה בגלל גודלו, מרכזיותו וכן בגלל המחסור הקשה במרחבים ירוקים וציבוריים.

פניות לעירייה כדי לקחת אחריות ולטפל באופן קבוע בגן לא הניבו את התוצאות הרצויות וגם כאן לקחו התושבים את היוזמה יחד עם המחלקה לשירותים ציבוריים אשר מחוברת לתושבי השכונה. מנהלת המחלקה חירייה עלו חמרה יחד עם קרן הדר האחראית על הקשר עם הקהילות במקום. הארוע פורסם בפייסבוק ומפה לאוזן. ביום ששי קייצי מהביל וחם, הגיעו עשרות אנשים מכל הגילאים והסוגים , נערים ונערות צעירים מתנועות נוער, נשים ערביות חלקן מבוגרות, אנשים מהקהילות המאורגנות בהדר ועוד. התושבים התחלקו לקבוצות , קיבלו פחים, שקיות ניילון וכפפות והתפזרו על פני המרחב הגדול של הגן. מבט בוחן גילה כמויות זבל גדולות שנאסספו על ידי התושבים ונארזו בשקיות הניילון שהונחו בערימה הולכת וגדלה.
למקום הגיעה להקה מקומית שניגנה, שרה והנעימה את העבודה לנוכחים, ובהמשך הגיעו החברה של הקפוארה ממסדה. כולם עזרו לכולם.

גם אם תיכתבנה המון מילים יפות וישפכו סופרלטיבים על הארוע, זה לעולם לא ימחיש את התחושה והאוירה המתחוללת כאשר נוצרים מפגשים קהילתיים מסוג כזה, הממחישים את הכוח שיש לתושבים בידיים להובלת איכות חייהם למרות מדיניות וסדר עדיפויות עירוני המותיר אותם הרחק מאחור לעומת שכונות אחרות. התחושה של בעלות על המקום וראייתו כביתם, היא תחושה החסרה מאוד כיום בעידן בו אנשים אינם חלק מהמרחב הציבורי והם מעדיפים לשהות בקניונים או מתחמים סגורים כשהם שוכחים שהחיים האמיתיים נמצאים ברחוב, בגנים, בחצרות הבתים ובכל מקום בו אפשר לפגוש את השכנים, את התושבים הגרים לידנו וחולקים את אותו מרחב, ובדרך זו אחרת אנו שותפים לחיים בצוותא, לחיים המתרחשים בשכונת הדר שבחיפה.

בסופו של המבצע נישאו דברים על ידי נציגה של הנשים הערביות, נציגה של המגזר הרוסי ונציג התושבים בהדר.
לפני שהתפזרו האנשים לבתיהם לסוף השבוע, חולקו קרטיבים וכולם הרימו כוס לקראת השנה החדשה.


כמה שבועות לפני כן היה ניסיון להחזיר את החיים לרחוב הרצל על ידי העברת מסיבות קלבת שבת העירוניות שנערכו בימי שישי בצהריים. הניסיוןלא הצליח. היה חם מדי, האנשים לא רואים במקום אזור ראוי וגם יבוא הופעת אמן ידוע מתל אביב, לא הצליח ליצור עניין אמיתי באזור.
הכתבה בה אני מספרת על מבצע הניקיון מספרת על התרחשות מינורית, פשוטה שהמשאבים עבורה הם אהבה, אכפתיות ואנשים שאוהבים את שכונתם ורוצים להרגיש בה בבית.
מעניין מה היו אומרים על כך איינשטיין ואחד העם.

עוד באותו עניין:

לצפיה בתמונות נוספות: מנקים את גן המדעטק

קריאה לשיקום גן הטכניון ההיסטורי