מוכן לקרב – אריאל אטיאס, התקווה הגדולה של האתלטיקה החיפאית | מכבי חיפה כרמל

אריאל אטיאס - קרב 10 - מכבי חיפה (צילום: ירון כרמי)
תאטרון חיפה – רחב

אם השם בכותרת נראה לכם מוכר אז זה לא מה שחשבתם:), לא מדובר בשר השיכון מהממשלה, אלא באחד הספורטאים הצעירים של אגודת מכבי חיפה כרמל, בו רואים פוטנציאל גדול.  אריאל אטיאס, הוא אתלט שמתחרה בקרב רב, בעיקר בקטגוריית קרב 10. בעקבות ההצלחה של חברו לאגודה קוסטה קריניצקי, שמחזיק כבר 6 שנים ברצף כאלוף ישראל בקרב 7, באגודה רואים באריאל את ממשיך דרכו ואף מעבר.

אריאל אטיאס - אתלט בקרב רב - מכבי חיפה כרמל (צילום: ירון כרמי)
אריאל אטיאס – אתלט בקרב רב – מכבי חיפה כרמל (צילום: ירון כרמי)

אז מה זה בעצם קרב 10?…

קרב 10 הוא מקצוע אולימפי, אחד מתחרויות ה”קרב רב”. התחרות מתחלקת ליומיים כשבכל יום מתחילים מתשע בבוקר ומסיימים בשבע בערב לערך.

ביום הראשון לתחרות, הדגש הוא על  כוח מתפרץ ומהירות וכולל חמש תחרויות:  ריצת 100 מ’, קפיצה לרוחק, הדיפת כדור ברזל, קפיצה לגובה וריצת 400 מטר.

היום השני לתחרות, עומד בסימן טכניקה וסבולת, ונכללות בו חמש תחרויות אחרות: ריצת 110 מטר משוכות, זריקת דיסקוס, קפיצה במוט, הטלת כידון ולקינוח – ריצת 1,500 מטרים.

 

מירית הנדסה – עתלית – רחב

אטיאס (19), משרת בצה”ל בבסיס ציוד של חיל הים, על תקן ספורטאי מצטיין ופה הוא גם מוצא את ההזדמנות להודות למפקדת שלו ולקצינים הבכירים בבסיס, שמאפשרים לו לצאת לאימונים (פעמיים ביום) וכמובן תחרויות. פגשתי את אריאל בשעת צהריים חמה לפני אימון, לשיחה של אחד על אחד בה שפך אור על  הספורט האתלטי בו הוא מתחרה כבר כמה שנים. שאלתי אותו, בתור ילד שגדל בנשר ובחיפה, איך נחשף לענף האתלטיקה והקרב רב ומדוע בחר דווקא בו על פני ענפי ספורט פופולריים אחרים כמו כדורגל או כדורסל?

הוריי אמנם לא היו ספורטאים, אך ינקתי מהם את אורח החיים הבריא והספורטיבי שהשרישו בבית. מגיל 3 אני עוסק בספורט, שחיתי המון שנים, התאמנתי גם בכדורגל, כדורסל, טניס ואפילו ג’ודו, אך לא הצלחתי להתמיד באף אחד מהענפים האלה. אני מתגורר לא רחוק מהאיצטדיון בנו”ש. עברתי פה במקרה בגיל 11, ביקשתי להיכנס לאחד האימונים ומאז ועד היום אני חי פה, באצטדיון.

לקרב רב נחשפתי למעשה בגיל צעיר, כשהמאמן שלי דני וולפברג, הנחיל לי את הגישה שבגיל צעיר צריך להתנסות בכמה שיותר תחומים, אז התחלתי להתאמן גם בקפיצה לגובה, קפיצה לרוחק, הטלת כדור הוקי.  להתחרות בקרב רב התחלתי בגיל 16, כשבקטגוריית הקדטים, התחריתי בקרב 10 ושם התחילה בעצם הקריירה שלי.

תקראו לזה יתרון או חיסרון, אבל אם בת”א, באצטדיונים כמו הדר יוסף למשל , יש כמה אגודות של קבוצות בעיר וישנה תחרות, מסתבר שבכל מה שקשור לאתלטיקה בעיר שלנו, קיימת רק אגודת מכבי חיפה, כשהספורטאים התחרותיים המתאמנים באצטדיון האתלטיקה בנו”ש, שייכם אליה וביניהם כמובן אריאל אטיאס, ששייך לאגודה מהביקור הראשון שלו באצטדיון.

אריאל אטיאס. מגיל 11 “חי” באיצטדיון בנו”ש (צילום: בן סער)

כמו ספורטאים אולימפיים רבים בארצנו, גם אריאל מלין על העדר תרבות ספורט בארץ וחוסר ההישגיות לטענתו בכל מה שקשור בהצלחת הספורטאים וההתקדמות לעומת מדינות אחרות בעולם:

הבעיה אצלנו היא מנטלית תרבותית, אין פה ממש חינוך לספורט מגיל צעיר לעבודה קשה, למצוינות ולעבודה סיזיפית באימונים. לדעתי, בכל ענף ספורט, על מנת להצליח, צריך לעבוד סיזיפית. בשנים האחרונות, רואים שיפור בחינוך הספורטיבי ובשיטת האימונים ויש התעוררות וזה בעיקר בזכות המאמנים, אתלטים באים והולכים אך המאמנים נשארים להרבה זמן, מגדלים דורות על גבי דורות, המאמנים האלה מחנכים מגיל צעיר ומעצבים את הספורטאי.

יש המון מה לשפר פה: ספורט מתחיל מגיל 6, מאמנים צריכים להיות בבתי ספר, לאתר ילדים עם פוטנציאל ולהביא אוטובוסים של כיתות כדי לממש את הפוטנציאל הזה. חסר אולם indoor בארץ לתחרויות הבינ”ל בהן אנו מתחרים, המסלול פה באצטדיון בנו”ש הוא מסלול ישן ורקוב, שמסכן גם כמו את הספורטאים שמתאמנים פה (כאבי גב, כאבי רגליים ופציעות אחרות).

שאלתי את אריאל שעוד נחשב לספורטאי בתחילת דרכו, מה הן הציפיות שלו לשנה הקרובה ובעתיד. מבחינתו של אטיאס, השמיים הם הגבול:

השנה עליתי לקטגוריית הבוגרים. המטרה שלי היא לשבור את השיא הישראלי בקרב 7 באולם, או קבע החבר שלי מהאגודה – קוסטיה, שהוא מנטור וחבר לכל דבר. בקיץ הבא אני מקווה לשבור את השיא הישראלי בקרב 10. אני רוצה להמשיך ולהתאמן ברמות הגבוהות , אני רק צריך שיתנו לי את השקט להתאמן ופה המקום להודות למכבי חיפה, שתומכים בי מהרגע שהתחלתי להתאמן ולאיגוד האתלטיקה.

אני מקווה, כמובן, להגיע בהמשך לאליפות אירופה, אליפות העולם ואפילו לאולימפיאדה. אני בהחלט יכול לראות את עצמי בעתיד גם מאמן ספורטאים צעירים, אבל לזה יש עוד זמן.


בסוף הראיון, אריאל מבקש לשלוח, באמצעותי, מסר לכולם ובין היתר לגורמים האחראים בממשלת ישראל על הספורט האולימפי:

צריך לשנות את התפיסה לספורט האולימפי בארץ. צריכים עוד ספורטאים, עוד מאמנים, חשוב ליצור עניין בספורט הזה כי מדינת ישראל צריכה להבין  דבר אחד – אם הספורט יהיה חזק בארץ, הוא יפתור הרבה בעיות במדינה שלא קשורות לספורט, אם זה בבריאות, כשהעיסוק בספורט תורם לאורח חיים בריא ומונע מחלות, כלכלה שעולה בזכות הישגים של ספורטאים וקבוצות ואירוח תחרויות בארץ, אם זה בביטחון פנים שהספורט מונע פשיעה ומוציא ילדים משועממים ודואג למסגרת בשכונות מצוקה ואפילו ביטחון חוץ כשהספורטאים שיוצאים לתחרויות בחו”ל, הם לדעתי השגרירים מספר אחת של ישראל וזו התשובה לBDS וכל הארגונים שמנסים להחרים ולהשמיץ אותנו.

מכוון הכי גבוה שאפשר, אטיאס (צילום: בן סער)

 

יד עזר לחבר – רחב
תגובות
בטעינה...