אחד הדברים החוזרים ונשנים בהצהרות של ראש העירייה מר יונה יהב לגבי מצב הזיהום בחיפה הוא כי האויר בחיפה הוא טוב ואין זיהום מיוחד הנגרם מהתעשיה הכימית בחיפה.
לצערנו הרב, חיפה ידועה מאז ומתמיד כמובילה של זיהום סביבתי ואחוז מחלות הריאה בחיפה גבוה ב-25%-30%. על כך העיד לא מזמן ד"ר יוחאי אדיר מנהל מכון הריאות בכרמל לקראת נשף וגיוס כספים לטובת רכישת ציוד ברונכוסקופי מתקדם:
"אזור הצפון הוא אחד האזורים המובילים בישראל בעליה בחולי סרטן הריאות"
"כמות החולים שנעזרים ומאובחנים במכון הריאות בבית החולים כרמל רק עולה כל הזמן " אומר ד"ר יוחאי אדיר מנהל מכון הריאות בבית החולים כרמל.
כנראה בגלל זיהום האויר הרב באזור חיפה והצפון ובגלל בעיות נוספות ישנה עליה בכל שנה בכמות החולים במחלות ריאה. אנחנו רואים יותר חולי אסטמה, יותר חולי סרטן ויותר חולי מחלת ריאות חסימתית ( COPD )" .
כתבת הארץ רויטל חובל פרסמה בעיתון הארץ בסוף 2012 כתבה המוסרת כי דו"ח שפרסם המשרד להגנת הסביבה חושף כי מאז נכנס לתוקף חוק אוויר נקי, לפני כשנתיים, הקדישו פקחי המשרד חמישה ימים בלבד למשימת נטילת דגימות זיהום אוויר באזור מפרץ חיפה. משימה זו היא חשובה ביותר כי היא בעצם דוגמת את כמות החלקיקים הרעילים הקיימים באויר אותו אנו נושמים באדיבות המפעלים הכימיים הפולטים את החלקיקים הללו לאויר העיר, כמות הרכב הנע בכבישים ועוד.
על פי התוכנית שהציב לעצמו המשרד כדי לעמוד ביעדי חוק אוויר נקי, היו הפקחים אמורים לשקוד על המלאכה האמורה במשך 26 יממות לפחות במשך כל שנה.
המשרד להגנת הסביבה הגדיר את משימתם של הפקחים לבדוק את הימצאותם של החומרים עופרת, ונדיום, כרום, ניקל, קדמיום, כספית, ארסן, סטירן, מימן גופרי, טריכלורואתילן, טולואן, דיכלורואתאן, מתילן כלוריד, בוטדיאן, בנזו-אפירן, בנזן ופורמלדהיד – כולם חומרים שאינם נמדדים בתחנות הניטור הקבועות, וכולם אינם נמדדים על ידי איגוד ערים לאיכות סביבה. הפקחים של המשרד לאיכות הסביבה אוספים את הדגימות באמצעות מילוי מבחנות מיוחדות המועברות בהמשך לבדיקות מעבדה.
על פי תכנית העבודה שקבעה ד"ר אביבה טרכטמן מהמשרד להגנת הסביבה נכתב כי "הבדיקות תערכנה אחת לשבועיים (כל 15 יום), כלומר 26 פעמים בשנה… יש לציין כי על פי הספרות על מנת לקבל ריכוז ממוצע שנתי יש לבצע 52 מדידות בשנה, היינו אחת לשבוע". עם זאת, הדו"ח שעלה לאתר המשרד לעיון הציבור, חושף כי ב-2012-2011 נמדדו החומרים במשך חמש יממות בלבד, פעמיים בדצמבר 2011 ושלוש פעמים בין מאי ליולי 2012. שני חומרים בלבד נמדדו במשך שש יממות.
הדו"ח גופו מעלה נתונים מדאיגים על איכות האוויר באזור מפרץ חיפה ומונה חריגות רבות ביחס למותר – מה שממחיש את הצורך באכיפה קפדנית.
במקרה של החומר קדמיום, הידוע כמסרטן ודאי בבני אדם, למשל, נרשמה עלייה מעל ערך היעד ביוני 2012 בקריית בנימין הסמוכה למפעלי בתי הזיקוק. בבית הספר דגניה שבקריית חיים ובשכונת קריית בנימין נרשמו ריכוזים גבוהים פי שלושה ופי שבעה מערך היעד במקרה של החומר דיכלורואתאן. בבנזן – שהוא בודאות חומר מסרטן, נמדד ריכוז הגבוה מערך היעד וגם מערך הסביבה ביולי 2012 בקריית חיים; ובפורמאלדהיד, נמדדה חריגה מערך הסביבה ביוני 2012 בשתי נקודות – אחת מהן בשכונת נווה שאנן בחיפה, שהגיעו אפילו לפי שניים מערך הסביבה. בנוסף, ישנם חומרים מסוכנים החשודים כמסרטנים, כמו סטירן ומתילן כלוריד, שלא נמדדו כלל במפרץ חיפה במהלך 2011-2012.
לאחרונה נמסר כי הארגון היחיד מטעם הציבור: "הקואליציה לבריאות הציבור", שפעל להבאת המידע לכלל הציבור ולפיקוח הולם על המפעלים נסגר בגלל חוסר תקציבים. אולם בעת שנמסרו הנתונים הללו לקראת סוף 2012, פנתה "הקואליציה לבריאות הציבור" למנכ"לית המשרד להגנת הסביבה, אלונה שפר קארו, בבקשה להבהרות בנושא, אולם עד סוף 2012 לא התקבלה כל תשובה. במכתב שנשלח לשפר קארו על ידי מנכ"ל הארגון, רונית פיסו, האפידמיולוגית הסביבתית שלו, קרן אגאי-שי, ורכזת איכות אוויר, מעיין חיים, נמתחה ביקורת על אי-העמידה ביעדי המשרד, שלטענתן הינם מקלים ממילא, וקבלו על כך שחרף הממצאים הללו לא מצא לנכון המשרד להכריז על העיר חיפה כאזור מוכה זיהום אוויר, כפי שנקבע בחוק אוויר נקי.
"הפער בין התכנון לביצוע חמור ומראה בבירור כי אין כל ביטחון שהאוויר במפרץ חיפה עומד בסטנדרטים הבריאותיים הנדרשים… היות וביצוע תוכנית הדיגומים לוקה בחסר ולוקה בכשלים רבים, לא ניתן לקבוע דבר על סמך תוכנית דיגומים זו, ובטח שלא לאפשר את התרחבות פעילותם של גורמי זיהום ולא להכריז כנדרש על מפרץ חיפה אזור נפגע זיהום אוויר", כתבו הללו.
בתשובה לשאלת כתבת הארץ אשר פנתה למשרד לאיכות הסביבה בנושא, ענה המשרד כי בחודש ספטמבר 2012 נערכו 550 בדיקות במפרץ חיפה. בחודשים שעברו מאז נערכו מאות בדיקות נוספות וסך הכל בשנה האחרונה נערכו יותר מאלף בדיקות באזור חיפה בלבד. כל טענה אחרת היא בבחינת ניסיון לעוות את הנתונים והמציאות".
עוד מסר המשרד להגנת הסביבה כי "המשרד הגיש תוכנית לאומית למלחמה בזיהום האוויר ובה נקבעו מסגרות תקציב להגברת המדידות והרחבתן. עם זאת, משרד האוצר טרם אישר את התוכנית ולא העביר את התקציב שנקבע בה. חוק אוויר נקי קובע מפורשות כי ניתן להכריז על אזור כמוכה זיהום אוויר על סמך "חריגות ממושכות או חוזרות ונשנות", או לפי חוות דעת ממנכ"ל משרד הבריאות. לאור העובדה כי לא מדובר בחריגות "חוזרות ונשנות" מערכי הסביבה, החוק לא מאפשר להכריז על חיפה כאזור מוכה זיהום אוויר ללא חוות הדעת המתאימה ממשרד הבריאות. משרד הבריאות חזר בו מתמיכה בהכרזה וכעת אנו ממתינים לחוות דעתם המעודכנת".
בינתיים לאחר מאבק של הרשות המקומית מול המשרד לאיכות הסביבה שביקש להכריז על חיפה כעיר מוכת זיהום ובכך היה מתאפשר להפעיל תכנית לעניין זה, הוחלט לא להגדיר את חיפה ככזו ורק להמחשה, ירושלים נטולת התעשיות הכימיות כדוגמת חיפה הוכרזה כעיר מזוהמת. (מישהו צריך לעדכן את נעמי שמר ז"ל לגבי השורה אויר הרים צלול כיין.)
ביחסי הציבור העירוניים ממשיכים לטעון כי חיפה אינה מזוהמת ויונה יהב אף מאשים את כלי הרכב בטענה כי ביום כיפור הזיהום יורד. בתשובה לכך ענה לו הפעיל כי במלחמת לבנון השניה כאשר המפעלים לא פעלו במשך חודש היה אויר נקי. השאלה איך מסתכלים על כך. לשאלות נוקבות אותן העלו בפניו פעילי מגמה ירוקה והצגת דו"ח הקואליציה לבריאות הציבור ענה כי "הקואליציה יכולה לדחוף". (דקה 1:38)
הדובר שלצידו שלח את הפעילים לבית חולים כרמל לשאול את שאלותיהם. לו היו מגיעים לשם, היו מקבלים את תשובתו של ד"ר יוחאי אדיר מנהל מכון הריאות בבית החולים שהיתה סותרת מכל וכל את הדברים שאמרו יונה יהב והדובר שלצידו.
בעקבות דרישת בתי הזיקוק לאישור הגדלת שטחם פי שלוש, משטח של כ-300000 מ"ר לשטח של 950000 מ"ר (גודל של עיירת פיתוח) וללא מתן תשובות לשאלות: עבור מה ההגדלה וכיצד זה ישפיע על רמת הזיהום, התנגדויות רבות הוגשו כנגד הבקשה.
לאחרונה, הוצגו בפני הועדה המחוזית למעלה מאלף התנגדויות להגדלת שטח בתי הזיקוק . העירייה שתמכה בתחילה בהגדלת שטחי בתי הזיקוק התקפלה מול ההתנגדויות העוצמתיות של תושבים וארגונים שונים והגישה אך היא התנגדות. אולם כנראה המושג התנגדות אינו מתאר את מה שקרה בועדה עצמה.
מדוע לא התנגדו שם? מדוע הסכימו לקידום ולהפקדת התכנית?
וחמור מכך: "התנגדותם" כעת גרמה לכך שלא יהיו רשאים להשתתף
בדיון הסופי ובהצבעה על גורל התכנית. כי זה החוק המוכר לכולם:
מי שהגיש התנגדות מנוע מלקחת חלק בדיון על ההתנגדויות
ועל קבלת או דחית התכנית.
האם העיריה פעלה מטיפשות, או מתיחכום כדי להיפסל בכוונה?
אתם תחליטו איזו אפשרות חמורה יותר.
ולסיום, כאשר הוצגה מול הועדה המחוזית ההתנגדות מטעם עיריית חיפה ע"י מהנדס העיר אריאל וטרמן, עצרה אותו החוקרת לאחר כמה דקות של דבריו ואמרה:
"סליחה, אריאל, את בתי הזיקוק שמענו כבר, כמה שהתכנית טובה.
עכשיו אנחנו בשמיעת התנגדויות, מה יש לכם נגד התכנית".
אריאל: "אבל זו ההתנגדות שלנו!"…
כיצד מתנגדים ומעוררים רושם שבעצם בעד?
כנראה שתשובה תקבלו רק מעירייה המשוכנעת באמת של עצמה.