סיפור על עיר, אדריכלות ואנשים שהחליטו להחזיר את היופי אל מרכז הבמה
ערים מספרות את סיפורן בדרכים רבות. יש שההיסטוריה שלהן כתובה בספרים, ויש שהיא חקוקה בקירות הבתים. חיפה היא מן הסוג השני.
בין רחובות העיר, בשכונות השונות, על גב ההר ולאורך המדרונות היורדים אל הים, מסתתרים אלפי מבנים המספרים פרק מרתק בתולדות האדריכלות המודרנית. חזיתות נקיות, חלונות אופקיים, מרפסות מעוגלות, קווים פשוטים ופונקציונליות שאינה מוותרת על יופי. אלה הם הבתים שנבנו ברוח הסגנון הבינלאומי, המוכר לרבים בשם באוהאוס, והם חלק בלתי נפרד מהזהות האדריכלית והתרבותית של חיפה.
אלא שעד לאחרונה, למרות עושרם וחשיבותם, לא תמיד זכו המבנים האלה לתשומת הלב הראויה להם.
עכשיו מבקשת חיפה לעצור לרגע, להרים את הראש ולהביט במה שיש לה ממש מתחת לאף.
שבוע הבאוהאוס החיפאי הוא הרבה יותר מסדרת אירועים המוקדשת לסגנון אדריכלי. זהו ניסיון לעורר מחדש את הסקרנות כלפי העיר, לחשוף את האוצרות האדריכליים שלה ולחבר בין תושבים, אנשי מקצוע, מוסדות ציבור ופעילים מקומיים סביב אהבה משותפת לחיפה.
מפגש חי בין זיכרון, זהות עירונית ומבט אל העתיד
בערבו של יום ראשון, 8 בנובמבר 2026, נפתח בחיפה שבוע הבאוהאוס בטקס חגיגי במשכן העמותה לתולדות חיפה.
פרופ' עליזה שנהר, יו"ר העמותה, הכריזה על פתיחת השבוע, שבמסגרתו מוצגת במשכן גם תערוכת צילומי באוהאוס שאצר אמנון באום.
כבר בראשית הערב אפשר היה לחוש כי אין מדובר רק בפתיחתו של שבוע המוקדש לסגנון אדריכלי. באוויר שררה תחושה של אירוע בעל משמעות רחבה יותר: מפגש חי בין זיכרון, זהות עירונית ומבט אל העתיד.
קהל רב גדש את המקום והאזין להרצאתו המרתקת של האדריכל ד"ר יוסי קורי, שהאיר את מושגי היסוד של הבאוהאוס ואת גלגוליהם, תוך התמקדות בסיפורו הייחודי של הבאוהאוס החיפאי, במסע שבין עבר, הווה ועתיד.
ואז הגיע רגע השיא, או שמא הדובדבן שבקצפת: האדריכל ד"ר יוסי קורי, עודד רוזנקיאר ותמיר בר-אשר, השיקו את אתר הבאוהאוס החיפאי, בתוספת צבעונית במיוחד לחגיגה העירונית. דהיינו: הדובדבן האדום, הכחול והצהוב שבקצפת הבאוהאוס החיפאית.
את שלל האירועים, הסיורים והפעילויות המתוכננים במהלך השבוע אפשר למצוא באתר עיריית חיפה. אלא שכדאי למהר: כפי שהתברר, זמן קצר בלבד לאחר פרסום התוכנית, המקומות באירועים השונים כבר נתפסו. מסתבר שהבאוהאוס החיפאי אינו רק סגנון אדריכלי מבוקש, אלא גם אטרקציה תרבותית של ממש.
באוהאוס מהו?
הבאוהאוס (Bauhaus) הוא זרם מהפכני באדריכלות, באמנות ובעיצוב. המונח נטבע על ידי האדריכל הגרמני ולטר גרופיוס בשנת 1919, כאשר הקים את בית הספר המפורסם לאמנות ועיצוב. הוא הפך את סדר המילים של המילה הגרמנית המסורתית Hausbau (שמשמעותה "בניית בתים"), כדי לסמל תפיסה חדשנית שבה כל האמנויות והאומנויות השונות, מתאחדות תחת קורת גג אחת כדי לשרת את האדריכלות והבנייה.
הרעיון המרכזי היה ליצור חיבור בין אמנות, מלאכה, טכנולוגיה ואדריכלות, ולהעמיד את השימושיות במרכז העיצוב.
עקרונותיו הבולטים הם פשטות, פונקציונליות, קווים נקיים, צורות גיאומטריות, הימנעות מקישוטים מיותרים ושימוש בחומרים מודרניים כמו זכוכית, פלדה ובטון.
הבאוהאוס השפיע עמוקות על האדריכלות והעיצוב במאה העשרים. בית הספר נסגר בשנת 1933, בעקבות עליית הנאצים לשלטון.
סיפורו של אוצר התערוכה שראה את הנולד
מאחורי שבוע הבאוהאוס החיפאי, שהחל כאירוע תרבותי והפך למהלך עירוני רחב יריעה, מסתתר גם סיפורו של אדם אחד שראה את הנולד. כשנשאל אמנון באום, אוצר התערוכות בעמותה לתולדות חיפה, מי היה הראשון שהגה את רעיון התערוכה ואת שבוע הבאוהאוס כולו, הוא השיב בפשטות, כמעט, כמי שמבקש להעמיד דברים על דיוקם: "כן, בפירוש אני הייתי הראשון".
באום מספר כי הוא זה שהחל לרקום את התוכנית, להזמין את המרצים וליזום את הסיורים. הוא גם זה שצירף למהלך את האדריכל ד"ר יוסי קורי, שבתחילה היסס, אך בהמשך נרתם בהתלהבות רבה ביותר ואף הרחיב את הרעיון הרבה מעבר לממדיו הראשוניים.
אלא שלעתים, דווקא הפרטים הקטנים מספרים את הסיפור הגדול. כך, למשל, הדלת הישנה שעליה מוצגים צילומי בתי הבאוהאוס. את הצילומים ואת עיבודם הכין איתן שגיא, אך באום, ברגע שנתקל בהם, כבר ידע מה יהיה מקומם: דלת ישנה שהמתינה אצלו, כאילו שמרה לעצמה תפקיד שטרם נכתב.
הוא ניקה אותה, ליטש, פירק את הידיות והכשיר אותה לתפקידה החדש. במעשה הזה, שיש בו משהו מן הרוח הבאוהאוסית עצמה, מפגש בין שימושי ליופי, בין חומר לרעיון, מתגלה גם סודו של המיזם כולו: חזון מתחיל לעתים לא בהצהרה גדולה, אלא באדם שמביט בחפץ ישן ורואה בו אפשרות חדשה.
רעיון קטן שהפך לתנועה עירונית
הסיפור של שבוע הבאוהאוס החיפאי החל ביוזמה ממוקדת של העמותה לתולדות חיפה. מאחוריה עמדה הכרה פשוטה, אך בעלת משמעות גדולה: לחיפה יש נכס אדריכלי ותרבותי יוצא דופן, חלק בלתי נפרד מזהותה ומנופה, אך הנכס הזה עדיין לא זכה לבמה הציבורית הראויה לו. מה שהחל כרעיון להאיר את הבאוהאוס החיפאי באור חדש, התגלה עד מהרה כמשהו גדול בהרבה. נדמה היה שהעיר כולה חיכתה שמישהו ירים את הכפפה.
ההיענות הייתה כמעט מיידית, ולעיתים אף מפתיעה. עשרות אנשים, מוסדות וארגונים נרתמו בהתלהבות. שיחות ראשונות הסתיימו בהסכמה עוד בטרם הושלמו ההסברים. לא נדרש מסע שכנוע ארוך, אלא בעיקר מישהו שיציע את הרעיון ויפתח את הדלת.
מאחורי היוזמה עמדו אנשי העמותה לתולדות חיפה: פרופ' עליזה שנהר, אמנון באום, ניסים וייסה, יגאל גרייבר וריטה ספיבק, שהניחו את התשתית למהלך והובילו את צעדיו הראשונים.
אל היוזמה הצטרפה התאחדות האדריכלים, שיזמה את הקול הקורא הבינלאומי "אמץ/י לך בית". את המהלך אצרו עודד רוזנקיאר והאדריכל ד"ר יוסי קורי, אשר תרמו לו ממומחיותם המקצועית ומחזונם. במקביל, נרתמה עיריית חיפה, באמצעות ברכה סלע, ועודד ארזי ממחלקת הדוברות; המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, באמצעות רוני בר נתן ואחרים; ואגף התרבות בעירייה, בהובלת דנה בן שלום, עמית אשבל ומיטל בית-און.
תערוכת האדריכלות "אמץ/י לך בית (בינלאומי)" מוצגת במתנ"ס הדר (בקומה השנייה, ברחוב ירושלים 29, חיפה). חלק מכרזות ועבודות התערוכה מוצגים גם בבית העירייה ובמבנים עצמם ברחבי שכונת הדר.
התערוכה מציגה חזון תכנוני ורעיוני של אדריכלים ומתכננים שדמיינו מחדש את עתידם של מבנים היסטוריים בסגנון הבינלאומי בעיר.
גם התאגיד העירוני קהילת הדר היה שותף משמעותי למהלך, ובמסגרת הקול הקורא "בואו לבאוהאוס" הצטרפו אליו נועה עובדיה ומרב סלע. לצידם פעלה העמותה לתיירות ונופש חיפה, באמצעות יאיר עמיצור, וכן מור פרבשטיין מהמחלקה לשימור בעיריית חיפה. כל אחד ואחד מהם הביא אל השולחן נדבך אחר של ידע, יכולת, קשרים ומחויבות.
"בואו לבאוהאוס" הוא פרויקט ואירוע קהילתי של בתים פתוחים המתקיים בשכונת הדר הכרמל בחיפה ובחלקים נוספים של העיר.
מטרת המיזם לחשוף לציבור הרחב את המורשת האדריכלית העשירה של הסגנון הבינלאומי (הבאוהאוס) בשכונות ובעיר כולה.
הפרויקט בנוי משני נדבכים מרכזיים המבוססים על יוזמה קהילתית:
- אירוח ובתים פתוחים: תושבי השכונה המתגוררים במבנים שנבנו בסגנון הבינלאומי פותחים את בתיהם, את חללי המדרגות או את החצרות המשותפות שלהם. המטרה היא לאפשר למבקרים להכיר מקרוב את המבנים הייחודיים ולשמוע את הסיפורים ההיסטוריים שמאחוריהם.
- שילוב אמנים: במסגרת הפרויקט, אמניות ואמנים מוזמנים להתארח באותם מבנים מיוחדים ולהציג בהם תערוכות, מייצבים, מופעים, סדנאות ופעילויות אמנותיות ברוח המקום וברוח תנועת הבאוהאוס.
מעבר לשמות המופיעים ברשימת השותפים והמוסדות, ישנה קבוצה גדולה לא פחות בחשיבותה: עשרות מתנדבות ומתנדבים, הם אלה שהפכו את הרעיון למפגש בלתי אמצעי בין העיר לבין תושביה ומבקריה. מסתמן שכמעט מבלי משים, צמח מיוזמה מקומית של עמותה אחת מפעל עירוני משותף. לא עוד אירוע של גוף יחיד, אלא התגייסות רחבה של מוסדות ציבור, אנשי מקצוע, ארגוני תרבות, מתנדבים ותושבים. כל אחד הביא עמו חלק אחר של הפאזל, וכולם יחד יצרו תמונה של עיר המגלה מחדש את אחד מנכסיה היפים ביותר. אולי זהו סוד ההצלחה של שבוע הבאוהאוס החיפאי: לא רק האדריכלות שחיברה בין האנשים, אלא האנשים שחיברו מחדש את האדריכלות אל העיר.
העיר כולה הופכת לגלריה אדריכלית
אחד ממוקדי הפעילות המרכזיים של שבוע הבאוהאוס הוא משכנה של העמותה לתולדות חיפה, ברחוב אלנבי 60, שבו מתקיימות תערוכות והרצאות העוסקות בסגנון הבינלאומי ובמורשת הבנייה הלבנה של העיר.
אולם חגיגת הבאוהאוס אינה מסתגרת בין ארבעה קירות. כאמור, היא יוצאת אל הרחובות והשכונות, באמצעות סיורים מודרכים בהדר, בבת גלים, ברחובות מקס נורדאו וירושלים, באזור העלייה השנייה, במרכז הכרמל, בשכונת עבאס ובדרגת הציונות. לצידם מתקיימות תערוכות והרצאות במוקדים תרבותיים נוספים, ובהם מתנ"ס הדר, גלריית סטפ-אין, מרכז התרבות פירמידה ומוזיאון העיר.
גם עולם היצירה מקבל מקום של כבוד, עם סדנאות רישום אורבני, אריגה בהשראת אנני אלברס, הדפס רשת ופעילויות המאפשרות להתנסות ברוח הבאוהאוס.
הבתים הפתוחים בשכונת הדר משלימים את החוויה ומאפשרים הצצה אל מבנים וסיפורים שאינם נגישים בדרך כלל לציבור.
רוב האירועים מוצעים ללא תשלום, אם כי לחלק מהסיורים והסדנאות נדרשת הרשמה מראש. כך הופכת חיפה כולה, על רחובותיה, בתיה ומוסדות התרבות שלה, לבמה אחת גדולה החוגגת את המורשת האדריכלית שלה.
איך מזהים בית באוהאוס?
בתי הבאוהאוס והסגנון הבינלאומי מתאפיינים בראש ובראשונה בתפיסה שלפיה הצורה נובעת מן הפונקציה: דהיינו, הבית נועד לשרת את דייריו, ולכן אין בו צורך בקישוטים ראוותניים או בעיטורים מיותרים. את מקומם תופסים קווים גיאומטריים נקיים, פשטות צורנית, גגות שטוחים ולעיתים גם פינות מעוגלות, המעניקות למבנים מראה המזכיר אונייה.
חלונות אופקיים רחבים מאפשרים חדירת אור טבעי, ואילו מרפסות בולטות יוצרות משחק מעניין בין החזית לבין החלל הפנימי.
המבנים נשענים על טכנולוגיות בנייה מודרניות לתקופתם, ובהן בטון מזוין, עמודים דקים המכונים פילוטי, ולעיתים גם רכיבים טרומיים.
כשהגיעה האדריכלות הזאת לארץ ישראל, היא עברה התאמה לאקלים הים תיכוני: החלונות הורחבו כדי לאפשר כניסת אור ובריזה, המרפסות הפכו לאלמנט הצללה מרכזי, והחזיתות הבהירות סייעו להתמודד עם קרינת השמש. כך נולד סגנון מקומי ייחודי, המשלב את עקרונות המודרניזם האירופי עם תנאי החיים בארץ.
זוהי אדריכלות שאפשר לזהות במבט אחד, אך ככל שמתבוננים בה מקרוב, מגלים בה עוד ועוד פרטים קטנים המעידים על מחשבה, תכנון ורגישות לסביבה.
אדריכלות הבאוהאוס בישראל: הסיפור שלא סופר על חיפה
הבאוהאוס הגיע לארץ ישראל בעיקר בשנות השלושים של המאה העשרים, עם הגירתם של אדריכלים יהודים שלמדו בגרמניה. הללו הושפעו מתפיסות המודרניזם האירופי או פעלו ברוחו. הם הביאו עמם תפיסה אדריכלית חדשה, שביקשה להשתחרר מקישוטיות וממסורות העבר ולהעמיד במרכז את הפונקציונליות, הפשטות, האור והקשר בין המבנה לסביבתו.
מתוך רעיונות אלה, התפתח בארץ, סגנון אדריכלי מקומי, המוכר בשם "הסגנון הבינלאומי". הוא התאים את עקרונות המודרניזם האירופי לאקלים הים תיכוני ולאורח החיים המקומי: כאמור, מבנים בעלי קווים נקיים, חזיתות בהירות, גגות שטוחים, חלונות אופקיים, מרפסות, עמודים המאפשרים זרימת אוויר ופתרונות הצללה. זו הייתה אדריכלות שלא ביקשה רק לבנות בתים, אלא להציע דרך חיים חדשה.
אלא שכאשר מדברים על אדריכלות הבאוהאוס בישראל, השם הראשון שעולה בדרך כלל הוא תל אביב. ובצדק: העיר הלבנה, שבה נבנו אלפי מבנים בסגנון הבינלאומי, הפכה למוקד ההכרה וההוקרה של המורשת המודרניסטית בארץ. בשנת 2003 הכריז אונסק"ו על העיר הלבנה בתל אביב כאתר מורשת תרבות עולמית, כהכרה בחשיבותה האדריכלית ובאופן שבו הותאמו עקרונות המודרניזם האירופי לתנאים המקומיים.
חיפה אינה רק עוד עיר שבה נבנו בתים בסגנון הבינלאומי
אבל כאן בדיוק מתחיל הסיפור החיפאי, והוא ראוי למקום מרכזי הרבה יותר בתודעה האדריכלית והתרבותית של ישראל.
חיפה אינה רק עוד עיר שבה נבנו בתים בסגנון הבינלאומי. היא מחזיקה באוצר אדריכלי יוצא דופן, שהיקפו, על פי נתונים המובאים כיום, מגיע לכ- 6,000 מבנים בסגנון זה. אם הנתון הזה מדויק ומתייחס למכלול המבנים המודרניסטיים, הרי שמדובר בהיקף עצום, המחייב התייחסות מחודשת למקומה של חיפה במפת המורשת האדריכלית הישראלית.
אולם ייחודה של חיפה אינו מתמצה במספר המבנים. האדריכלות המודרניסטית שלה התפתחה בתוך נוף עירוני שונה בתכלית מזה של תל אביב. הטופוגרפיה ההררית, המפגש בין ההר לים, המדרונות, הרחובות המתפתלים והמפגש בין שכונות שונות יצרו תנאים אדריכליים ייחודיים. כאן נדרשו האדריכלים להתמודד לא רק עם השמש והאקלים, אלא גם עם שיפועים, נוף פתוח, מרחבים מדורגים והקשר מורכב בין הבניין לסביבתו.
התוצאה היא מרקם עירוני בעל אופי משלו. מבנים מודרניסטיים שאינם עומדים כאנדרטאות מבודדות, אלא משולבים בתוך רקמת החיים של העיר. הם מספרים את סיפורה של חיפה בתקופה של התפתחות, התחדשות ושאיפה לעתיד, ומעידים על האופן שבו רעיונות אדריכליים בינלאומיים קיבלו כאן ביטוי מקומי.
אכן, הגיע הזמן לשנות מעט את נקודת המבט: לא רק תל אביב היא סיפור הבאוהאוס של ישראל. חיפה היא פרק מרכזי בסיפור הזה, פרק בעל מאפיינים משלו, היקף מרשים וזהות אדריכלית מובחנת. אם העיר הלבנה זכתה להכרה בינלאומית, הרי שהאתגר החיפאי הוא להביא את אוצרותיה האדריכליים אל קדמת הבמה, להכיר בערכם, לשמרם ולהפוך אותם לחלק בלתי נפרד מהשיח התרבותי, התיירותי והציבורי בישראל.
שבוע הבאוהאוס החיפאי הוא הזדמנות מצוינת לעשות בדיוק את זה: לא רק להציג מבנים יפים או להעלות זיכרונות מן העבר, אלא לגרום לתושבי חיפה, ולישראלים בכלל, להרים את העיניים אל הבניינים שסביבם ולגלות מחדש את העיר שבה הם חיים.
ומה הלאה? עכשיו תורה של העירייה
שבוע הבאוהאוס החיפאי אינו צריך להסתיים עם נעילת התערוכות וסיום הסיורים, הסדנאות וההרצאות. להפך: עליו להיות נקודת פתיחה למהלך עירוני מתמשך, שימנף את האוצר האדריכלי של חיפה ויהפוך אותו לנכס תרבותי ותיירותי בעל נוכחות ארצית ובינלאומית.
אחד המיזמים המבטיחים הוא מיפוי המבנים בסגנון הבינלאומי והקמת אתר אינטרנט שמרכז מידע על אלפי המבנים הפזורים ברחבי העיר. אתר כזה מאפשר לחוקרים, לאדריכלים, לתיירים ולתושבים להכיר את המבנים ואת סיפוריהם, ולגלות את חיפה דרך המורשת האדריכלית הייחודית שלה.
אבל אתר אינטרנט, חשוב ככל שיהיה, אינו מספיק. כאן נכנסת לתמונה עיריית חיפה. לאחר שהעמותה לתולדות חיפה, אנשי המקצוע, הארגונים והמתנדבים הוכיחו שיש בעיר עניין, התלהבות ונכונות להתגייס, הגיע הזמן שהעירייה תיקח את המושכות לידיה ותהפוך את שבוע הבאוהאוס לאירוע שנתי קבוע, הנתמך ומקודם על ידה.
אפשר ליזום שבוע שכזה מדי שנה בשנה כמו גם ניתן להרחיב את המיזם באמצעות סיורים לאורך כל השנה, פתיחת מבנים ייחודיים לציבור, תערוכות, הרצאות ומסלולי תיירות אדריכליים. כך תהפוך המורשת החיפאית ממיזם תרבותי נקודתי למוקד משיכה של ממש, שימצב את חיפה כיעד לתיירות אדריכלית ותרבותית בישראל ובעולם.
שבוע הבאוהאוס החיפאי מוכיח מה יכולים להשיג אנשים שאכפת להם מעירם: שיתוף פעולה, התלהבות ועשייה משותפת. אלא שהתלהבות ציבורית, מרשימה ככל שתהיה, אינה יכולה להחליף אחריות עירונית ארוכת טווח. היוזמים והמתנדבים כבר עשו את הצעד הראשון. עתה על עיריית חיפה להמשיך את הדרך, להעניק למיזם מסגרת, משאבים ותנופה.
חיפה אינה צריכה להמציא לעצמה עבר מפואר. הוא כבר נמצא כאן, ברחובותיה, בבנייניה ובמרפסותיה. היא רק צריכה לדעת לחשוף אותו, לספר את סיפורו ולהפוך אותו לחלק בלתי נפרד מזהותה ומעתידה.
שבוע הבאוהאוס החיפאי מוכיח שיש כאן רצון, ידע, התלהבות וקהל. מעתה ואילך הכדור נמצא בידי עיריית חיפה: להפוך יוזמה מוצלחת למסורת עירונית, ואת המורשת האדריכלית של העיר לאחד מסימני ההיכר שלה על מפת התיירות בישראל ובעולם.
