סיפור על בניין: פנסיון רביץ היה מוסד חיפאי בעל היסטוריה מרתקת, שבשני גלגוליו מחבר בין שתי תקופות דרמטיות בתולדות העיר חיפה – עליית יהודי גרמניה בשנות ה־30 ומלחמת העצמאות.
פנסיון רביץ – ביתם של פליטים יהודים מגרמניה
מן המקורות שבידינו עולה כי בני משפחת רביץ היו דתיים, מהעלייה החמישית, וכי הפעילו בחיפה מוסד אירוח במשך שנים רבות. הפנסיון התאפיין באווירה אירופית קלאסית, קפדנית וביתית. הוא הציע חדרי אירוח, ארוחות ביתיות וגינה מטופחת, ומשך אליו אורחים לתקופות קצרות וארוכות.
בשנות ה־30 שימש המקום, בארלוזורוב 17, גם אכסניה לפליטים יהודים שהחלו להימלט מגרמניה בעקבות עליית הנאצים לשלטון והתגברות האנטישמיות.
בשנת 1936 הגיע לחיפה צעיר שוודי בשם ראול ולנברג, בן למשפחה אמידה ומיוחסת בארצו. במשך מספר חודשים עבד בבנק הולנד, ששכן בבניין בעיר התחתית, במתחם שנודע אז בשם „המרכז המסחרי החדש”. התברר כי במהלך שהותו בחיפה התגורר ולנברג בפנסיון רביץ.
שנים אחדות לאחר מכן עתיד היה שמו להפוך לסמל בינלאומי של הצלת יהודים: בשנת 1944, בעת ששירת כדיפלומט שוודי בבודפשט, פעל ולנברג להצלת רבבות מיהודי הונגריה מידי הנאצים.
המפגש בחיפה עם פליטים יהודים מגרמניה והסיפורים ששמע מהם על המתרחש באירופה נחשב לאחד ממפגשיו המוקדמים עם מציאות הרדיפות האנטישמיות.
כך נקשר פנסיון חיפאי צנוע לפרק מוקדם בחייו של אדם שעתיד היה להפוך לאחד מסמלי ההצלה הגדולים של תקופת השואה.
לימים הבניין המקורי ברחוב ארלוזורוב 17 נהרס, ובמקומו הוקם בית דירות שאינו מזכיר עוד את המבנה שבו פעל פנסיון רביץ ואשר בו התגורר ראול ולנברג.
פנסיון רביץ עולה לכרמל
כעשור לאחר שהחל לפעול בהדר, עלה פנסיון רביץ לרמת התשבי, לרחוב התשבי 23. רמת התשבי התפתחה במדרונות הכרמל, באזור שנודע כחלק מן הכרמל הצרפתי. בשנות ה־30 וה־40 נבנו באזור בתי מגורים רבים עבור בני המעמד המבוסס, ובהם משפחות ערביות ויהודיות וכן נציגים של מנגנון השלטון הבריטי.
במיקומו החדש, המשיך הפנסיון לפעול במשך שנים רבות. מודעה משנת 1961 ומדריך הטלפונים משנת 1965 מעידים כי הוא עדיין פעל במקום בשנות ה־60. מן העדויות עולה כי במשכנו החדש התרחב גם חוג לקוחותיו וכלל, בין היתר, לפני קום המדינה, פקידים של שלטון המנדט הבריטי.
לא עלה בידינו לברר באילו נסיבות התפנה המקום מדייריו המקוריים וכיצד נכנס אליו פנסיון רביץ. נשמח לכל מידע או עדות שיוכלו לסייע בהשלמת חוליה זו בסיפורו של המבנה.
״התאומים” מרחוב התשבי 23
בהתשבי 23, כתובתו החדשה של פנסיון רביץ, ניצבו שני בניינים זהים, המחוברים זה לזה באזור מדרגות הכניסה. בשל הדמיון הרב בין שני המבנים הם מכונים עד היום „התאומים”. המתחם תוכנן בשנת 1939 בידי האדריכל הבריטי ג׳ון פרדיננד קומבו (John Ferdinand Cumbo) עבור בנותיו.
כל אחד מן המבנים מורכב מנפח תיבתי פשוט, המשולב בגגוני בטון דקים ובמרפסות שקצותיהן מעוגלים – מאפיינים המזוהים עם הסגנון הבינלאומי שרווח בחיפה באותה תקופה.
עם זאת, חזיתות הבתים מחופות אבן, ובכך נוצר שילוב ייחודי בין השפה המודרניסטית לבין מסורת הבנייה המקומית. המרפסות עצמן מטויחות בלבן ובולטות על רקע מעטפת האבן. תחתיתן של המרפסות מעובדת בשלוש מדרגות ההולכות ומתכנסות לעבר קיר המבנה, פרט אדריכלי מוקפד המעניק להן קלילות ועידון.
בכניסה למתחם ניצב שער קשתי מחופה אבן, ובו משובצים אריחי קרמיקה כחולים, המוסיפים נגיעה דקורטיבית למבנה המאופק.
כך נוצרת אדריכלות חיפאית אופיינית לתקופה – מודרנית בצורתה, אך מקומית בחומריה ובפרטיה.
על האדריכל: ג׳ון פרדיננד קומבו
ג׳ון פרדיננד קומבו (John Ferdinand Cumbo) היה אדריכל ומהנדס בריטי שפעל בארץ בתקופת המנדט. פעילותו בחיפה השתלבה במערך הבנייה של תקופת השלטון הבריטי בעיר.
העובדה שתכנן את הבתים ברחוב התשבי עבור בנותיו מעניקה להם גם ממד אישי: אין מדובר רק בעבודה מקצועית שהוזמנה ממנו, אלא בבתי מגורים שנועדו לבני משפחתו.
פרטים נוספים על פעילותו המקצועית ועל מבנים אחרים שתכנן בחיפה עדיין ראויים למחקר נוסף.
פנסיון רביץ- ביתם של מפוני שער הגולן
במיקומו החדש של פנסיון רביץ, עתיד היה להיכתב פרק נוסף ומפתיע בתולדותיו – הפעם על רקע מלחמת העצמאות והקרבות בעמק הירדן.
במאי 1948 ספג קיבוץ שער הגולן הפגזות קשות מן הצבא הסורי. בשל הסכנה הוחלט לפנות מן הקיבוץ את הילדים, האימהות ונשים נוספות.
המפונים הועברו לחיפה ושוכנו במספר מבנים ברמת התשבי, ובהם התשבי 23, התשבי 16 ושונמית 8. על פי העדויות שונות, בפנסיון רביץ שוכנו הפעוטות וילדי הגן של שער הגולן.
כך, כעשור לאחר ששימש בית זמני לפליטים יהודים שנמלטו מגרמניה, הפך פנסיון רביץ שוב למקום מקלט – הפעם לילדי שער הגולן שפונו מביתם בגלל המלחמה שהתנהלה בארץ.
מבנה לשימור
בשנת 2012 הוכרז מתחם „בתי קומבו” ברחוב התשבי 23 כמבנה לשימור על ידי עיריית חיפה. ההכרזה מבטאת את חשיבותו האדריכלית של המתחם – מבנה מתקופת המנדט המשלב בין עקרונות הסגנון הבינלאומי לבין בנייה מקומית באבן – אך סיפורו של המקום מלמד כי ערכו אינו אדריכלי בלבד.
מעבר לאדריכלות
בשני גלגוליו מילא פנסיון רביץ תפקיד דומה: תחילה העניק קורת גג לפליטים יהודים מגרמניה, ובהמשך לילדים שפונו משער הגולן במלחמת העצמאות.
כך הפך מוסד אירוח חיפאי צנוע לעד לשתי תקופות דרמטיות בתולדות המדינה: מביתם של פליטים יהודים מגרמניה הנאצית- לביתם של מפונים- ילדים ואמהות- מקיבוץ שער הגולן בעקבות מלחמת העצמאות.
תודות
תודתי לעמיתתי חנה פייגר על הצעת הנושא והמידע הראשוני, לידידי יהודה פרחי על המידע המרתק, ולגב׳ אמירה קהת מ"העמותה לתולדות חיפה" על המידע המפורט- כולם סייעו להשלים את התמונה ההיסטורית המורכבת של פנסיון רביץ.
קוראים יקרים,
הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.