"יש לה אקדח. כף יד זמינה לסטירה": סיפורה של "רוזה האדומה"

 "קשה היה לי לתפוס שאני פועל לפי הוראותיה של אישה. שאלתי בנוכחותה לפקודת מי עלי לסור. על כך קיבלתי תשובה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים: 'לפקודתי. אני המפקד'".

משפט זה, שאמר אדם בשם סשה קיסלהוף (כסלו), מתמצת את שיעור דמותה הייחודית ואישיותה של רוזה כהן, אימו של יצחק רבין ז"ל.

נודענו לאמרה זו בעקבות ספר ושמו "רוזה", אותו כתבה ההיסטוריונית, ד"ר נורית כהן, סמנכ"ל תוכן במרכז יצחק רבין ואוצרת תערוכות היסטוריות. היה זה באירוע לציון הוצאת הספר. הוא נערך השבוע במוזיאון "טיקוטין" בשיתוף ארגון מורשת ה"הגנה" ומוזיאוני חיפה.

ומדוע "הגנה" דווקא? כי האישה יוצאת הדופן, רוזה כהן, שנולדה בעיר הומל בבלארוס, הייתה מפקדת ה"הגנה" בחיפה בתקופת מאורעות הדמים שקדמו להקמת המדינה. ד"ר נורית כהן תיארה אותה כמי שחיה ביערות, מהפכנית, אומרת בדיוק את מה שהיא חושבת. בידה אקדח וכף ידה זמינה למתן סטירה. "רוזה האדומה", כינו אותה. היא הייתה בחיפה, במושבה כנרת, בתנועת הפועלים ובתל אביב. הספר מתאר מסע ציוני מהפוגרום ברוסיה ועד רצח רבין.

את המפגש המרתק בעקבות הספר הינחה יותם יקיר, מנהל מוזיאוני חיפה. תא"ל במיל. ד"ר אפרים לפיד, יו"ר אירגון מורשת ה"הגנה", הדגיש את חשיבותה של חיפה כמוקד אסטרטגי של ישראל, וציין שמות מפקדים ב"הגנה" ואישים שפעלו בחיפה בתחום הביטחון: משה כרמל, יעקב דורי, ארתור בירם, דוד הכהן, עימנואל לין, וכמובן רוזה כהן, לימים רבין.

משפחת רבין התגוררה ברחוב הרצל בחיפה: אבא נחמיה, אימא רוזה, שנותרה בשם משפחתה כהן. הבן יצחק והבת רחל. מעין משפחה סגפנית שאת דירתה תיארה חנה גורי, לימים ריבלין, אחותו של המשורר חיים גורי: "בית נזירי מבחירה. ללא קישוט, ללא תמונה, ללא שטיח. לא היה ארון. את הבגדים תלו על מסמר". רוזה כהן ידעה חולי.

המפגש הסתיים בפאנל בהנחיית יותם יקיר ובהשתתפות פרופסור ענת קדרון מאוניברסיטת קרית שמונה שבתל חי; אל"מ במיל. אורטל סהר קויטל מפורום "דבורה", ודוד לוריא, מנכ"ל עיריית חיפה. הנושא המרכזי: מעמדן של הנשים במערך הלוחם ובתחום קבלת החלטות במסגרות הביטחון.

בקהל היו, בין השאר, צבי פטאל, יו"ר אירגון חברי ה"הגנה" בחיפה, ויהודית יחזקאלי בת ה-96(!), אשת "הגנה" וה"מוסד" ולוחמת ותיקה, שקבעה נמרצות: "תמיד היו לוחמות!!!".